רובא דליתא קמן: הבדלים בין גרסאות בדף

'''הדוגמא''' שהגמרא נותנת לרובא דליתא קמן (להבדיל מרובא דאיתא קמן) היא שרוב האנשים אינם סריסים ואיילוניות {{מקור|(בבלי:חולין יא.)}}.רוב בעילות אחר הבעל {{מקור|(בבלי:חולין יא:)}}. המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן, והרוב קונים לחרישה, ועל סמך הרוב תובע הקונה את המוכר שהטעה אותו, שהרי שור נגחן לא מועיל לחרישה אלא רק לשחיטה {{מקור|(בבלי:בבא קמא מו)}}. רוב בהמות כשרות {{מקור|(עיין בקובץ שיעורים בבא בתרא פג)}}. רוב נשים יולדות לתשעה. רובא דאינשי טעו בעיבורא דירחא {{מקור|(בבלי:סנהדרין סט.)}}. רוב מצויין אצל שחיטה מומחין {{מקור|(אמנם הרא"ה בספר בדק הבית ו. כתב ש"רוב מצויין אצל שחיטה מומחין" אינו רוב אלא כל. והרשב"א בספר משמרת הבית חולק עליו וכותב שהוא רק רוב. מחלוקתם הובאה בכללי התלמוד מספר שיירי כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא ד)}}. וכן חזקה<ref>לקמן (ד"ה נקרא גם) הבאנו שרובא דליתא קמן נקרא גם "חזקה".</ref> שביום שנכתב השטר נמסר היא רוב, שרובא דרובא אין כותבין אלא בשעת מסירה {{מקור|(נתיבות המשפט נא-ג)}}.'''דינים דומים''': יש שלוש הכרעות שמבוססות על דרך העולם, ואלו הן - על פי הסדר מהחזקה אל החלשה -

'''נקרא גם''' חזקה, וחזקה מכח רובא<ref>בחלוקת החזקות לסוגים השונים ע"ע [[חזקות שונות]].</ref>. וכן מצינו לשון "כל" שבאמת הוא רק רוב {{מקור|(הרשב"א בספר משמרת הבית, הובא בכללי התלמוד מספר שיירי כנסת הגדולה (בסוף מסכת ברכות) כללי רובא ד)}}. וכן נקרא גם סתם "רוב" {{מקור|(רוב מתחלק לרובא דאיתא קמן ולרובא דליתא קמן)}}<ref>כדלעיל ד"ה יש חילוק.</ref>{{מקור|}}.

{{מקור|(בשאלה האם הוא ודאי או ספק, יש להעיר שלוש הערות: [א] הקובץ שיעורים (כתובות עד) תלה את דין זה בשאלה האם הוא בירור המציאות, שלשיטתו הוא הכרעה ודאית, או הנהגה (פסיקת דין בלבד), שלשיטתו היא רק ספק. ויש חולקים עליו)}}<ref>הובאו בערך [[ספיקות#ודאי_וספק]] ד"ה הקשר בין ודאי וספק לבין בירור והנהגה.</ref>{{מקור|(. [ב] השב שמעתתא (ב-טו) כתב שכל מחלוקת הראשונים הנ"ל היא רק באיתא קמן, אך בליתא קמן לכו"ע הוא דין ודאי. אך הפני יהושע (קידושין עה. ד"ה אלא, והביאו השב שמעתתא שם) סובר שגם בליתא קמן הוא ספק. [ג] יש דעה שבזה נחלקו רב ושמואל האם הולכים בממון אחר הרוב)}}<ref>הובאה בערך [[אין הולכין בממון אחר הרוב#מקור_וטעם]] ד"ה בטעם אות ד.</ref>{{מקור|}}.

'''בממונות''' אין הולכין אחר הרוב, ע"ע אין הולכין בממון אחר הרוב.

'''להישבע''' על סמך רוב מותר {{מקור|(גמרא בסוף יבמות)}}, וכתבו המפרשים שהיא ראיה שרוב הוא בירור המציאות<ref>אך לעיל בסעיף "מקור וטעם" (ד"ה טעמו) הבאנו מחלוקת בזה.</ref> {{מקור|(קובץ שיעורים כתובות עד, ולכן חילק בין רובא דאיתא קמן לליתא קמן)}}.'''רוב מצד המנהג''' והמנהג עשוי להשתנות, אין סומכים עליו, אלא רק על רוב מצד טבע העולם {{מקור|(ב"ח יו"ד יח-טו)}}.

'''עד אחד''', רובא דליתא קמן עדיף ממנו {{מקור|(שב שמעתתא ו-ז)}}.'''רובא דאיתא קמן''' נגד רובא דליתא קמן, נחלקו בזה האחרונים: רעק"א {{מקור|(כתובות יג, והביאו שערי יושר ג-א ד"ה והנה)}} כתב שליתא קמן עדיף, אך בחידושי ר' מאיר שמחה {{מקור|(סנהדרין סט. ד"ה שם מסתפינא)}} כתב שרובא דאיתא קמן עדיף, משום שלשיטתו רובא דאיתא קמן הוא מדין ביטול ברוב<ref>הובא בערך [[רובא דאיתא קמן#מקור_וטעם]] ד"ה בטעמו.</ref> (וכן החלקת יואב {{מקור|(ח"א יו"ד פתיחה ב ד"ה וכן)}} כתב "מעולם לא שמענו שיהיה עדיף רובא דליתא קמן מרובא דאיתא קמן").

'''בקבוע''', דהיינו שהספק לא פרש מהתערובת אלא נמצא במקומה, רובא דליתא קמן מועיל {{מקור|(שיטה מקובצת כתובות טו., שו"ת רעק"א מהדורא תנינא קג-יא, שערי יושר ד-יב, קובץ ביאורים שב שמעתתא ה)}}.

 

* [[אין הולכים בממון אחר הרוב]]

[[רובא דאיתא קמן]]<ref>את החילוק ביניהם ביארנו לעיל בסעיף "הגדרה" ד"ה יש חילוק.</ref>