מוקצה מחמת חיסרון כיס
|
|
מוקצה מחמת חיסרון כיס, הוא החמור מבין סוגי המוקצה[1], חפץ שעקב ערכו היקר אין מטלטלים אותו בשבת ובחגי ישראל ומועדיו.
גדר המוקצה[עריכה]
הסיבה לחומרה המיוחדת של מוקצה זה, הוא מפני שהקצאתו של הדבר משימוש האדם, נעשית מדעתו של האדם, שהקצה אותם ודחה אותם מלהשתמש בהם, ובניגוד למוקצה מחמת איסור - שההקצאה נעשית על ידי אלהים - ולא מהחלטת האדם, ומוקצה מחמת גופו - דבר שאינו ראוי לשימוש, אך גם לא הוקצה מלכתחילה על ידי האדם.
במסכת שבת[2] מכנה הגמרא את סיבת האיסור "דכיון דקפיד עלייהו מייחד להו מקום", ורש"י מפרש "דקפיד עלייהו" - האומן שלא יתלכלכו ושלא יתעקמו, מייחד להם מקום - מקצה להן בידיים. ומכאן ייתכן לפרש, שהקצאת מוקצה מחמת חיסרון כיס היא כאשר ההקצאה נעשית על ידי שמייחד מקום מיוחד לכלי היקר[3], אך ייתכן שהעיקר היא ההקפדה ולא יחוד המקום.
כלי שמלאכתו להיתר[עריכה]
רבי עוזיאל מייזליש[4] דן בספרו האם מוקצה מחמת חיסרון כיס, הוא רק בכלי כזה שאותו תשמיש שלכך הוא מיועד, הוא מלאכת איסור, או כאשר הדבר מיועד למען מלאכת היתר. שכן, הסברא אומר שהאיסור הוא דווקא כאשר הכלי משמש למלאכת איסור, וכן הם הדוגמאות המובאות בפוסקים, כמו סכין של שחיטה וברית מילה, קנה העומד לכתיבה, אבל כאשר מלאכתו היחידה היא מלאכת היתר, כמו למשל כלי של כסף יקר שמשתמשים בו רק לעתים נדירות למעמדים מיוחדים, במקרה כזה מסתבר שמכיוון שמלאכת ההיתר הוא מלאכה שיכול לעשות אותה בשבת, נמצא שאינו מסיח דעתו לגמרי מהתשמיש בכלי.
רבי שניאור זלמן מלאדי[5] מביא רק את סוגי המוקצה שמשמשים לאיסור, וכן מובא בשם הרא"ש[6]. "ויש מוקצה אחרת שמוקצה מחמה מלאכתו של איסור והוי כמוקצה מחמת גופו, והוא מוקצה מחמת חסרון כיס". ולמרות שיש שהעירו[7] שלפי הגרסה שלפנינו אין המילים "...מחמת מלאכתו של איסור", מבאר הפוסק רבי מאיר ברנדסדורפר[8] כי ממשמעות דברי הרא"ש מוכח כי במילים מחמת מלאכתו" הוא מתכוין מחמת מלאכתו של איסור, וכן משמע גם מדברי הרמב"ם והשולחן ערוך, שמביאים רק דוגמאות של כלים של מלאכתו להיתר, וכן גם פסק החזון איש בפשטות[9].
כלי שאינו מיועד לטלטול כלל[עריכה]
המשנה ברורה[10] פוסק שכלי שמחמת מחירו הגבוה מקפידים שלא לטלטלו כלל, הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס גם אם נועד לשימוש שאינו אסור בשבת.
רבי מאיר ברנסדורפר[11] מסביר כי אין סתירה בין פסק המשנה ברורה לפסק הקודם, שכלי שמוקצה מחמת חיסרון כיס אינו נחשב ככזה אם מיועד לשימוש בהיתר, שכן ההבדל בין כלי המוקצה מחמת חיסרון שמלאכתו לאיסור, לבין מוקצה מחמת חיסרון כיס שמלאכתו להיתר, הוא בכך, שמוקצמ מחמת חיסרון כיס שמלאכתו להיתר, הוא כלי שיועד למלאכת היתר, אלא שמקפידים שלא להשתמש בו למלאכה אחרת מלבד המלאכה המיועדת לו, נמצא שהכלי עדיין מיועד לטלטול בשבת, שהרי ניתן לטלטלו לצורך מלאכת ההיתר, אבל כלי שמלאכתו לאיסור והוא מוקצה מחמת חיסרון כיס, נמצא שלא ניתן כלל לטלטלו בשבת, שהרי הוא מיועד למלאכת איסור, - שאותה בבוודאי שלא ניתן לעשותה בשבת, ואילו תשמיש אחר - אין הוא רוצה לעשות בחפץ.
לפי הסבר זה, נמצא שכלי שאינו מיועד לטלטול כלל, הוא מוקצה מחמת חיסרון כיס למרות שאינו מיועד למלאכת איסור, שכן אף למלאכת היתר אינו מיועד, ונמצא שאינו עשוי לטלטול בשבת כלל.
קישורים חיצוניים[עריכה]
- שיעור בנושא באתר "עולמות - תוכנית לימוד בעיון"
הערות שוליים
- ↑ בית יוסף סימן ש"ח.
- ↑ שבת קכג א
- ↑ רבי בנימין יהושע זילבר, שו"ת אז נדברו חלק י"א.
- ↑ מתלמידי המגיד ממזריטש, בספרו מנורה הטהורה סימן ש"ח סק"א.
- ↑ בשולחן ערוך הרב סימן ש"ח סעיף ג'
- ↑ תוספת שבת בפתיחה לסימן ש"ח בשם שו"ת הראש כלל כ"ב
- ↑ תהלה לדוד סימן ש"ח.
- ↑ שו"ת קנה בושם.
- ↑ סימן מ"ג ס"ק י"ז, ועל פי המבואר בקנה בושם שם.
- ↑ שם ס"ק ז'
- ↑ קנה בושם שם.