מחנה ישראל (מדבר סיני)

מחנה ישראל (במדבר סיני) הוא המבנה האירגוני, למיקום חניית השבטים ולמהלך הליכתם במדבר סיני, שקבע משה רבינו מפי הגבורה לבני ישראל בדרכם לארץ ישראל. מחנה ישראל במובן המקובל הוא המחנה של כל שבטי ישראל להוציא את משכן אוהל מועד ואת מקום מגוריהם של הכוהנים וה לויים. ההנחיות המפורטות לחניה ולנסיעה ניתנו לעם ישראל והם מתוארות בפרשת במדבר בספר במדבר בתנ"ך. האירגון נועד בראש וראשונה להסדר החנייה. אך גם לקביעת מתכונת הנסיעה, מי מתחיל בנסיעה, מי בא אחריו וסדר השבטים למחנות במהלך ארבעים השנה במדבר. מחנה ישראל במובן המצומצם, להבדיל ממחנה כהונה וממחנה לוויה, מהווה תחום שבו הטמאים רשאיים לשהות בחלק מתקופת הסגרם. המקרא מציין כי בני ישראל נהגו בדיוק שהקב"ה ציוה אותם בדבריו אל משה .

מבנה החנייה[עריכה]

כמקובל במדבר, בית האב חונה לשבטו. מכאן מתחיל האירגון המיוחד: לכל שבט נקבע דגל והוא נכלל במחנה,כאשר כל מחנה כולל שלושה שבטים. השבט המוביל, היה השבט אשר על שמו המחנה נקרא המחנה. כך נבחרו ארבע שבטים לראשי המחנות, השבטים: יהודה, ראובן, אפרים ודן, כל שבט ואופיו אשר מכתיר אותו לתפקידו. "פרשת שמות" מספרת כי בטרם נקבע האירגון בוצע מפקד בקרב בני ישראל וכך היה ניתן לקבוע כמה "פקודים", זכרים מבין 20 שנה ומעלה,- בלשון ימינו יוצאי צבא - יש בכל שבט, בכל המחנה ובכל המחנות יחד.

וכך מתוארת החנייה של "מחנה ישראל" ב"פרשת במדבר". תחילה בא הסיכום הכללי : {{ציטוט|תוכן= וְחָנוּ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אִישׁ עַל-מַחֲנֵהוּ וְאִישׁ עַל-דִּגְלוֹ, לְצִבְאֹתָם. ואחר כך המקרא עובר לתאור המחנות:

• במזרח, חונה מחנה יהודה. שבט יהודה הוא השבט , ממנו יבואו מלכי ישראל, ולידו חונים משה ואהרן ובניו, הכהנים. במחנה יהודה כלול גם שבט יששכר, אשר ניחן בתכונת החכמה : "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים", ושבט זבולון המיועד לעושר, "כי שפע ימים יינקו". ( הציטטות מברכת יעקב לבניו, פרשת ויחי בספר בראשית.

וְהַחֹנִים קֵדְמָה מִזְרָחָה, דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה לְצִבְאֹ‏תָם; וְהַחֹנִים עָלָיו, מַטֵּה "יִשָּׂשכָר"... ומַטֵּה "זְבוּלֻן". כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה יְהוּדָה, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנִים אֶלֶף וְשֵׁשֶׁת-אֲלָפִים וְאַרְבַּע-מֵאוֹת לְצִבְאֹתָם; רִאשֹׁנָה יִסָּעוּ.." ^[1]

• הדרום הוא הימין, שם הוצב מחנה ראובן, הבכור לבני ישראל. לידו הוצבו בני קהת, נושאי כלי המשכן . עם מחנה ראובן נימנים גם שבט גד ושבט שמעון.וכך אומר הכתוב: {{ציטוט|תוכן=דֶּגֶל מַחֲנֵה רְאוּבֵן תֵּימָנָה, לְצִבְאֹתָם; ...וְהַחוֹנִם עָלָיו, מַטֵּה "שִׁמְעוֹן"... וּמַטֵּה, "גָּד". כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה רְאוּבֵן, מְאַת אֶלֶף וְאֶחָד וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְאַרְבַּע-מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁיםלְצִבְאֹתָם. וּשְׁנִיִּם יִסָּעוּ. .."(פרק ב')

• אחרי שני המחנות: מחנה יהודה ומחנה ראובן נוסע משכן אוהל מועד עם הכוהנים והלווים.

• במערב מחנה אפרים, הכולל את שבט מנשה ושבט בנימין, דהיינו מחנה בני רחל אימנו. וכך אומר הכתוב: {{ציטוט|תוכן= דֶּגֶל מַחֲנֵה אֶפְרַיִם לְצִבְאֹתָם, יָמָּה; ... וְעָלָיו מַטֵּה "מְנַשֶּׁה"...וּמַטֵּה "בִּנְיָמִן"... כָּל-הַפְּקֻדִים לְמַחֲנֵה אֶפְרַיִם, מְאַת אֶלֶף וּשְׁמֹנַת-אֲלָפִים וּמֵאָה לְצִבְאֹתָם; וּשְׁלִשִׁים יִסָּעוּ .."(פרק, ב')

• בצפון שהוא גם המאסף, מחנה בני דן, גם שבט אשר ונפתלי - זהו המחנה המגן על בני ישראל מעורפו. וכך אומר הכתוב:{{ציטוט|תוכן= דֶּגֶל מַחֲנֵה דָן צָפֹנָה, לְצִבְאֹתָם; ...וְהַחֹנִים עָלָיו מַטֵּה "אָשֵׁר" .. וּמַטֵּה "נַפְתָּלִי". כָּל-הַפְּקֻדִים, לְמַחֲנֵה דָן - מְאַת אֶלֶף וְשִׁבְעָה וַחֲמִשִּׁים אֶלֶף וְשֵׁשׁ מֵאוֹת. לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ. (פרק ב')

ומסכם הכתוב את גודל המחנה ומצביע כי הכל בוצע בהתאם לפקודות:{{ציטוט|תוכן= אֵלֶּה פְּקוּדֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, לְבֵית אֲבֹתָם: כָּל-פְּקוּדֵי הַמַּחֲנֹת לְצִבְאֹתָם--שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים. וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה אֶת-מֹשֶׁה, כֵּן-חָנוּ לְדִגְלֵיהֶם וְכֵן נָסָעוּ אִישׁ לְמִשְׁפְּחֹתָיו, עַל-בֵּית אֲבֹתָיו..." (פרק ב')

דגל המחנה[עריכה]

כל משפחה במחנה השתייכה לבית אב ולשבט - עם הדגל האופייני לו- ומחנה, אליו היה השבט שייך, אשר היה מהלך בו בזמן המסע במדבר סיני. דגל השבט היה הסמל אשר סביבו היה תושב המחנה מתרכז בעת החנייה ובעת הנסיעה. אך לא רק משמעות טכנית הייתה לדגל וזאת אנו יודעים עד היום.

הדגל, בהוראת אות וסימן, הוא מסימני הריבונות של עם ובמדרש כתוב : "וכיון שעלו ישראל מן הים, אמר הקב"ה למשה עשה אותם דגלים דגלים שיהיו מהלכין בטכסיסי מלכים" ^[2] . עם היוצא ממצרים, מעבדות, בדרכו לארץ ישראל הוא כבר חופשי ומתחיל להניף דגל המורה על חרותו. וכך אומר רמב"ן ( שמות יד:ה) : "וזה טעם 'ובני ישראל יוצאים ביד רמה', שעשו להם דגל ונס להתנוסס, ויוצאים בשמחה ובשירים בתוף ובכִנור כדמות הנגאלים מעבדות לחירות, לא כעבדים העתידים לשוב לעבודתם".

גם תחיית עם ישראל בארצו לאחר גלות ארוכה מלווה בדגל. כאמור, הדגל מסמל את היותו עַ‏ם בן חורין אך גם את הקשר של עם ישראל עם מסורתו. ואכן,דגל ההסתדרות הציונית ודגלה הרשמי של מדינת ישראל דומה לטלית, כפי שמתאר דוד וולפסון:

" בפקודת מנהיגנו הרצל באתי לבזל כדי לעשות את כל ההכנות לקונגרס... בין השאלות הרבות שהעסיקוני הייתה... באיזה דגל נקשט את אולם הקונגרס? מה הם צבעיו? הן דגל אין לנו... והנה הבהיק רעיון במוחי: הרי יש לנו דגל לבן כחול - הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים. הזמנתי אז דגל כחול לבן ומגן דוד מצויר עליו. .." ^[3]

ה"מחנות" בירושלים[עריכה]

ערך מורחב - בית המקדש

כשם שהיו מחנות במדבר, היו גם מחנות בירושלים וזאת במטרה לבודד את הטמאים מהמקדש ומהר הבית. וכותב הרמב"ם:" שלוש מחנות היו ישראל במדבר--מחנה ישראל, והיא (והם) ארבע מחנות; ומחנה לוייה, שנאמר בה "וסביב למשכן, יחנו" ^[4] ; ומחנה שכינה, והיא מפתח חצר אוהל מועד ולפנים.

וכנגדן לדורות--מפתח ירושלים עד הר הבית, כמחנה ישראל; ומפתח הר הבית עד פתח העזרה שהוא שער ניקנור, כמחנה לוייה; ומפתח העזרה ולפנים, מחנה שכינה. והחיל ועזרת נשים, מעלה יתרה בבית העולמים.." ^[5]

קישורים נוספים[עריכה]

• הרב יעקב ברנדס, הצופה

• איש על דגלו - למשמעותו של הדגל, הרב ד"ר יצחק קראוס, אוניברסיטת בר אילן, דף לפרשת השבוע במדבר וחג השבועות, תשס"ד

• מסגרות קדושה חלופיות למקדש והשלכותיהן הריטואליות: המקרה של ירושלים חנן בירנבוים, האוניברסיטה העברית בירושלים

הערות שוליים[עריכה]