לולב
|
|
לולב הוא אחד מארבעת המינים, כאמור בספר ויקרא:"ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר, כפֹת תמרים, וענף עץ עבת, וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים".[1]. . הזיהוי שלו כמעט ודאי : התמר מצוי - צמח הגדל בנאות מדבר, בארץ ישראל בבקעת הירדן ובצפון חצי האי סיני. התמר אינו גדל באירופה [2]ולכן נהגו בקהילות היהודיות באזורים אלה, בעבר, להשתמש ב"לולב יבש" - דהיינו משנה שעברה. הכלל הוא שלולב יבש כשר רק בשעת דחק.
השם[עריכה]
לולב מלשון "לב", שמלבלב ומצמיח וענינו ענף המכוסה עליו [3]. כבר פרשן המקרא אונקלוס תרגם כפת תמרים -"לולבין". התמר המצוי ידוע בעליו המיוחדים, הנותנים לארבעת המינים את המראה האופייני.
לעיתים, מכנים את כל ארבעת המינים בתור "לולב" - היות והוא הבולט מבין המינים. הברכה על נטילת ארבית המיניפ אף היא "על נטילת לולב".
מקור וטעם[עריכה]
מצווה ליטול את ארבעת המינים בסוכות (הסוגיות במסכת סוכה פרק ג). מקורו מהפסוק "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל" (ויקרא כג-מ).
במהות המצווה דנו האחרונים האם היא מעשה התחלת הנטילה (פעולה), או האחיזה בידו (תוצאה). ונפק"מ אם אחז בידו את ארבעת המינים קודם עמוד השחר (שעדיין אינו זמן החיוב) והגיע עמוד השחר: אם המצווה במעשה התחלת הנטילה - צריך להניחם מידו ולחזור וללוקחם למצוותם, שהרי התחלת הנטילה היתה קודם זמן החיוב, אך אם המצווה היא האחיזה בידו - יצא ידי חובה באחיזה (ביכורי יעקב תרנב בסופו, מקראי קודש סוכות ח"ב א. חזון איש או"ח קמט-ב: המצווה באחיזה. קובץ שיעורים ח"ב כג-ו: המצווה בפעולה).
לגבי אגידת הלולב כתב בשו"ת הרמב"ם (נט) שאינה מצווה, ורק הנטילה היא המצווה.
ביחס בין ארבעת המינים חקר הרוגאצ'ובר האם יש חיוב אחד ליטול את ארבעתם או ארבעה חיובים נפרדים, אלא שמעכבים זה את זה (מפענח צפונות ד-ז: מחלוקת רבי יהודה וחכמים).
פרטי הדין[עריכה]
שלו - חקר הרוגאצ'ובר האם האתרוג צריך להיות שלו או שאסור שיהיה של אחר (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה אתרוג (אות כב)).
לולב כפות - חקר הרוגאצ'ובר האם צריך שיהיה כפות או שלא יהיה פרוד (מפענח צפונות ו-כו).לולב בעל מום פסול. ובטעם לזה חקרו האם הוא משום שצמח שלא כדרך או משום שצורתו היא שלא כדרך (ברכת אברהם סוכה לב. סימן "לולב עקום" ז).
מדיני נטילת הלולב[עריכה]
את הלולב לא נהגו לאגוד, אלה במגבלה ועל כך נאמר במסכת סוכה:"אין אוגדין את הלולב אלא במינו דברי רבי יהודה רבי מאיר אומר אפי' בחוט במשיחה אמר רבי מאיר מעשה באנשי ירושלים שהיו אוגדין את לולביהן בגימוניות של זהב אמרו לו במינו היו אוגדין אותו מלמטה" (דף לו,ב משנה). אחדים מהדינים הייחודיים:
- נוטלים את המינים כדרך גדילתן: צד שמחובר יהיה כלפי מטה.
- ויטול הלולב בידו הימנית והאתרוג בשמאלה.
- שדרו של הלולב יהיה כנגד פניו.
- יש לנענע את הלולב והוא מעיקר המצווה: אופן הנענוע הוא לעמוד פניו למזרח ועושה שלוש הולכות ושלש הבאות לכל רוח, לפי הסדר הבא: מזרח, דרום, מערב, צפון, מעלה ומטה.
- כדי שנענוע יצא לפועל יש צורך שאורכו יהיה לפחות ארבע טפחים, האורך לפי הפוסקים: החזון איש – 38.4 ס"מ (טפח אחד – 9.6 ס"מ) הגר"ח נאה – 32 ס"מ (טפח אחד – 8 ס"מ). ובנוסף, על הלולב להיות ארוך בטפח מההדסים והערבות.
- ה"תיומה" - העלה האמצעי של הלולב צריכה להיות סגורה. אם פחות מחצי העלה האמצעי נפתח לולב כשר - כך סבורים האשכנזים הנוהגים לפי שיטת הרמ"א. הספרדים, הנוהגים לפי שיטת המשנה ברורה, התיומה היא החלק המחבר בין העלים ולכן רק אם התפצלה התיומה ברוב עליו, הלולב פסול אתר לולב].
לולב פסול[עריכה]
אם כפת התמרים היא גנובה, הלולב פסול, היות וזו מצווה הבאה בעבירה. לפי ההלכה, האיסור הוא במפורש ליום הראשון והוא חל גם על לולב שאול שכן נאמר "ולקחתם לכם" - משלכם [4]. לולב נפסל גם אם אין בו יופי (הדר) ודי שיהיה בו כתמים ירוקים. בתלמוד ירושלמי אומר "רבי יודה בן פזי: היבש פסול על שם "לא המתים יהללו יה" [5]. כלומר, לולב יבש נחשב לדבר מת ולפי-כך הוא אינו ראוי לנטילה.
המשנה מרחיבה גם לגבי מקרים שלא קיימים בהווה: "לולב הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול" [6].
הלולב היבש[עריכה]
מאז היציאה לגלות התעוררו קשיים בהשגת ארבעת המינים, מציאות זו החריפה במיוחד בקהילות מרכז אירופה ומרכזה. כבר חז"ל ציינו מציאות ש"אנשי כרי הים הורישו את לולביהם היבשים לבניהם", היות ולא היו להם לולבים טריים[7]. המאירי כתב שבזמן המקדש לא היו היהודים רחוקים מארץ ישראל... וידוע כי שם היו דקלים...לאחר החורבן התרחקנו מהארץ למקומות שבהן אין דקלים [8]. פליניוס הזקן כתב שאפילו באיטליה לא גידלו תמרים כגידול חקלאי. הם גדלו רק באייכרתים, קפריסין וסיציליה.
זהר עמר הביא בספרו את הנוהג לפיו זני תמרים עקרים לצרכי נוי שימוש ללולבים באיטליה (טריאסטה) ובפולין (גליציה) [9].
מסקנתו היא שהפרשנות המקילה לגבי הלולב היבש היתה רק המאות ה-12 וה-13. לאחר מכן, עקב התפתחות המסחר הבילאומי לא היו מגבלות על אספקת ארבעת המינים בכלל והלולב בפרט.
לקריאה נוספת[עריכה]
- פרופ' זהר עמר, ארבעת המינים - עיונים הלכתיים במבט היסטורי, בוטני וארץ-ישראלי - הוצאת המחבר תש"ע
קישורים חיצוניים[עריכה]
- יהודה איזנברג, סוגיית הלולב הגזול - אתר דעת
- לולב באתר ארבעת המינים
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כ"ג, מ'
- ↑ התמר זקוק לטמפרטורות גבוהות בקיץ 25 עד 30 מעלות ואם בחורף הטמפרטורה יודת מתחת ל-5 מעלות כפות התמרים נפגעים מהקרה מקור:זהר עמר, עמ' 82
- ↑ אוצר ישראל הערך לולב
- ↑ יהודה איזנברג
- ↑ מסכת סוכה, ג',א'
- ↑ ג', א'
- ↑ תלמוד ירושלמי, מסכת סוכה, א'
- ↑ מגן אבות, ח', י"ז
- ↑ מקורות בספרו זהר עמר, הערה 20