supress
6,473
עריכות
שלוש השבועות: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
על פי החוברות של הרב יעקב זיסברג והרב יונתן פז
(שיפור הערך - מבוסס על החוברות המקיפות של הרב יעקב זיסברג ו[https://hebrewbooks.org/59624 הרב יונתן פז]) |
(על פי החוברות של הרב יעקב זיסברג והרב יונתן פז) |
||
| שורה 31: | שורה 31: | ||
*** הרוקח בפירושו ל[[הושענות]]{{הערה|1=נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), [https://tablet.otzar.org/#/book/13087/p/59/t/3880598721234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' כז]. }} מפרש: "שלא ידחקו הקץ בתפילתם - '''שלא יתקבצו כולם יחד''' לבקש על זה" [- על הגאולה]. | *** הרוקח בפירושו ל[[הושענות]]{{הערה|1=נדפס [על ידי הרב מרדכי ליב קצנלנבוגן] בספר הזכרון לרב שילה רפאל (עורך: הרב יוסף אליהו מובשוביץ, ירושלים תשנ"ח), [https://tablet.otzar.org/#/book/13087/p/59/t/3880598721234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' כז]. }} מפרש: "שלא ידחקו הקץ בתפילתם - '''שלא יתקבצו כולם יחד''' לבקש על זה" [- על הגאולה]. | ||
*** ויש שביארו {{מקור|פרי צדיק ואתחנן א|כן}} העניין כפשוטו, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה{{הערה|גם לפי שיטה זו, ודאי חובה להתפלל על הגאולה כתקנת חז"ל (בתפילת העמידה ועוד), אך לא להפריז בתפילות על כך ולהקדיש לכך את כל היממה במשך תקופות ממושכות. }}. וכן מצינו{{דרוש מקור}} שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. ויש שהוסיפו {{מקור|ערבי נחל תולדות ג|כן}} שטעם הדבר, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו - כבר נתלבש הדבר תוך הטבע, ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן בא יבא הדבר ההוא בנחת ולא בצער; אך אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף שהקב"ה יקבל התפילה ויביא הגאולה קודם זמנה, מכל מקום יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער וייסורים {{מקור|ענף יוסף כתובות קיא א$ענף יוסף בשם הערבי נחל|כן}}. {{ש}}[[רבי הלל מקולמייא]] בספרו '[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26849&st=&pgnum=259 אבקת רוכל]' {{מקור|חלק ב כלל ט|כן}} כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתפילות ותחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה'מנחת אלעזר' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4765&st=&pgnum=171&hilite= שער יששכר - מועדים, ברוקלין תשנ"ב, עמ' קסג]){{הערה|1=שער יששכר, מהדורת מונקאטש תרצ"ח, סימן לב עמוד קכג, {{ש}}וראה: דברי תורה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4711&st=&pgnum=114 מהדורה שתיתאה סימן קי] (במהדורת ירושלים תשל"ד, עמוד עג). (המקורות מ'נפש עדה' נחלת יעקב ב, [https://tablet.otzar.org/#/book/679673/p/368/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' 797]). }}, שיטה זו – המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים – "אינה להלכה ולא עיקר כלל". | *** ויש שביארו {{מקור|פרי צדיק ואתחנן א|כן}} העניין כפשוטו, שאין רצון הבורא שיבוא המשיח קודם זמנו ואף לא על ידי תפילה מרובה{{הערה|גם לפי שיטה זו, ודאי חובה להתפלל על הגאולה כתקנת חז"ל (בתפילת העמידה ועוד), אך לא להפריז בתפילות על כך ולהקדיש לכך את כל היממה במשך תקופות ממושכות. }}. וכן מצינו{{דרוש מקור}} שלא ניתנה רשות לאליהו הנביא להעמיד את שלושת האבות גם יחד, מחשש שמא שלשתם יחדיו ירבו בתפילה ויביאו את המשיח קודם זמנו. ויש שהוסיפו {{מקור|ערבי נחל תולדות ג|כן}} שטעם הדבר, כי דבר הבא בעיתו ובזמנו - כבר נתלבש הדבר תוך הטבע, ואין מונע ואין שטן ופגע רע, לכן בא יבא הדבר ההוא בנחת ולא בצער; אך אם ידחקו את הקץ דהיינו שירבו בתפילה, אף שהקב"ה יקבל התפילה ויביא הגאולה קודם זמנה, מכל מקום יהיו הרבה מקטרגים ויהיה הדבר ההוא בהרבה צער וייסורים {{מקור|ענף יוסף כתובות קיא א$ענף יוסף בשם הערבי נחל|כן}}. {{ש}}[[רבי הלל מקולמייא]] בספרו '[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=26849&st=&pgnum=259 אבקת רוכל]' {{מקור|חלק ב כלל ט|כן}} כותב, שאף אם מהות השבועה היא אכן שלא ירבו בתפילות ותחנונים יותר מדי על קירוב הקץ, מכל מקום "לעת עתה נשתנה הזמן, ולא לבד שמותר להרבות בתחנונים עבור הגאולה, אלא גם מצוה לקרוא אל ה' בחזקה שימהר לגאלינו". לדעת ה'מנחת אלעזר' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4765&st=&pgnum=171&hilite= שער יששכר - מועדים, ברוקלין תשנ"ב, עמ' קסג]){{הערה|1=שער יששכר, מהדורת מונקאטש תרצ"ח, סימן לב עמוד קכג, {{ש}}וראה: דברי תורה [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=4711&st=&pgnum=114 מהדורה שתיתאה סימן קי] (במהדורת ירושלים תשל"ד, עמוד עג). (המקורות מ'נפש עדה' נחלת יעקב ב, [https://tablet.otzar.org/#/book/679673/p/368/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c עמ' 797]). }}, שיטה זו – המטילה איסור על ריבוי תפילות ותחנונים – "אינה להלכה ולא עיקר כלל". | ||
*** ויש שביארוה {{מקור|ישמח משה על שיר השירים|כן}}, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא שהכוונה להימנע מהבאת הגאולה בדרכים מיסטיות, כגון על ידי שמות קדושים, השבעת השם, התעסקות עם מלאכים ושדים וכדומה{{הערה|ראה ספר חסידים {{מקור|(}}{{מקור|ספר חסידים רד$סימן רד}}{{מקור|,}} {{מקור|ספר חסידים רה$רה}} {{מקור|ספר חסידים רו$ורו}}{{מקור|)}}: "[רד] אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם. [רה] מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע מ[[שאלת חלום|שאלות חלום]], שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנאמר {{מקור|דברים יח, יג|כן}}: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו, ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל לקדוש ברוך הוא, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפילתנו נדע שאין אנו ראויים להינצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. [רו] אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". {{ש}}ובמקום נוסף {{מקור|ספר חסידים תתקלז|כן}}: "...וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידו שכותבם ושהעתיקם ושעשאם... לכך אל יכתוב אותם, ואף על פי שה[[סנהדרין]] היו יודעים - לא היו כותבים אותם מעשים". }}. ולפירושם, כוונת רש"י{{הערה|וראה בספר דף על הדף {{מקור|דף על הדף כתובות קיא א$כתובות שם|כן}} בשם ספר ויואל משה ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=66383&hilite=bb21989a-c6b2-4583-8f75-b4b3a03e0594&st=%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d&pgnum=39 מאמר שלש השבועות אות כח]), שזהו הסבר נאה, אך רחוק להעמיס כן בכוונת רש"י. }} "שלא להרבות בתחנונים" לא בריבוי כמותי, אלא על תפילה באופנים מיוחדים, דוגמת [[יוסף דיליריינא]] {{מקור|שו"ת חתם סופר ליקוטים פו$ליקוטים סי' פו ד"ה עמוד כ"ד|כן}}, אשר פעל באמצעות '[[קבלה מעשית]]', השבעת [[מלאכים]] ושמות קדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה{{דרוש מקור}}. לדעתם, כל המרבה בתפילות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח. | *** ויש שביארוה {{מקור|ישמח משה על שיר השירים|כן}}, שאין בכוונת שיטה זו להטיל איסור על תפילה מרובה, אלא שהכוונה להימנע מהבאת הגאולה בדרכים מיסטיות, כגון על ידי שמות קדושים, השבעת השם, התעסקות עם מלאכים ושדים וכדומה{{הערה|ראה ספר חסידים {{מקור|(}}{{מקור|ספר חסידים רד$סימן רד}}{{מקור|,}} {{מקור|ספר חסידים רה$רה}} {{מקור|ספר חסידים רו$ורו}}{{מקור|)}}: "[רד] אם ראית שהמיר לא מפני זנות ולא מפני בלעות, דע כי הוא או אבותיו עסקו בהשבעות ובמעשה שדים וניתן רשות להטעותו ונפרעים מן האב שגרם. [רה] מי שעוסק בהשבעות של מלאכים או של שדים או בלחישת כשפים לא יהיה סופו טוב ויראה רעות בגופו או בבניו כל ימיו, ולכך יתרחק אדם מעשות כל אלה וגם ימנע מ[[שאלת חלום|שאלות חלום]], שידע איזה אשה יקח ובאיזה דבר יצליח לעולם או לא, ולא בבוקייצ"א שקורין בלשון אשכנז ביגרייך כי כשמשביעים הביגורייך אסור וזה שנאמר {{מקור|דברים יח, יג|כן}}: 'תמים תהיה עם ה' א-להיך', ולא בשום דבר, כי לבסוף לא תהא לו תקנה, כמה עשו וכמה שאלו, ומהם נדלדלו או המירו הדת או נפלו בחולי רע או זרעם, ולא יבקש שאחרים יעשו לו. ואין טוב לאדם אלא להתפלל לקדוש ברוך הוא, ואם יצא בדרך לא יאמר השבעת מלאכים לשומרו בדרך אלא יתפלל לפני הקדוש ברוך הוא בכל צרכיו, ורחום וחנון הוא ונחם על הרעה. וכמה נביאים נהרגו ולא השביעו בשם הקודש אלא בתפילה עמדו, אמרו אם לא ישמע תפילתנו נדע שאין אנו ראויים להינצל, ולא היו עושים אלא בתפלה. [רו] אם תראה שמתנבא אדם על משיח דע כי היו עסקיו במעשה כשפים או במעשה שדים או במעשה שם המפורש, ובשביל שהם מטריחים את המלאכים אומרים לו על משיח כדי שיתגלה לעולם (על שהטריחו את המלאכים) ולבסוף יהיה לבושת ולחרפה לכל העולם על שהטריחו המלאכים, או השדים באים ולומדים לו חשבונות וסודות לבושתו ולבושת המאמינים בדבריו". {{ש}}ובמקום נוסף {{מקור|ספר חסידים תתקלז|כן}}: "...וכשאדם חכם בא לכתוב אל יכתוב דברים שיכשלו בהם בני אדם כמעשה שדים שמא יעסוק בהם אדם נמצא תקלה באה על ידו שכותבם ושהעתיקם ושעשאם... לכך אל יכתוב אותם, ואף על פי שה[[סנהדרין]] היו יודעים - לא היו כותבים אותם מעשים". }}. ולפירושם, כוונת רש"י{{הערה|וראה בספר דף על הדף {{מקור|דף על הדף כתובות קיא א$כתובות שם|כן}} בשם ספר ויואל משה ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=66383&hilite=bb21989a-c6b2-4583-8f75-b4b3a03e0594&st=%d7%aa%d7%97%d7%a0%d7%95%d7%a0%d7%99%d7%9d&pgnum=39 מאמר שלש השבועות אות כח, סוף עמ' מא]), שזהו הסבר נאה, אך רחוק להעמיס כן בכוונת רש"י. }} "שלא להרבות בתחנונים" לא בריבוי כמותי, אלא על תפילה באופנים מיוחדים, דוגמת [[יוסף דיליריינא]] {{מקור|שו"ת חתם סופר ליקוטים פו$ליקוטים סי' פו ד"ה עמוד כ"ד|כן}}, אשר פעל באמצעות '[[קבלה מעשית]]', השבעת [[מלאכים]] ושמות קדושים, תעניות וטבילות, כדי להביא את הגאולה, ולבסוף נכשל במעשיו ויצא לכפירה{{דרוש מקור}}. לדעתם, כל המרבה בתפילות ותחנונים על קירוב קץ הגאולה הרי זה משובח. | ||
*** ויש שפירשו שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם{{דרוש מקור}}. | *** ויש שפירשו שלא ידחקו את קץ הגאולה על ידי העמדת משיחי שקר למיניהם{{דרוש מקור}}. | ||
*** ויש שפירשו {{מקור|שו"ת ישכיל עבדי ה הקדמה|כן}} שכוונת רש"י שלא ירבו להתחנן על כך '''בפני אומות העולם''', ויבקשו מהם שיאפשרו [ויעזרו] לנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה ושלטון. | *** ויש שפירשו {{מקור|שו"ת ישכיל עבדי ה הקדמה|כן}} שכוונת רש"י שלא ירבו להתחנן על כך '''בפני אומות העולם''', ויבקשו מהם שיאפשרו [ויעזרו] לנו לחזור לארץ ישראל ולהקים בה מדינה ושלטון. | ||
* השבועה השישית: "שלא יגלו הסוד לאומות העולם" – מהו הסוד שאסור לגלות לגויים? רש"י מביא שני פירושים: (א) [[סוד העיבור]], (ב) סוד טעמי תורה. ויש מפרשים {{מקור|שו"ת יד אליהו מח|כן}} סוד [[עיבור נשמות|עיבור הנשמות]]. המהר"ל {{מקור|חידושי אגדות למהר"ל כתובות קיא א$בחידושי אגדות|כן}}{{הערה|וראה גם נצח ישראל {{מקור|מהר"ל נצח ישראל כה$פרק כה|כן}}. }} מסביר שעניינה של הגאולה הוא הייחוד של עם ישראל והבדלתם מהאומות, ואם אנו מגלים להם את הסודות הפנימיים שלנו{{הערה|'''יתכן''' שלפי הפירוש הראשון של המהר"ל, הכוונה לגילוי סודות פנימיים של ישראל, כדוגמת יחס חכמי ישראל למלכות הרומאית {{מקור|בבלי שבת לג, ב|כן}}, ולאו דווקא הסודות התורניים. }}, אזי יש לנו חיבור פנימי עם האומות ואיננו מובדלים מהם, וזה מעכב את הגאולה (כי הקץ מבדיל בין ישראל לאומות). המהר"ל {{מקור|שם|כן}} מוסיף הסבר שני, שעניינה של הגאולה הוא כמוס ופנימי (כי הוא מגיע ממדרגה פנימית עליונה), ואם אנו מגלים את הסוד לאומות - איננו מתאימים לגאולה הפנימית והנסתרת (וממילא מעכבים אותה). | * השבועה השישית: "שלא יגלו הסוד לאומות העולם" – מהו הסוד שאסור לגלות לגויים? רש"י מביא שני פירושים: (א) [[סוד העיבור]], (ב) סוד טעמי תורה. המהר"ל {{מקור|(}}{{מקור|מהר"ל נצח ישראל כד$נצח ישראל פרק כד}}[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14200&st=&pgnum=118&hilite= עמ' קכג]{{מקור|)}} מביא פירוש נוסף: "במדרש{{הערה|במדרש רבה {{מקור|שיר השירים רבה ב$שיר השירים פרשה ב אות א[ז]|כן}} הנוסח: "שלא יגלו מסטורין [במהר"ל: מסתורים] שלהם" דהיינו שלא יגלו שום סוד וסתר לגויים (מהר"ל שם). }} משמע שלא יגלו סודותיהם – פירוש שלא יגלו ישראל [לאומות העולם] שום דבר שהוא סוד אצלם". ויש מפרשים {{מקור|שו"ת יד אליהו מח|כן}} סוד [[עיבור נשמות|עיבור הנשמות]]. {{ש}}המהר"ל {{מקור|חידושי אגדות למהר"ל כתובות קיא א$בחידושי אגדות|כן}}{{הערה|וראה גם נצח ישראל {{מקור|מהר"ל נצח ישראל כה$פרק כה|כן}}. }} מסביר שעניינה של הגאולה הוא הייחוד של עם ישראל והבדלתם מהאומות, ואם אנו מגלים להם את הסודות הפנימיים שלנו{{הערה|'''יתכן''' שלפי הפירוש הראשון של המהר"ל, הכוונה לגילוי סודות פנימיים של ישראל, כדוגמת יחס חכמי ישראל למלכות הרומאית {{מקור|בבלי שבת לג, ב|כן}}, ולאו דווקא הסודות התורניים. }}, אזי יש לנו חיבור פנימי עם האומות ואיננו מובדלים מהם, וזה מעכב את הגאולה (כי הקץ מבדיל בין ישראל לאומות). המהר"ל {{מקור|שם|כן}} מוסיף הסבר שני, שעניינה של הגאולה הוא כמוס ופנימי (כי הוא מגיע ממדרגה פנימית עליונה), ואם אנו מגלים את הסוד לאומות - איננו מתאימים לגאולה הפנימית והנסתרת (וממילא מעכבים אותה). | ||
== השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים == | == השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים == | ||
| שורה 40: | שורה 40: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[שלושת השבועות/השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[שלושת השבועות/השבועות בדברי הראשונים וגדולי האחרונים]]}} | ||
גדולי הפוסקים ה[[ראשונים]]: [[הרי"ף]], [[הרמב"ם]], [[הרא"ש]], [[הטור]] ו[[השולחן ערוך]], השמיטו את השבועות הללו, ולא הביאוה בספריהם. גם גדולי מפרשי התלמוד הבבלי הראשונים ([[הרמב"ן]], [[הרשב"א]], [[המאירי]], [[הריטב"א]], [[הר"ן]] ועוד), לא פירשו את הסוגייה ולא דנו במסקנות העולות ממנה להלכה. גם [[רש"י]] בפירושו למגילת שיר השירים לא הביא את דברי חז"ל על שלושת השבועות. | גדולי הפוסקים ה[[ראשונים]]: [[הרי"ף]], [[הרמב"ם]] (במשנה תורה), [[הרא"ש]], [[הטור]] ו[[השולחן ערוך]], השמיטו את השבועות הללו, ולא הביאוה בספריהם. גם גדולי מפרשי התלמוד הבבלי הראשונים ([[הרמב"ן]], [[הרשב"א]], [[המאירי]], [[הריטב"א]], [[הר"ן]] ועוד), לא פירשו את הסוגייה ולא דנו במסקנות העולות ממנה להלכה. גם [[רש"י]] בפירושו למגילת שיר השירים לא הביא את דברי חז"ל על שלושת השבועות. | ||
מאידך, מקצת מהפוסקים הזכירו את השבועה שלא לעלות בחומה בספרי הלכה: הכפתור ופרח {{מקור|כפתור ופרח י$פרק י|כן}}{{הערה|1=במהד' לונץ, ירושלים תרפ"ט, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32811&st=&pgnum=239&hilite= חלק א עמ' קצז], ובמהדורת המכון ללימוד המצוות התלויות בארץ (ירושלים תשנ"ד) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47648&st=&pgnum=292&hilite= חלק א עמ' רכד]. }}, [https://tablet.otzar.org/#/book/62563/p/152/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c ריא"ז בפסקיו] {{מקור|פסקי ריא"ז כתובות יג ח$כתובות פי"ג ה"ח דין ו|כן}}, הריב"ש {{מקור|שו"ת הריב"ש קא$תשובה קא|כן}} והרשב"ש {{מקור|שו"ת הרשב"ש ב$תשובה ב|כן}} האריכו ב[[מצות יישוב הארץ]] ובמעלותיה, אך סייגו בזמן ה[[גלות]] מצוה זו מוטלת רק על יחידים, אך אין מצוה על כלל ישראל לכבוש את הארץ, מפני שבועות אלו. בספר פאת השולחן הביא את דברי הרשב"ש להלכה. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1390&st=&pgnum=642&hilite= המהרשד"ם בתשובה] {{מקור|שו"ת מהרשד"ם חו"מ שסד|כן}} פוסק שהשבועה "שלא ימרדו באומות העולם", מחייבת לקבל כל [[דינא מלכותא]], ואת כל הגזרות והחרמות שמטילות המלכויות בהן אנו שוהים בגלות. | מאידך, מקצת מהפוסקים הזכירו את השבועה שלא לעלות בחומה בספרי הלכה: הכפתור ופרח {{מקור|כפתור ופרח י$פרק י|כן}}{{הערה|1=במהד' לונץ, ירושלים תרפ"ט, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=32811&st=&pgnum=239&hilite= חלק א עמ' קצז], ובמהדורת המכון ללימוד המצוות התלויות בארץ (ירושלים תשנ"ד) [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47648&st=&pgnum=292&hilite= חלק א עמ' רכד]. }}, [https://tablet.otzar.org/#/book/62563/p/152/t/9908535521234/fs/0/start/0/end/0/c ריא"ז בפסקיו] {{מקור|פסקי ריא"ז כתובות יג ח$כתובות פי"ג ה"ח דין ו|כן}}, הריב"ש {{מקור|שו"ת הריב"ש קא$תשובה קא|כן}} והרשב"ש {{מקור|שו"ת הרשב"ש ב$תשובה ב|כן}} האריכו ב[[מצות יישוב הארץ]] ובמעלותיה, אך סייגו בזמן ה[[גלות]] מצוה זו מוטלת רק על יחידים, אך אין מצוה על כלל ישראל לכבוש את הארץ, מפני שבועות אלו. בספר פאת השולחן הביא את דברי הרשב"ש להלכה. [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=1390&st=&pgnum=642&hilite= המהרשד"ם בתשובה] {{מקור|שו"ת מהרשד"ם חו"מ שסד|כן}} פוסק שהשבועה "שלא ימרדו באומות העולם", מחייבת לקבל כל [[דינא מלכותא]], ואת כל הגזרות והחרמות שמטילות המלכויות בהן אנו שוהים בגלות. | ||
גם בספרי הפרשנות וההגות של חכמי ישראל {{מקור|(הרוקח בפירושו להושענות, הרמב"ן בספר הגאולה,}} {{מקור|רבנו בחיי בראשית לב, ח$רבנו בחיי בפרשת וישלח}}{{מקור|, ישועות משיחו לאברבנאל, המהר"ל בכמה מקומות בספריו, המגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ם, השל"ה,}} {{מקור|אור החיים ויקרא כו לג$אור החיים בפרשת בחֹקֹתי}}{{מקור|, היעב"ץ בכמה מספריו, ועוד)}}, הוזכרו השבועות מספר פעמים. | רבי יצחק ליאון (ברבי אלעזר אבן צור), בעל מגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ם {{מקור|מגילת אסתר שכחת העשין ד|כן}}, מסביר שהרמב"ם לא מנה את [[מצות יישוב הארץ]], "לפי שמצות ירושת הארץ וישיבתה לא נהגה רק בימי [[משה רבנו|משה]] ו[[יהושע בן נון|יהושע]] ו[[דוד המלך|דוד]] וכל זמן שלא גלו מארצם, אבל אחר שגלו מעל אדמתם - אין מצוה זו נוהגת לדורות עד עת בוא [[המשיח]], כי אדרבא נצטווינו... שלא נמרוד באומות ללכת לכבוש את הארץ בחוזקה, והוכיחו מפסוק 'השבעתי אתכם בנות ירושלים' וגו', ודרשו בו שלא יעלו ישראל בחומה". מקצת מהאחרונים {{מקור|שו"ת בית הלוי ב, נ|כן}} קיבלו את דבריו {{מקור|ר' צדוק דברי סופרים יד$ועיין דברי סופרים לרבי צדוק הכהן מלובלין, אות יד|כן}}, '''אך רוב האחרונים''' ([https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=49511&st=&pgnum=13&hilite= פאת השולחן כלל א בית ישראל יד]; וכן רבים ממפרשי ספר המצוות{{הערה|1=[[רבי יהודה עייאש]] בספר לחם יהודה השלם [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=21072&st=&pgnum=51 מהדורת ירושלים תשמ"ו, עמ' מח]; רבי יהודה [בן מנוח] סיד, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45004&st=&pgnum=331 בספרו נר מצוה, סימן יא מצוה כד] ([https://tablet.otzar.org/#/book/656928/p/558/t/8860222721234/fs/4tqsR12Nbik1ssnwHXGqSNC3RBZd6bijeqhhTBj9Je8Z/start/80/end/308/c במהדורת מכון משנת רבי אהרן, לייקוואוד תשפ"ב, עמ' תקנג]-[ https://tablet.otzar.org/#/book/656928/p/559/t/8860222721234/fs/4tqsR12Nbik1ssnwHXGqSNC3RBZd6bijeqhhTBj9Je8Z/start/80/end/308/c תקנד]); רבי יעקב [יוסף?] [בן מתתיהו חיים] קאלינברג, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=34240&st=&pgnum=136&hilite= בספרו סדר המצות, דף סה.]; רבי יצחק שמחה [בן דב יוסף] הורוביץ, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=38150&st=&pgnum=340 בספרו יד הלוי על ספר המצוות לרמב"ם]; ועוד. (הרשימה מתוך: [https://tablet.otzar.org/#/book/163985/p/138/t/8860222721234/fs/sJ6u8YMfS511sVzlSKZsF0UWitNzgOia3YN16BgBTezo/start/0/end/2/c נחלת יעקב (זיסברג) א, עמ' 122]) }}, ועוד{{הערה|1=ראה [https://hebrewbooks.org/33954 'קונטרס מצות ישיבת ארץ ישראל'], מאת הרב יונה דב בלומברג זצ"ל, וילנא תרנ"ח ([https://tablet.otzar.org/#/book/638599/p/1/t/8860222721234/fs/0/start/0/end/0/c מהדורה חדשה: אור עציון תשנ"ט, בעריכת הרב יקהת רוזן]), "והוא מאמר ביקורת ומענה על דברי... [ה]מגילת במה שכתב במצווה זו... ערוך ב-י"ד מענות (- תשובות), מיוסדים על שורשי הרמב"ם" (הספר זכה להסכמות מגדולי התורה בדורו, ובהם: [[רבי שמואל מוהליבר]], [[רבי חיים ברלין]] ו[[רבי מאיר שפירא]]). וראה ספר 'נחלת יעקב' (זיסברג), א, עמ' 112-114. {{ש}}כמו כן, רבי אברהם יעלין [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20460&st=&pgnum=22&hilite= בספרו 'גאולת ישראל', סוף דף ו. (עמ' 1)] כתב על דברי המגילת אסתר: "...עוד הבאתי מהרב החיד"א בספר יעיר אוזן ומבעל חיי אדם בספר שערי צדק ומהגאון הקדוש מסוכטשוב ז"ל בשו"ת אבני נזר ומספר סדר המצוות ומספר דרישת ציון, שדחו כל דברי המגילת אסתר בזה לגמרי". גם בספר אם הבנים שמחה האריך להשיג על המגילת אסתר. (הרב שלמה אבינר, [https://tablet.otzar.org/#/book/608767/p/401/t/8860222721234/fs/7foK4NYx7zlQVscq1lXbkTPyjkaTokA8OxXkQ86LoCMB/start/344/end/390/c עלה נעלה, עמ' תה] }}) השיגו על דבריו בחריפות {{מקור|שו"ת אבני נזר יו"ד תנד- ב-ג|כן}}. | ||
אצל הפייטנים{{דרוש מקור}}, כמו גם בספרי הפרשנות וההגות של חכמי ישראל {{מקור|(הרוקח בפירושו להושענות, הרמב"ן בספר הגאולה,}} {{מקור|רבנו בחיי בראשית לב, ח$רבנו בחיי בפרשת וישלח}}{{מקור|, ישועות משיחו לאברבנאל, המהר"ל בכמה מקומות בספריו, המגילת אסתר על ספר המצוות לרמב"ם, השל"ה,}} {{מקור|אור החיים ויקרא כו לג$אור החיים בפרשת בחֹקֹתי}}{{מקור|, היעב"ץ בכמה מספריו, ועוד)}}, הוזכרו השבועות מספר פעמים. | |||
במהלך ההיסטוריה של עם ישראל ב[[גלות]] הקשה והמרה, לעיתים קמו משיחי שקר, אשר עשו אותות ומופתים בפני ההמון, וטיפחו בעם אשליות ותקוות נכזבות לגאולה קרובה ולישועה ניסית. גוונים שונים היו לתופעה זו, אך המשותף לכולם הוא אכזבה והשבר הגדול שהגיע בהתנפצות החזון. מצאנו חכמים רבים שהזהירו את עם ישראל מלנטות אחרי 'משיחים' אלו{{הערה|הרמב"ם {{מקור|רמב"ם מלכים יא$הלכות מלכים יא, ג-ד|כן}} נותן את סימני הזיהוי למשיח, שבהם יש בכדי להבדיל אותנו ממשיחיות שקרית: (א) המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, (ב) המשיח צריך להיות מלך, (ג) מצאצאי דוד המלך, (ד) העוסק בתורה במצוות, כפי המבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, כדוד המלך, (ה) ועליו לכפות את כל ישראל ללכת בדרך התורה ולחזק בדקיה (- לתקן מכשולים, תקלות וחולשות רוחניות, מוסריות והלכתיות), (ו) עליו להילחם מלחמות ה' (כלומר, לצאת למלחמה ל[[עזרת ישראל מיד צר]], לכיבוש [[ארץ ישראל]] והריגת [[עמלק]]), (ז) אם עשה כל זאת, והצליח, וניצח את כל העמים שסביב שלטונו, (ח) ובנה [[בית המקדש]], (ט) וקיבץ נדחי ישראל (כלומר, אסף את כל היהודים המפוזרים בעולם לארץ ישראל) - הרי זה משיח בוודאי. אך אם לא הצליח במלחמותיו (ובשלבים הנוספים: לבנות המקדש ולקבץ נדחי ישראל), ממילא יודעים אנו שהוא לא היה המשיח, והרי הוא כמלכי בית דוד השלימים והכשרים. {{ש}}לפי דברי הרמב"ם יש לבדוק את ייתכנות הבשורה המשיחית בצורה ריאלית וטבעית, ולפעול לגאולת ישראל בעת ובאופנים בהם ישנו סיכוי סביר לכך, ולא בדרכים נלוזות וחסרות סיכוי {{הרב יצחק שילת, בהערותיו לאגרות הרמב"ם, עמ' קסז, ובמקומות נוספים|כן}}. }}, פעמים אחדות, הסתמכו האזהרות על השבועות בשיר השירים. '''לדוגמה:''' הרמב"ם באיגרת תימן{{הערה|ראה: אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, עמ' קסו. }} הזכיר בהקשר זה ש[[שלמה המלך]] אמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ומבקש מהם הרמב"ם: "ואתם, אחינו ואהובינו, שימרו השבעתו, ולא תעירו את האהבה עד שתחפץ". '''כמו כן''', בתקופת משיח השקר [[שבתאי צבי]], שם רשעים יירקב, 'תלמידו' [[נתן העזתי]] (שהתיימר להיות [[נביא]]), והכתות שנגררו אחריהם, כתבו כמה מחכמי ישראל שהם עברו על השבועות{{הערה|1=ראה: 'קיצור ציצת צבי נובל', ל[[רבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ]], מהדורה שלישית - אודסה תרכ"ז, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42457&st=&pgnum=15 דף ח.] ו[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42457&st=&pgnum=45 כד.]; קונטרס 'שבר פושעים', ל[[רבי משה חאגיז|מהר"ם חאגיז]], בלונדריש תע"ט, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44401&st=&pgnum=3&hilite= עמ' 3[-7; 'תורת הקנאות', לרבנו [[היעב"ץ]], מהדורת אמסטרדם תקי"ב, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45785&st=&pgnum=2 דף א ע"ב] ועוד. }}. | במהלך ההיסטוריה של עם ישראל ב[[גלות]] הקשה והמרה, לעיתים קמו משיחי שקר, אשר עשו אותות ומופתים בפני ההמון, וטיפחו בעם אשליות ותקוות נכזבות לגאולה קרובה ולישועה ניסית. גוונים שונים היו לתופעה זו, אך המשותף לכולם הוא אכזבה והשבר הגדול שהגיע בהתנפצות החזון. מצאנו חכמים רבים שהזהירו את עם ישראל מלנטות אחרי 'משיחים' אלו{{הערה|הרמב"ם {{מקור|רמב"ם מלכים יא$הלכות מלכים יא, ג-ד|כן}} נותן את סימני הזיהוי למשיח, שבהם יש בכדי להבדיל אותנו ממשיחיות שקרית: (א) המשיח אינו צריך לעשות אותות ומופתים, (ב) המשיח צריך להיות מלך, (ג) מצאצאי דוד המלך, (ד) העוסק בתורה במצוות, כפי המבואר בתורה שבכתב ובתורה שבעל פה, כדוד המלך, (ה) ועליו לכפות את כל ישראל ללכת בדרך התורה ולחזק בדקיה (- לתקן מכשולים, תקלות וחולשות רוחניות, מוסריות והלכתיות), (ו) עליו להילחם מלחמות ה' (כלומר, לצאת למלחמה ל[[עזרת ישראל מיד צר]], לכיבוש [[ארץ ישראל]] והריגת [[עמלק]]), (ז) אם עשה כל זאת, והצליח, וניצח את כל העמים שסביב שלטונו, (ח) ובנה [[בית המקדש]], (ט) וקיבץ נדחי ישראל (כלומר, אסף את כל היהודים המפוזרים בעולם לארץ ישראל) - הרי זה משיח בוודאי. אך אם לא הצליח במלחמותיו (ובשלבים הנוספים: לבנות המקדש ולקבץ נדחי ישראל), ממילא יודעים אנו שהוא לא היה המשיח, והרי הוא כמלכי בית דוד השלימים והכשרים. {{ש}}לפי דברי הרמב"ם יש לבדוק את ייתכנות הבשורה המשיחית בצורה ריאלית וטבעית, ולפעול לגאולת ישראל בעת ובאופנים בהם ישנו סיכוי סביר לכך, ולא בדרכים נלוזות וחסרות סיכוי {{הרב יצחק שילת, בהערותיו לאגרות הרמב"ם, עמ' קסז, ובמקומות נוספים|כן}}. }}, פעמים אחדות, הסתמכו האזהרות על השבועות בשיר השירים. '''לדוגמה:''' הרמב"ם באיגרת תימן{{הערה|ראה: אגרות הרמב"ם, מהדורת הרב יצחק שילת, מעלה אדומים, ירושלים תשנ"ה, עמ' קסו. }} הזכיר בהקשר זה ש[[שלמה המלך]] אמר: "השבעתי אתכם בנות ירושלים... אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ". ומבקש מהם הרמב"ם: "ואתם, אחינו ואהובינו, שימרו השבעתו, ולא תעירו את האהבה עד שתחפץ". '''כמו כן''', בתקופת משיח השקר [[שבתאי צבי]], שם רשעים יירקב, 'תלמידו' [[נתן העזתי]] (שהתיימר להיות [[נביא]]), והכתות שנגררו אחריהם, כתבו כמה מחכמי ישראל שהם עברו על השבועות{{הערה|1=ראה: 'קיצור ציצת צבי נובל', ל[[רבי יעקב שׂשׂפוֹרטשׂ]], מהדורה שלישית - אודסה תרכ"ז, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42457&st=&pgnum=15 דף ח.] ו[https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=42457&st=&pgnum=45 כד.]; קונטרס 'שבר פושעים', ל[[רבי משה חאגיז|מהר"ם חאגיז]], בלונדריש תע"ט, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44401&st=&pgnum=3&hilite= עמ' 3[-7; 'תורת הקנאות', לרבנו [[היעב"ץ]], מהדורת אמסטרדם תקי"ב, [https://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=45785&st=&pgnum=2 דף א ע"ב] ועוד. }}. | ||