רובא דליתא קמן: הבדלים בין גרסאות בדף

'''יש חילוק''' בין רובא דליתא קמן, כגון רוב בהמות העולם כשרות, לרובא דאיתא קמן, כגון רוב החנויות בעיר כשרות. ובגדר ליתא קמן נחלקו האחרונים:

{{מקור|(ובמחלוקת הזו תלויים הרבה דינים ומחלוקות דלקמן, שחילוקו של השב שמעתתא אינו מהותי, ולכן לשיטתו מסתבר יותר לדמות את דיניהם של איתא וליתא, משא"כ לחילוקו של הקובץ שיעורים)}}.

'''הדוגמא''' שהגמרא נותנת לרובא דליתא קמן (להבדיל מרובא דאיתא קמן) היא שרוב האנשים אינם סריסים ואיילוניות {{מקור|(חולין יא.)}}.רוב בעילות אחר הבעל {{מקור|(חולין יא:)}}. המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, והרוב קונים לחרישה, ועל סמך הרוב תובע הקונה את המוכר שהטעה אותו, שהרי שור נגחן לא מועיל לחרישה אלא רק לשחיטה {{מקור|(בבא קמא מו)}}. רוב בהמות כשרות {{מקור|(עיין בקובץ שיעורים בבא בתרא פג)}}. רוב נשים יולדות לתשעה. רובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא {{מקור|(סנהדרין סט.)}}. רוב מצויין אצל שחיטה מומחין {{מקור|(אמנם הרא"ה בספר בדק הבית ו. כתב ש"רוב מצויין אצל שחיטה מומחין" אינו רוב אלא כל. והרשב"א בספר משמרת הבית חולק עליו וכותב שהוא רק רוב. מחלוקתם הובאה בכללי התלמוד מספר שיירי כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא ד)}}. וכן חזקה<ref>לקמן (ד"ה נקרא גם) הבאנו שרובא דליתא קמן נקרא גם "חזקה".</ref> שביום שנכתב השטר נמסר היא רוב, שרובא דרובא אין כותבין אלא בשעת מסירה {{מקור|(נתיבות המשפט נא-ג)}}.'''דינים דומים''': יש שלוש הכרעות שמבוססות על דרך העולם, ואלו הן - על פי הסדר מהחזקה אל החלשה -

'''נקרא גם''' חזקה, וחזקה מכח רובא<ref>בחלוקת החזקות לסוגים השונים ע"ע [[חזקות שונות]].</ref>. וכן מצינו לשון "כל" שבאמת הוא רק רוב {{מקור|(הרשב"א בספר משמרת הבית, הובא בכללי התלמוד מספר שיירי כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא ד)}}. וכן נקרא גם סתם "רוב" {{מקור|(רוב מתחלק לרובא דאיתא קמן ולרובא דליתא קמן}}<ref>כדלעיל ד"ה יש חילוק.</ref>{{מקור|)}}.

==מקור וטעם==

'''במקורו''' האריכה הגמרא {{מקור|(חולין יא)}} ולא הגיעה למסקנה. רש"י כתב שלוש אפשרויות למסקנה:

הגר"ח מבריסק הקשה למה צריך בכלל מקור, והרי יכול להועיל מדין רובא דאיתא קמן. והקובץ שיעורים {{מקור|(בבא בתרא פד)}} תירצו לשיטתו שברובא דליתא קמן דין כל פרט אינו ידוע, ולכן לא שייך שיועיל מדין רובא דאיתא קמן<ref>לעיל בסעיף "הגדרה" (ד"ה יש חילוק) הבאנו שהשב שמעתתא חולק על זה.</ref>.

'''בטעמו''' יש מחלוקת גדולה באחרונים:

'''לגבי ודאותו''', האם הוא הכרעה ודאית (דין ודאי) או שעדיין אנו מסופקים והתורה רק התירה לסמוך עליו (דין ספק), האריכו בזה המפרשים, ושלוש דעות בעניין {{מקור|(שתי הדעות הראשונות הן הידועות יותר)}}:  

{{מקור|(בשאלה האם הוא ודאי או ספק, יש להעיר שלוש הערות: [א] הקובץ שיעורים (כתובות עד) תלה את דין זה בשאלה האם הוא בירור המציאות, שלשיטתו הוא הכרעה ודאית, או הנהגה (פסיקת דין בלבד), שלשיטתו היא רק ספק. ויש חולקים עליו}}<ref>הובאו בערך [[ספיקות#ודאי_וספק]] ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.</ref>{{מקור|. [ב] השב שמעתתא (ב-טו) כתב שכל מחלוקת הראשונים הנ"ל היא רק באיתא קמן, אך בליתא קמן לכו"ע הוא דין ודאי. אך הפני יהושע (קידושין עה. ד"ה אלא, והביאו השב שמעתתא שם) סובר שגם בליתא קמן הוא ספק. [ג] יש דעה שבזה נחלקו רב ושמואל האם הולכים בממון אחר הרוב}}<ref>הובאה בערך [[אין הולכין בממון אחר הרוב#מקור_וטעם]] ד"ה בטעם אות ד.</ref>{{מקור|)}}.

'''בדבר שיש לו מתירין''', כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, נחלקו בזה המפרשים לשלושה צדדים:  

'''בספק שאפשר לבררו''' נחלקו המפרשים, ויש בזה ארבע דעות:  

אך ברוב וחזקה יחד לכו"ע אין צריך לברר.

==ראה גם==

[[רובא דאיתא קמן]]<ref>את החילוק ביניהם ביארנו לעיל בסעיף "הגדרה" ד"ה יש חילוק.</ref>

<references />

[[קטגוריה:סדרי הדיון]]