יהדות טטואן: הבדלים בין גרסאות בדף

קהילת טטואן השתלבה בקרב [[יהדות מרוקו]]. היא כונתה בזמנו "ירושלים דה-מרואקוס" - ירושלים של מרוקו או "ירושלים הקטנה" ‏‏<ref>‏דוד אלמוזניניו כתב :"...היא כל כך אהובה על ידי העם שנקראה בשירי משוררים ערבים "ירושלים הקטנה". "‏</ref>. היו בה [[רב|רבנים]] ו[[דיין|דיינים]] גדולים ומכובדים ובבתי הכנסת  היה אוסף גדול של ספרי קודש עתיקים.

בשנת 1912 עברה [[טטואן]] לשליטת [[ספרד]] והייתה לבירת [[מרוקו הספרדית]]. הריבון החדש הביא תקופת של שיגשוג לקהילה. בשנת 1956 טטואן צורפה למדינת מרוקו שזכתה בעצמאית. רבים מיהודיה עברו לערים אשר נשארו תחת שלטון ספרד: [[סאוטה]] ו[[מלייה]] בצפון מרוקו. מאז החלה ירידה במעמדה של הקהילה: אם בתקופת הזוהר שלהם, ראשית המאה ה-20 הם היו כחמישית מתושביה ‏‏<ref>אין נתונים על מפקדים שנעשו - אם נעשו - ומדובר בהשערה. ‏יש להניח כי מדובר בעשרות אלפים‏</ref> , הרי במפקד שנערך בשנת 1960 היו בעיר רק 3,103 יהודים. לאחר [[מלחמת ששת הימים]] מספרם פחת לאלפיים ובשנת 1990 לא היו בה יותר ממאתים נפש.

יהודי טטואן נהגו לדבר כמו יהודי הערים בצפון מרוקו בניב מיוחד הוא ה[[חכיתיה]]. ניב שהוא ערוב של  מילים ב[[עברית]] וב[[ערבית]]. החכיתיה נכתבה באותיות עבריות והייתה חלק משמעותי בתרבות של יהודי מרוקו הספרדית, אם כי בניגוד ל[[לאדינו]] של קהילות המזרח, קיימים מעט מאוד טקסטים כתובים בשפה והיא שימשה בעיקר לדיבור.

בשנת 1492 מספר רב של מגורשי ספרד חצו את [[מצר גיברלטר]] והשתלבו באוכלוסיה היהודית [[מגרב|המוגרבית]]. יחד עם זאת צאצאי המגורשים בערים כמו טטואן, טנג'יר, ארזילה, לראצ'ה, אלקאסאר-קיביר, סאוטה ומליליה שמרו על זהותם המיוחדת ‏‏<ref>‏[http://btjerusalem.com/aspamia.htm תערוכת לשון אספמיה]‏</ref>.

טטואן הוקמה מחדש בסוף המאה ה-15 על-ידי פליטים [[יהודים]] ו[[איסלם|מוסלמים]] שנסו אליה מ

חצי האי האיברי. היה זה לאחר שהעיר נהרסה על-ידי הספרדים בסוף המאה ה-14. ‏‏<ref>‏יש להניח כי הסיבות לכך היום: חשש כי הנמל עמוק המים שבה יעמוד לרשות הפולשים המוסלמים והיותה נמל לאניות שודדי הים במערב הים התיכון‏</ref>. הקהילה היהודית גדלה במאה ה-16 עקב הפיכת העיר למרכז מסחרי בילאומי. הסוחרים היהודים באו בקשרי מסחר עם ארצות [[האימפריה העות'מאנית]], [[ליבורנו]], [[גיברלטר]] וכמובן ספרד ו[[פורטוגל]]. טטואן הייתה גם בסיס של נציגויות אירופאיות מסחריות.

בשנת 1530 הגיע משפחתו של רבי חיים ביבם מהעיר [[פס]] שבמרוקו. הוא נבחר לרבה של העיר. הוא הקים [[ישיבה]] שהיה לה פירסום רב בצפון אפריקה. [[בית הכנסת]] שלו נחרב בשנת 1610, אך בשנת 1727 נימנו בעיר שבעה בתי כנסת.  

במאה ה-19 פעל בעיר הדיין רבי יצחק בן ואליד ‏‏<ref>‏על שמו קרויים חברי הכנסת [[דניאל יצחק לוי]] ו[[יצחק לוי]]‏</ref>, מחבר הספר "ויאמר יצחק" הכולל מידע על החיים החברתיים, הכלכליים והדתיים של תושבי העיר. הוא היה גם אחד התומכים של תנועת [[אליאנס]], אשר פתחה בעיר מוסדות חינוך.

בשנת 1790 כתב ר"ש רומאנילי  כי "מולאי אליזיד (השליט)...(ציווה) בפומבי להתיר את דם היהודים אשר בכל ערי מלכותו, וכי כל אשר יביא לו ראש יהודי הרוג יקבל סך מה, ככה חשב מולאי אליזיד להכחיד את יהודי מרוקו כלה, כי כן היו דבריו עוד בטרם מלכו, אל שבט משפחות אמהיום, שבט קנאים וחפצי נקם ביהודים, אשר רק בתנאי זה, נאותו לעזור אליו לתת בידו את רסן המלוכה בתנאי, שיהרגו את כל היהודים אשר במדינות מלכותו. ואמנם בעת יצאה הפקודה הזאת הראשונה מאת אליזיד בתיטואן, נמצא אז שם כהן מושלמי אחד שיעץ אותו להמיר את פקודתו זאת באחרת, ותחת להרוג אותם, יתן את רכושם והונם לשלל, כי עני חשוב כמת ורק את אותם האנשים שהיו בעוכריו של אליזיד, בימי אביו, יוכל הוא להורגם.‏‏<ref>‏[http://www.marocmoreshet.com/index.php?showtopic=47&st=30 מקור]‏</ref>

בשנת 1912 שבה העיר לשלטון ספרד ומצב היהודים השתפר. הם זכו להגנת השלטונות וכן הייתה פחות הקפדה על החובה לגור בשכונה מיוחדת והם הורשו לרכוש בתים בשאר חלקי העיר. כן בוטלו המיסים המיוחדים שהוטלו על היהודים.  

בשנת 1862 הקים ארגון [[כל ישראל חברים]] בית ספר יהודי לבנים בעיר, ובשנת 1868 ייסד גם בית ספר לבנות. לאחר השגשוג בתחילת ה-20 החלה הגירה  ממנה ל[[אלג'יריה]], [[דרום אמריקה]], [[ישראל]], [[צרפת]] ול[[קנדה]].

ליהודי טטואן היה קשרים הדוקים עם יהדות גיברלטר, ממנה הגיעו מייסדיה. הקשרים היו מבוססים על קשרי משפחה ומסחר.  שלטונות  ספרד נהגו להטיל הסגר על העיר ולכן האספקה השוטפת הייתה תלויה במרוקו ‏‏<ref>‏עקב המרחק הרב מבריטניה‏</ref>. למרות שיסוד המושבה הבריטית נקבע כי אין למכור נדל"ן ליהודים הם העלימו עין מאיסור זה בשל הצורך המעשי לקיים קשרי מסחר. הסוחרים היהודים בעיר היו בעלי קשרים טובים עם יהודי טטואן - עיר הנמל היחידה של מרוקו - לחופי הים התיכון. וכך הם קבלו על עצמם את העברת האספקה לצבא הבריטי ולאזרחי המושבה.

בבית הקברות הישן של העיר, שהוא בן כ-300 שנה ויותר, יש קברים מיוחדים בצורתם, שעל מצבותיהם מובלטת דמות פני אדם עם אף בולט מעל המצבה.  ‏‏<ref>‏המקור: [http://www.magazin.org.il/inner.asp?page=23&article=12 הכתבה לקוחה מספרו של אלי ביטון: ’מסע בזמן במרוקו ובאטלס].‏</ref>

פיוטים מיוחדים היו ליהודי טטואן. בין השאר מוכר הפיוט:  "ה' שָׁמַעְתִּי שִׁמְעֲךָ יָרֵאתִי ה'". הוא היה מבטא את אימתו של שליח הציבור, העומד לייצג את המתפללים בימי הדין מול הקב"ה. נהגו לומר אותו אחרי תפילת העמידה, כהקדמה לחזרת הש"ץ, בשחרית ובמוסף של ראש השנה ויום הכיפורים ‏‏<ref>‏[http://www.piyut.org.il/tradition/1067.html?currPerformance=1403 להאזנה עם ניגון]‏</ref>.