מבוקר
8,889
עריכות
יהדות טטואן: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Ceuta-melilla.png|left|thumb|250px|מפת האזור]] | [[תמונה:Ceuta-melilla.png|left|thumb|250px|מפת האזור]] | ||
'''יהודי טטואן''', העיר אשר הייתה בירת [[מרוקו הספרדית]], עד שצורפה ל[[מרוקו]] עצמאית בשנת 1956. | '''יהודי טטואן''', העיר, אשר הייתה בירת [[מרוקו הספרדית]], עד שצורפה ל[[מרוקו]] עצמאית בשנת 1956. אז, רבים מיהודי העיר החליטו לעבור לערים: סאוטה ומלייה בצפון מרוקו, אשר נשארו תחת שלטון [[ספרד]]. בשנת 1960 היו בעיר 3,103 יהודים, לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מספרם פחת לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש. | ||
רבים מיהודי העיר החליטו לעבור לערים: סאוטה ומלייה, אשר נשארו תחת שלטון [[ספרד]]. בשנת 1960 היו בעיר 3,103 יהודים, לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מספרם פחת לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש. | |||
רבים מיהודי העיר הגיעו אליה מ[[יהדות גיברלטר|גיברלטר]] והיו בעלי תרבות [[ספרד|ספרדית]] [[אירופה|אירופית]], | רבים מיהודי העיר הגיעו אליה מ[[יהדות גיברלטר|גיברלטר]] והיו בעלי תרבות [[ספרד|ספרדית]] [[אירופה|אירופית]], בין השאר באה לידי ביטוי בנימוסים, לבוש ורכישת השכלה. טטואן כונתה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס" - ירושלים של מרוקו או "ירושלים הקטנה" בשל [[רב|רבניה]] ו[[דיין|דייניה]] הגדולים והמכובדים, צאצאי [[גירוש ספרד|מגורשי ספרד ופורטוגל]]. בבתי הכנסת בעיר היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים. | ||
==תולדות הקהילה== | ==תולדות הקהילה== | ||
העיר טטואן (במקור:Thamud) נחרבה על-ידי הספרדים בשנת 1399. בסוף המאה ה-15 העיר הוקמה מחדש על-ידי פליטים [[יהודים]] ו[[איסלם|מוסלמים]] שנסו ממחצי האי- האיברי | העיר טטואן (במקור:Thamud) נחרבה על-ידי הספרדים בשנת 1399. בסוף המאה ה-15 העיר הוקמה מחדש על-ידי פליטים [[יהודים]] ו[[איסלם|מוסלמים]] שנסו ממחצי האי-האיברי. הקהילה היהודית גדלה במאה ה-16 עקב הפיכתה למרכז מסחרי בילאומי עם נמלי מערב אירופה וחופי[[ים תיכון|הים התיכון]]. טטואן הייתה גם לבסיס של הנציגויות האירופאיות המסחריות. הסוחרים היהודים באו בקשרי מסחר ארצות [[האימפריה העות'מאנית]], [[ליבורנו]], [[גיברלטר]] וכמובן ספרד ו[[פורטוגל]] . | ||
מהעיר [[פס]] שבמרוקו הגיע בשנת 1530 משפחתו של רבי חיים ביבם, אשר נבחר לאחר מכן לרבה של העיר. הוא הקים [[ישיבה]] שפירסומה היה רב בצפון אפריקה. בית הכנסת שלו נחרב בשנת 1610, אך בשנת 1727 נימנו בעיר שבעה בתי כנסת. | |||
במאה ה-19 פעל בעיר הדיין רבי יצחק בן ואליד, מחבר הספר "ויאמר יצחק" הכולל מיגע על החיים החברתיים, הכלכליים והדתיים של תושבי העיר. הוא היה גם אחד התומכים של תנועת [[אליאנס]]. | |||
==יחס השלטונות== | |||
במאות ה-17 וה-18 הייתה המדיניות כלפי היהודים דו-פרצופית: מצד אחד ה[[סולטן]] הטיל עליהם מיסים כבדים ובשנת 1655 היו פרעות נגד היהודים. מצד שני, בשנת 1772 כאשר גורשו האירופאיים מהעיר, היהודים נשארו והורשו להיות נציגיהם. | |||
== | בשנת 1798 היו יהודי העיר קורבן לפוגרום, ובין היתר נקשרו חלק מהם לסוסים ונגררו על ידם ברחובות העיר <ref>[http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=801&letter=M האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-18].</ref> | ||
בשנת 1808 גורשו כל היהודים מהעיר. לאחר זמן מה הורשו לחזור בתנאי שיגורו בשכונה מיוחדת מחוץ לעיר "Juderia" - לימים המלאח. בשכונה נדרשו היהודים ללבוש לבוש שחור, הוכו בפומבי ועיסוקם הוגבל למקצועות נתונים. מספר של מיעוטי היכולת היה רב. חלק מיהודי העיר היגרו למדינות [[דרום אמריקה]]. | |||
בשנת 1859, כאשר החלה הפלישה הספרדית לעיר, פרעו התושבים ביהודי העיר שוב, והרגו כ-400 מהם. רוב האחרים נמלטו על נפשם <ref>[http://www.jewishencyclopedia.com/view.jsp?artid=801&letter=M האנציקלופדיה היהודית, "מרוקו", המאה ה-19]</ref> . | |||
הכיבוש הספרדי ב-6 פברואר 1860 זכה לקבלת פנים חמה מיהדות טטואן. הכיבוש היה קצר, רק שנתיים, אך נתן להם תקוה לחייים טובים יותר. היהודים זכו לחופש דתי ותרבותי ואפילו שותפו במועצת ה[[עיריה]]. לאור השיפור במצב הכלכלי החלה הגירה לעיר מהאזורים הפנימיים של מרוקו. בסוף המאה הותקפה העיר על-ידי שודדים וכן פרצו בה מגפות אך מספר היהודים בה לא פחת. | הכיבוש הספרדי ב-6 פברואר 1860 זכה לקבלת פנים חמה מיהדות טטואן. הכיבוש היה קצר, רק שנתיים, אך נתן להם תקוה לחייים טובים יותר. היהודים זכו לחופש דתי ותרבותי ואפילו שותפו במועצת ה[[עיריה]]. לאור השיפור במצב הכלכלי החלה הגירה לעיר מהאזורים הפנימיים של מרוקו. בסוף המאה הותקפה העיר על-ידי שודדים וכן פרצו בה מגפות אך מספר היהודים בה לא פחת. | ||
בשנת 1912 שבה העיר לשלטון ספרד ומצב היהודים השתפר. הם זכו להגנת השלטונות וכן החובה לגור בשכונה מיוחדת הייתה גמישה יותר והם הורשו לרכוש בתים גם בשאר חלקי העיר. כן בוטלו המיסים המיוחדים שהוטלו על היהודים. משטרו של גנרל [[פרנקו]] הביא לנסיגה קלה במצבה הכלכלי של הקהילה. | בשנת 1912 שבה העיר לשלטון ספרד ומצב היהודים השתפר. הם זכו להגנת השלטונות וכן החובה לגור בשכונה מיוחדת הייתה גמישה יותר והם הורשו לרכוש בתים גם בשאר חלקי העיר. כן בוטלו המיסים המיוחדים שהוטלו על היהודים. משטרו של גנרל [[פרנקו]] הביא לנסיגה קלה במצבה הכלכלי של הקהילה. | ||
בשנת 1862 הקים ארגון [[כל ישראל חברים]] בית ספר יהודי לבנים בעיר, ובשנת 1868 ייסד גם בית ספר לבנות. בתחילת ה-20 היוו ה[[יהודים]] כחמישית מתושבי העיר, אולם מאוחר יותר היגרו ממנה ל[[אלג'יריה]], [[דרום אמריקה]], [[ישראל]], [[צרפת]] ול[[קנדה]], | |||
==הקשר עם יהדות גיברלטר== | ==הקשר עם יהדות גיברלטר== | ||
| שורה 34: | שורה 35: | ||
הסוחרים היהודים בעיר היו בעלי קשרים טובים עם [[יהדות טטואן|יהודי טטואן]] - עיר הנמל היחידה של מרוקו - לחופי הים התיכון. וכך הסוחרים היהודים של גיברלטר קבלו על עצמם את העברת האספקה לצבא הבריטי ולאזרחי המושבה. התוצאה הייתה כי יהודי גיברלטר היו אזרחים מכובדים של ה"מושבה" הבריטית. משנת 1704 יש נוכחות רצופה של יהודים בעיר. בשנת 1749 הוסרו המגבלות החוקיות על ההתישבות היהודית בעיר. | הסוחרים היהודים בעיר היו בעלי קשרים טובים עם [[יהדות טטואן|יהודי טטואן]] - עיר הנמל היחידה של מרוקו - לחופי הים התיכון. וכך הסוחרים היהודים של גיברלטר קבלו על עצמם את העברת האספקה לצבא הבריטי ולאזרחי המושבה. התוצאה הייתה כי יהודי גיברלטר היו אזרחים מכובדים של ה"מושבה" הבריטית. משנת 1704 יש נוכחות רצופה של יהודים בעיר. בשנת 1749 הוסרו המגבלות החוקיות על ההתישבות היהודית בעיר. | ||
==איפיוני הקהילה== | ==איפיוני הקהילה== | ||