מזיד
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
העובר עבירה במזיד עושה עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא:
א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו;
ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו;
ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא.
כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה.
ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:
- העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.
- המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".
- המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו.