לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
אסור לאדם להפלות בין בניו, שלא יבואו לידי קנאה.
"לעולם אל ישנה אדם בנו בן הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו (שעשה לו כתונת פסים שלא היה בה אלא משקל שני סלעים מילת), נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" (שבת י, ב). כלומר, שבגלל מעשה זה בא העונש הנורא של שעבוד מצרים.
הסבר[עריכה]
- בעלי התוספות (שם ד"ה ה"ג) העירו, שלמרות שכבר קודם לכן נגזר "ועבדום ועינו אותם", "שמא לא היה נגזר עליהם עינוי כל כך אלא על ידי זה, שהרי ארבע מאות שנה התחילו משנולד יצחק".
- המהר"ם מפרש, שלולא מעשה כתונת הפסים, יכולה היתה הגזירה להתקיים עוד שנים רבות בארץ כנען, כמו שנתקיימה מהזמן שנולד יצחק, שממנו מתחיל המנין של ארבע מאות השנה, ושעבוד מצרים היה נדחה לדור אחרון. ובגלל כתונת הפסים שעשה יעקב ליוסף, נתגלגל הדבר וירדו מיד למצרים והתחילו שנות השעבוד.
מכאן למדו חכמים, כי לעולם אל ישנה אדם בין הבנים ואפילו מבן שאינו נוהג כשורה לבן שנוהג כשורה, ואפילו בדבר מועט, כדי שלא יבואו לידי קינאה ותחרות כאחי יוסף עם יוסף.