977
עריכות
אנציקלופדיה תלמודית:מקצת היום ככולו: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(יצירת דף עם התוכן "<span dir="rtl">'''הגדרת הערך''' - דינים ואופנים שבהם אף תחילת היום או סופו נחשב ככולו.</span> == <span dir="...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
== <span dir="rtl">הדין וגדרו</span> == | == <span dir="rtl">הדין וגדרו</span> == | ||
=== | === <span dir="rtl">הכלל</span> === | ||
<span dir="rtl">דינים התלויים ביום*, יש מהם שאין צריך לנהוג בהם יום שלם, אלא די לנהוג בהם מקצת מן היום, שמקצת היום ככולו</span><ref>'''<span dir="rtl">עי' להלן.</span>'''</ref><span dir="rtl">. כלל זה מצאנו הן בדינים שמן התורה, כגון במצות מילה*, שנאמר בה: ובן שמֹנת ימים ימול לכם כל זכר</span><ref>'''<span dir="rtl">בראשית יז יב.</span>'''</ref><span dir="rtl">, ואמרו בתלמוד שיום הִוָּלְדוֹ חשוב כיום שלם</span><ref>'''<span dir="rtl">עי' שבת קלז א ויבמות עא ב: יום הולדו לא בעינן מעת לעת.</span>'''</ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref>'''<span dir="rtl">שאילתות שאי' צג; בה"ג (כת"י רומי) הל' מילה. ועי' שו"ת מהרי"ו סי' קנח, ושו"ת משיב דבר ח"ד סוס"י לו. ועי' ציון</span>''' <span dir="rtl"></span>'''99<span dir="rtl">.</span>'''</ref><span dir="rtl">. וכן בנדה*, שנאמר בה: שבעת ימים תהיה בנדתה</span><ref>'''<span dir="rtl">ויקרא טו יט.</span>'''</ref><span dir="rtl">, ואמרו בתלמוד שסוף היום הראשון עולה לה למנין שבעה</span><ref>'''<span dir="rtl">ר"ה י א.</span>'''</ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref>'''<span dir="rtl">עי' או"ז הל' נדה סי' שלח.</span>'''</ref><span dir="rtl">. וכן בזבה*, שנאמר בה: וספרה לה שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא טו כח.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן מותרת מדין תורה לטבול ביום השביעי</span><ref><span dir="rtl"> עי' נדה סז ב.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: ואחר תטהר</span><ref><span dir="rtl"> ויקרא שם.</span></ref><span dir="rtl">, אחר מעשה תטהר</span><ref><span dir="rtl"> ר' שמעון בתו"כ זבים פ"ט, ובברייתא נדה שם. וע"ע זבה ציון 233 ואילך, ושם לימודים אחרים לכך שטובלת ביום השביעי, ושם ציון 243 ואילך, שחכמים אסרו לעשות כן.</span></ref><span dir="rtl">, שכיון שסיימה את הספירה תטהר, ובתחילת היום עושה ספירה</span><ref><span dir="rtl"> רש"י פסחים צ ב ד"ה זבה.</span></ref><span dir="rtl">, ומקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> רש"י נדה כט ב ד"ה בעשרים. ועי' שו"ת כפי אהרן ח"א יו"ד סי' י (נ ב ד"ה ועלה), שמכאן למדים לכל התורה שמקצת היום ככולו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl">21.</span></ref><span dir="rtl">. וכן בנזיר, שנאמר בו: קדֹש יהיה</span><ref>'''<span dir="rtl">במדבר ו ה.</span>'''</ref><span dir="rtl">, ולמדו בגימטריא* שסתם נזירות* שלשים יום, לסוברים כן</span><ref>'''<span dir="rtl">רב מתנא בנזיר ה א. וע"ע גימטריא ציון 10 וע' נזירות. וע"ע הנ"ל, דרשות נוספות, ועי' להלן.</span>'''</ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן אם גילח ביום שלשים יצא</span><ref>'''<span dir="rtl">משנה שם טז א.</span>'''</ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref>'''<span dir="rtl">שם ה ב. ועי' תוס' שם ד"ה ולרב, שלבר פדא שם א, הסובר שסתם נזירות כ"ט יום, אין מקצת היום ככולו, ואם גילח ביום כ"ט לא יצא, ועי' יד דוד שם, שהיינו דוקא לענין נזירות, ע"ש הטעם, ועי' רי"ט אלגזי בכורות פ"ח אות עג, ועי' תוס' שם ו א ד"ה אמר לך רב מתנא, שאף בר פדא מודה שהיום של קבלת הנזירות מקצתו ככולו.</span>'''</ref><span dir="rtl">. וכן בטמא מת, שנאמר בו: וטמא שבעת ימים</span><ref><span dir="rtl"> במדבר יט יא.</span></ref><span dir="rtl">, ואף על פי כן הרי הוא טובל בשביעי וטהור למעשר</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע טבול יום ציון 5, וע' טהרה ציון 45.</span></ref><span dir="rtl">, שנאמר: וחטאו ביום השביעי</span><ref><span dir="rtl"> במדבר שם יט.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' תוס' חכמי אנגליה נדה לג א, ועי"ש שמכאן למדים לכה"ת שמקצת היום ככולו, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>13<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. והן בדינים שמדרבנן, כגון ביום השביעי של שבעת ימי אבלות*, שאמר אבא שאול שמקצתו ככולו</span><ref>'''<span dir="rtl">עי' מו"ק יז ב ויט ב, וע"ע אבלות ציונים 269, 348. ועי' שו"ת רדב"ז ח"א סי' רסח, שאף בהשמ"ש של סוף היום הרי הוא ככל היום לענין אבלות, שספק אבלות להקל (ע"ע הנ"ל ציון 369), וע"ש שמ"מ אם שמע בבהשמ"ש שמת לו מת, והתחיל למנות ז' ימי אבלות מאותו יום, אינו יכול להפסיק את מנהגי האבלות אחרי בהשמ"ש של היום השביעי, אף לסוברים שמקצת לילה ככל היום (עי' להלן ציון</span>''' <span dir="rtl">'''32), כיון שהחשיב את בהשמ"ש של תחילת האבלות כיום. וע"ע הנ"ל ציון 94 ואילך, שיש תנאים סוברים שאבל אסור להניח תפילין ביום הראשון ומותר ביום השני, ויש תנאים סוברים שאסור ביום השני ומותר ביום השלישי, וע"ש ציון 99 ואילך, שיש ראשונים סוברים שההיתר ביום השני (או השלישי) הוא מדין מקצת היום ככולו.'''</span></ref><span dir="rtl">. וכן בשומע שמועה-רחוקה*, שאף על פי שדינו לנהוג אבילות יום אחד</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע שמועה רחוקה.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום די לו באבילות של שעה אחת, שמקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl">'''עי' פסחים ד א, ורש"י שם ד"ה והולך ומו"ק כ ב;''' עי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א; עי' טוש"ע יו"ד תב א. '''וע"ע שמועה רחוקה.'''</span></ref><span dir="rtl">. והן בדינים שהם משיעורי חכמים, כגון ביום האחרון של חמשה חודשי העיבור של בהמה-דקה*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ציון 1.</span></ref><span dir="rtl">, שיש שצידדו בדעת ר' יהושע ובדעת ר' שמעון, שאומרים בו מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' בכורות כ ב, וברש"י ד"ה לסבריה, בד' ר' יהושע, ושם כא א, בד' ר' שמעון.</span></ref><span dir="rtl">.</span> = | |||
=== <span dir="rtl">מקצת לילה</span> === | === <span dir="rtl">מקצת לילה</span> === | ||
| שורה 59: | שורה 59: | ||
<span dir="rtl">מקצת היום, מצינו בכמה מקומות בדברי ראשונים ואחרונים שאף על פי שהוא ככולו, עדיין שם היום עליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">. ומי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב לשבת עליהם שבעת ימי אבלות*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע: על מי חייבים להתאבל.</span></ref><span dir="rtl">, והגיעה אליו שמועת מותו ביום שלשים, שכתבו גאונים וראשונים שהיא חשובה שמועה-קרובה*, וחייב לשבת שבעה ימי אבלות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">75.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שביארו, שאף על פי שהלכה היא לענין אבלות, שמקצת יום השלשים ככולו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 315.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום השמועה היתה ביום השלשים</span><ref><span dir="rtl"> עי' נ"י מו"ק כ ב (יב א), בל' ראשון. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">77.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | <span dir="rtl">מקצת היום, מצינו בכמה מקומות בדברי ראשונים ואחרונים שאף על פי שהוא ככולו, עדיין שם היום עליו</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן.</span></ref><span dir="rtl">. ומי שמת לו אחד מן הקרובים שהוא חייב לשבת עליהם שבעת ימי אבלות*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע: על מי חייבים להתאבל.</span></ref><span dir="rtl">, והגיעה אליו שמועת מותו ביום שלשים, שכתבו גאונים וראשונים שהיא חשובה שמועה-קרובה*, וחייב לשבת שבעה ימי אבלות</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl">75.</span></ref><span dir="rtl">, יש מן הראשונים שביארו, שאף על פי שהלכה היא לענין אבלות, שמקצת יום השלשים ככולו</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 315.</span></ref><span dir="rtl">, מכל מקום השמועה היתה ביום השלשים</span><ref><span dir="rtl"> עי' נ"י מו"ק כ ב (יב א), בל' ראשון. ועי' ציון</span> <span dir="rtl">77.</span></ref><span dir="rtl">.</span> | ||
== | == <span dir="rtl">עולה לכאן ולכאן</span> == | ||
=== | === <span dir="rtl">הכלל</span> === | ||
= <span dir="rtl">בכמה מקומות מצינו דעת תנאים ואמוראים, שיום אחד עולה מקצתו לדין אחד ומקצתו לדין שני</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א, לענין שמועה-רחוקה (ע"ע) שנוהגת יום אחד ומקצתו ככולו: וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלשים ומקצת היום ככולו, ועי' רדב"ז שם, שתחילת היום עולה לשבעה, וסוף היום עולה לשלשים. וע"ע רוב, שאף לסוברים שמחצה על מחצה הוא כרוב, ע"ע הנ"ל, ובידי אדם אפשר לצמצם, ע"ע אי אפשר לצמצם ציון 16 ואילך, כלי טמא שחילקו לשני חלקים שוים נטהר, אין אומרים על כל חלק שהוא כרוב הכלי, משום שאין לומר פעמיים רוב בכלי אחד, ועי' שיח השדה שער הכללים כלל יב, שמקצת היום ככולו שאומרים פעמיים ביום אחד, הוא משום שדין מקצת היום אינו שמקצתו ככולו, אלא שדי במקצתו.</span></ref><span dir="rtl">, כגון לענין הנוזר שתי נזירויות, שאם גילח על הנזירות הראשונה ביום שלשים, יצא</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע נזירות.</span></ref><span dir="rtl">, משום שמקצת היום ככולו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>17<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, וחוזר ומתחיל למנות מאותו יום עצמו לנזירות השניה, ומגלח לכתחילה ביום ששים</span><ref><span dir="rtl"> משנה נזיר טז א.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שלשים עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> שם ו א, וע"ש שאע"פ שעצם דין מקצת היום ככולו בנזיר נלמד מהרישא של המשנה שם, עי' ציון</span> <span dir="rtl">16, הוצרכה הסיפא של המשנה ללמדנו שיום שלשים עולה לכאן ולכאן, ועי' תוס' שם ד"ה אמר לך רב מתנא, ופי' הרא"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין הנוטע נטיעה שלשים יום לפני שביעית*, לסוברים שמותר לקיימה בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>64<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שביארו בתלמוד שזה משום שסוברים שהנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף על פי שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> ר"ה י ב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>65<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין אבלות*, שמי שמת לו מת שבעה ימים קודם הרגל, דעת אבא שאול – וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 348.</span></ref> <span dir="rtl"> – שהרגל מבטל ממנו גזירת שלשים</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא מו"ק יט ב ונזיר טו ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין זבה* קטנה - שראתה דם בימי זיבתה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ימי זיבה.</span></ref> <span dir="rtl">יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע זבה ציון 54.</span></ref> <span dir="rtl">- שצריכה להיות שומרת-יום-כנגד-יום*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 55 ואילך, וע' שומרת יום כנגד יום.</span></ref><span dir="rtl">, שאם חל היום השני לראיתה בערב-פסח*, ושחטו עליה קרבן-פסח*, ואחר כך ראתה דם, דעת ר' יוסי שאינה אוכלת את הפסח, ומכל מקום פטורה מלעשות פסח-שני*</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא נזיר טו ב ופסחים פ ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שהיום הזה עולה לה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' נזיר שם.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצתו נחשב יום טהור להיות שימור ליום הקודם, ונמצאת עבודות קרבן הפסח עליה בטהרה, ומקצתו נחשב יום טמא, להיות נחשבת טמאה, ולהצריכה שימור ביום שלאחריו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ד"ה מאי.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין שני שבועות של הסגר שישנם בנגעי-אדם* ובנגעי-בגדים*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע נגעי אדם וע' נגעי בגדים.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם שלשה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ"ג מ"ג ואילך (בנגעי אדם) ומ"ז (בנגעי בגדים).</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ תזריע פ"ב (בנגעי אדם) ופט"ו (בנגעי בגדים): עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו; עי' רמב"ם טו"צ פ"ט ה"ט ופהמ"ש לרמב"ם שם פ"א מ"ד ופ"ג מ"ג; ר"ש פ"א שם; פי' הרא"ש שם ופ"ג שם; רע"ב שם ושם. ועי' תו"כ שם ושם, שהוצרכו ללמוד כן מן הכתובים, עי' ערכים הנ"ל, ועי' לעיל כמה דינים שאומרים בהם יום פלוני עולה לכאן ולכאן ולא הוצרכו לפסוק, וכן להלן ציון</span> <span dir="rtl">161 בנגעי בתים, ועי' משנ"א נגעים פ"ג מ"ג בצד א', שאפשר שהכתובים שבתו"כ הם בדרך אסמכתא (ע"ע), וע"ש בצד ב', ששאר הדינים נלמדים מנגעים (וצ"ב למה לא ייחשבו לשני-כתובים-הבאים-כאחד, ע"ע), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">284.</span></ref><span dir="rtl">, וכן לענין שלשה שבועות של הסגר שישנם בנגעי-בתים*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם תשעה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ"ג מ"ח.</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן, ויום שביעי של הסגר שני עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם פט"ו ה"א; עי' רע"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים סוברים בדעת תנאים, שחולקים על כל זה, וסוברים שאין יום אחד עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה נזיר טו א, וגמ' שם בביאורה, שהאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, ונולד לו בן ביום שבעים ואחד, אין אותו יום עולה לו לשתי הנזירויות, ע"ע נזיר, ועי' המפרש שם ד"ה ורב, שהוא חולק אף על הדין שבציון</span> <span dir="rtl"></span>144<span dir="rtl">. ועי' ציון , שיש מפרשים בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם, צידד התלמוד לומר בדעת אבא שאול, שלא אמר יום שביעי עולה לכאן ולכאן, אלא לגבי אבלות שבעה, כיון שהיא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 3. עי' גמ' נזיר שם ב, והמפרש שם ד"ה אלא. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>171<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span> = | = <span dir="rtl">בכמה מקומות מצינו דעת תנאים ואמוראים, שיום אחד עולה מקצתו לדין אחד ומקצתו לדין שני</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' רמב"ם אבל פ"ז ה"א, לענין שמועה-רחוקה (ע"ע) שנוהגת יום אחד ומקצתו ככולו: וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלשים ומקצת היום ככולו, ועי' רדב"ז שם, שתחילת היום עולה לשבעה, וסוף היום עולה לשלשים. וע"ע רוב, שאף לסוברים שמחצה על מחצה הוא כרוב, ע"ע הנ"ל, ובידי אדם אפשר לצמצם, ע"ע אי אפשר לצמצם ציון 16 ואילך, כלי טמא שחילקו לשני חלקים שוים נטהר, אין אומרים על כל חלק שהוא כרוב הכלי, משום שאין לומר פעמיים רוב בכלי אחד, ועי' שיח השדה שער הכללים כלל יב, שמקצת היום ככולו שאומרים פעמיים ביום אחד, הוא משום שדין מקצת היום אינו שמקצתו ככולו, אלא שדי במקצתו.</span></ref><span dir="rtl">, כגון לענין הנוזר שתי נזירויות, שאם גילח על הנזירות הראשונה ביום שלשים, יצא</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע נזירות.</span></ref><span dir="rtl">, משום שמקצת היום ככולו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>17<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, וחוזר ומתחיל למנות מאותו יום עצמו לנזירות השניה, ומגלח לכתחילה ביום ששים</span><ref><span dir="rtl"> משנה נזיר טז א.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שלשים עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> שם ו א, וע"ש שאע"פ שעצם דין מקצת היום ככולו בנזיר נלמד מהרישא של המשנה שם, עי' ציון</span> <span dir="rtl">16, הוצרכה הסיפא של המשנה ללמדנו שיום שלשים עולה לכאן ולכאן, ועי' תוס' שם ד"ה אמר לך רב מתנא, ופי' הרא"ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין הנוטע נטיעה שלשים יום לפני שביעית*, לסוברים שמותר לקיימה בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>64<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שביארו בתלמוד שזה משום שסוברים שהנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף על פי שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> ר"ה י ב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>65<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין אבלות*, שמי שמת לו מת שבעה ימים קודם הרגל, דעת אבא שאול – וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 348.</span></ref> <span dir="rtl"> – שהרגל מבטל ממנו גזירת שלשים</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא מו"ק יט ב ונזיר טו ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין זבה* קטנה - שראתה דם בימי זיבתה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע ימי זיבה.</span></ref> <span dir="rtl">יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע זבה ציון 54.</span></ref> <span dir="rtl">- שצריכה להיות שומרת-יום-כנגד-יום*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע הנ"ל ציון 55 ואילך, וע' שומרת יום כנגד יום.</span></ref><span dir="rtl">, שאם חל היום השני לראיתה בערב-פסח*, ושחטו עליה קרבן-פסח*, ואחר כך ראתה דם, דעת ר' יוסי שאינה אוכלת את הפסח, ומכל מקום פטורה מלעשות פסח-שני*</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא נזיר טו ב ופסחים פ ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שהיום הזה עולה לה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' נזיר שם.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצתו נחשב יום טהור להיות שימור ליום הקודם, ונמצאת עבודות קרבן הפסח עליה בטהרה, ומקצתו נחשב יום טמא, להיות נחשבת טמאה, ולהצריכה שימור ביום שלאחריו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ד"ה מאי.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין שני שבועות של הסגר שישנם בנגעי-אדם* ובנגעי-בגדים*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע נגעי אדם וע' נגעי בגדים.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם שלשה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ"ג מ"ג ואילך (בנגעי אדם) ומ"ז (בנגעי בגדים).</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו"כ תזריע פ"ב (בנגעי אדם) ופט"ו (בנגעי בגדים): עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו; עי' רמב"ם טו"צ פ"ט ה"ט ופהמ"ש לרמב"ם שם פ"א מ"ד ופ"ג מ"ג; ר"ש פ"א שם; פי' הרא"ש שם ופ"ג שם; רע"ב שם ושם. ועי' תו"כ שם ושם, שהוצרכו ללמוד כן מן הכתובים, עי' ערכים הנ"ל, ועי' לעיל כמה דינים שאומרים בהם יום פלוני עולה לכאן ולכאן ולא הוצרכו לפסוק, וכן להלן ציון</span> <span dir="rtl">161 בנגעי בתים, ועי' משנ"א נגעים פ"ג מ"ג בצד א', שאפשר שהכתובים שבתו"כ הם בדרך אסמכתא (ע"ע), וע"ש בצד ב', ששאר הדינים נלמדים מנגעים (וצ"ב למה לא ייחשבו לשני-כתובים-הבאים-כאחד, ע"ע), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">284.</span></ref><span dir="rtl">, וכן לענין שלשה שבועות של הסגר שישנם בנגעי-בתים*</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם תשעה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ"ג מ"ח.</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן, ויום שביעי של הסגר שני עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> רמב"ם שם פט"ו ה"א; עי' רע"ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים סוברים בדעת תנאים, שחולקים על כל זה, וסוברים שאין יום אחד עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה נזיר טו א, וגמ' שם בביאורה, שהאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, ונולד לו בן ביום שבעים ואחד, אין אותו יום עולה לו לשתי הנזירויות, ע"ע נזיר, ועי' המפרש שם ד"ה ורב, שהוא חולק אף על הדין שבציון</span> <span dir="rtl"></span>144<span dir="rtl">. ועי' ציון , שיש מפרשים בע"א.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם, צידד התלמוד לומר בדעת אבא שאול, שלא אמר יום שביעי עולה לכאן ולכאן, אלא לגבי אבלות שבעה, כיון שהיא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע"ע אבלות ציון 3. עי' גמ' נזיר שם ב, והמפרש שם ד"ה אלא. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>171<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span> = | ||