אנציקלופדיה תלמודית:מקצת היום ככולו: הבדלים בין גרסאות בדף

= <span dir="rtl">בכמה מקומות מצינו דעת תנאים ואמוראים, שיום אחד עולה מקצתו לדין אחד ומקצתו לדין שני</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן. ועי' רמב&quot;ם אבל פ&quot;ז ה&quot;א, לענין שמועה-רחוקה (ע&quot;ע) שנוהגת יום אחד ומקצתו ככולו: וכאילו יום השמועה הוא יום שביעי ויום שלשים ומקצת היום ככולו, ועי' רדב&quot;ז שם, שתחילת היום עולה לשבעה, וסוף היום עולה לשלשים. וע&quot;ע רוב, שאף לסוברים שמחצה על מחצה הוא כרוב, ע&quot;ע הנ&quot;ל, ובידי אדם אפשר לצמצם, ע&quot;ע אי אפשר לצמצם ציון 16 ואילך, כלי טמא שחילקו לשני חלקים שוים נטהר, אין אומרים על כל חלק שהוא כרוב הכלי, משום שאין לומר פעמיים רוב בכלי אחד, ועי' שיח השדה שער הכללים כלל יב, שמקצת היום ככולו שאומרים פעמיים ביום אחד, הוא משום שדין מקצת היום אינו שמקצתו ככולו, אלא שדי במקצתו.</span></ref><span dir="rtl">, כגון לענין הנוזר שתי נזירויות, שאם גילח על הנזירות הראשונה ביום שלשים, יצא</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נזירות.</span></ref><span dir="rtl">, משום שמקצת היום ככולו, לסוברים כן</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>17<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, וחוזר ומתחיל למנות מאותו יום עצמו לנזירות השניה, ומגלח לכתחילה ביום ששים</span><ref><span dir="rtl"> משנה נזיר טז א.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שלשים עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> שם ו א, וע&quot;ש שאע&quot;פ שעצם דין מקצת היום ככולו בנזיר נלמד מהרישא של המשנה שם, עי' ציון</span> <span dir="rtl">16, הוצרכה הסיפא של המשנה ללמדנו שיום שלשים עולה לכאן ולכאן, ועי' תוס' שם ד&quot;ה אמר לך רב מתנא, ופי' הרא&quot;ש שם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין הנוטע נטיעה שלשים יום לפני שביעית*, לסוברים שמותר לקיימה בשביעית</span><ref><span dir="rtl"> עי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>64<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">, שביארו בתלמוד שזה משום שסוברים שהנטיעה נקלטת לשלשים יום, ואף על פי שצריך עוד יום כדי שיהיה נחשב שעלתה לו שנה לפני שביעית, יום שלשים עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> ר&quot;ה י ב, ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>65<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין אבלות*, שמי שמת לו מת שבעה ימים קודם הרגל, דעת אבא שאול – וכן הלכה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אבלות ציון 348.</span></ref> <span dir="rtl"> – שהרגל מבטל ממנו גזירת שלשים</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא מו&quot;ק יט ב ונזיר טו ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שזה משום שיום שביעי עולה לו לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> גמ' שם ושם.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין זבה* קטנה - שראתה דם בימי זיבתה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע ימי זיבה.</span></ref> <span dir="rtl">יום אחד בלבד או שני ימים זה אחר זה</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע זבה ציון 54.</span></ref> <span dir="rtl">- שצריכה להיות שומרת-יום-כנגד-יום*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע הנ&quot;ל ציון 55 ואילך, וע' שומרת יום כנגד יום.</span></ref><span dir="rtl">, שאם חל היום השני לראיתה בערב-פסח*, ושחטו עליה קרבן-פסח*, ואחר כך ראתה דם, דעת ר' יוסי שאינה אוכלת את הפסח, ומכל מקום פטורה מלעשות פסח-שני*</span><ref><span dir="rtl"> ברייתא נזיר טו ב ופסחים פ ב.</span></ref><span dir="rtl">, וביארו בתלמוד שהיום הזה עולה לה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' גמ' נזיר שם.</span></ref><span dir="rtl">, שמקצתו נחשב יום טהור להיות שימור ליום הקודם, ונמצאת עבודות קרבן הפסח עליה בטהרה, ומקצתו נחשב יום טמא, להיות נחשבת טמאה, ולהצריכה שימור ביום שלאחריו</span><ref><span dir="rtl"> תוס' שם ד&quot;ה מאי.</span></ref><span dir="rtl">. וכגון לענין שני שבועות של הסגר שישנם בנגעי-אדם* ובנגעי-בגדים*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע נגעי אדם וע' נגעי בגדים.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם שלשה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ&quot;ג מ&quot;ג ואילך (בנגעי אדם) ומ&quot;ז (בנגעי בגדים).</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' תו&quot;כ תזריע פ&quot;ב (בנגעי אדם) ופט&quot;ו (בנגעי בגדים): עולה לו מן המנין בין מלפניו בין מלאחריו; עי' רמב&quot;ם טו&quot;צ פ&quot;ט ה&quot;ט ופהמ&quot;ש לרמב&quot;ם שם פ&quot;א מ&quot;ד ופ&quot;ג מ&quot;ג; ר&quot;ש פ&quot;א שם; פי' הרא&quot;ש שם ופ&quot;ג שם; רע&quot;ב שם ושם. ועי' תו&quot;כ שם ושם, שהוצרכו ללמוד כן מן הכתובים, עי' ערכים הנ&quot;ל, ועי' לעיל כמה דינים שאומרים בהם יום פלוני עולה לכאן ולכאן ולא הוצרכו לפסוק, וכן להלן ציון</span> <span dir="rtl">161 בנגעי בתים, ועי' משנ&quot;א נגעים פ&quot;ג מ&quot;ג בצד א', שאפשר שהכתובים שבתו&quot;כ הם בדרך אסמכתא (ע&quot;ע), וע&quot;ש בצד ב', ששאר הדינים נלמדים מנגעים (וצ&quot;ב למה לא ייחשבו לשני-כתובים-הבאים-כאחד, ע&quot;ע), ועי' ציון</span> <span dir="rtl">284.</span></ref><span dir="rtl">, וכן לענין שלשה שבועות של הסגר שישנם בנגעי-בתים*</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע.</span></ref><span dir="rtl">, ששנינו שהם תשעה עשר יום</span><ref><span dir="rtl"> משנה נגעים פ&quot;ג מ&quot;ח.</span></ref><span dir="rtl">, היינו משום שיום שביעי של הסגר ראשון עולה לכאן ולכאן, ויום שביעי של הסגר שני עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> רמב&quot;ם שם פט&quot;ו ה&quot;א; עי' רע&quot;ב שם.</span></ref><span dir="rtl">. ויש ראשונים סוברים בדעת תנאים, שחולקים על כל זה, וסוברים שאין יום אחד עולה לכאן ולכאן</span><ref><span dir="rtl"> עי' משנה נזיר טו א, וגמ' שם בביאורה, שהאומר הריני נזיר לכשיהא לי בן ונזיר מאה יום, ונולד לו בן ביום שבעים ואחד, אין אותו יום עולה לו לשתי הנזירויות, ע&quot;ע נזיר, ועי' המפרש שם ד&quot;ה ורב, שהוא חולק אף על הדין שבציון</span> <span dir="rtl"></span>144<span dir="rtl">. ועי' ציון , שיש מפרשים בע&quot;א.</span></ref><span dir="rtl">. ולדעתם, צידד התלמוד לומר בדעת אבא שאול, שלא אמר יום שביעי עולה לכאן ולכאן, אלא לגבי אבלות שבעה, כיון שהיא מדרבנן</span><ref><span dir="rtl"> ע&quot;ע אבלות ציון 3. עי' גמ' נזיר שם ב, והמפרש שם ד&quot;ה אלא. ועי' ציון</span> <span dir="rtl"></span>171<span dir="rtl">.</span></ref><span dir="rtl">.</span> =

= <span dir="rtl">כמה דינים מצינו שאמרו – או דנו – בהם שאין אומרים בהם מקצת היום ככולו</span><ref><span dir="rtl"> עי' להלן כל הפרק. ועי' שו&quot;ת גינת ורדים או&quot;ח כלל א סי' כח, שבכל מקום מקצת היום ככולו, מלבד היכן שהתפרש אחרת.</span></ref><span dir="rtl">:</span>  =