חניטה: הבדלים בין גרסאות בדף

== פרטי דינים==

יש הסבורים, שאין כל איסור במעשה החניטה, גם אם עושים אותה בדרך של חיתוך הבטן והוצאת האיברים, כי הדבר נעשה לכבודו של המת, ולכן אין כאן צער למת ולא בזיון<ref>שו"ת הרשב"א ח"א סי' שסט; שו"ת הרדב"ז ח"א סי' תפד; שו"ת נובי"ת חיו"ד סי' רי. ומשמע לכאורה שגם החת"ס חיו"ד סי' שלו מודה לכך, ולכן לשיטתו עשו כן ליוסף, אלא שליעקב לא הוצרכו לכך, עיי"ש. וכן משמע כשיטה זו לפי המפרשים שהחניטה אצל יעקב ויוסף היתה בחיתוך הבטן והוצאת האיברים, ראה לעיל חלק ב ברקע ההיסטורי. וראה בשו"ת המצרף, ח"ב סי' רז, שנטה להתיר החניטה.</ref>; יש הסבורים, שחניטה בדרך של חתך בבטן והוצאת האיברים אסורה היא משום בזיון וניוול המת, ומשום ביטול קבורה של חלקי גוף<ref>שו"ת צפנת פענח ח"א סי' כא (הובאו דבריו גם בשו"ת עמק הלכה ח"א סי' מט); שו"ת מהר"ץ חיות סי' ו; שו"ת חבלים בנעימים ח"ד סי' מ; שו"ת בית אב חמישאה, סי' שנה. וראה בשו"ת חת"ס חיו"ד סי' שלו.</ref>, אבל אם מחדירים הסממנים דרך נקבים בגוף אין חשש בזה; יש מי שכתב לאסור כל חניטה, אפילו בלא חיתוך והוצאת איברים, משום שעיכול בשר המת הוא חלק מהכפרה למת<ref>כמבואר בסנהדרין מז ב. וראה בשו"ת אגרות משה חיו"ד ח"ג סי' קמג-קמד, באיסור קבורה במוזוליאום בגלל מניעת עיכול בשר.</ref>, ואם כן בחניטה כשמונעים את עיכול הבשר מעכבים את כפרת המת<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וכתב שם, שרק יעקב ויוסף לא נצרכו לכפרה זו, ולכן יכלו לחנוט אותם. וראה בס' כל בו על אבלות ח"א פ"א סי' ג אות יט, שחלק עליו בזה.</ref>. מבין האוסרים חניטה יש מי שהתירו הקפאת המת, כיוון שאין עושים שום דבר בגוף המת<ref>עמק הלכה שם; כל בו על אבלות שם.</ref>; ויש מי שאסר הקפאת המת, כי יש בזה אי שוויון בין עשירים לעניים, שאסור בענייני קבורה<ref>שו"ת חמדת צבי ח"ג סי' מד.</ref>, אלא אם כן צריכים להעביר את המת למקום רחוק<ref>כמבואר במו"ק כז א, ובשו"ע יו"ד שנג.</ref>. לשיטת האוסרים את החניטה, יש מי שכתב, שגם אם ציווה הנפטר לפני מותו שיחנטו אותו, אין שומעים לו<ref>שו"ת עמק הלכה ח"א סי' מח. וראה עוד בכל זה בע' נתוח מת.</ref>.