לשונות כפולין הן

אין להסיק מסקנות כל שהן מצורות הלשון הכפולות שבתורה - כגון: "הכרת תכרת", "המול ימול", "ובשל מבושל" - שכן אלו לא נכפלו לשם דרשה, אלא שהתורה משתמשת באופני ביטוי המקובלים אצל בני אדם, שכשם שאדם הרוצה לזרז את חברו כופל את דבריו, כך התורה, ברצותה לזרז, כפלה את דבריה.