רבי שבתי כהן: הבדלים בין גרסאות בדף

בגיל צעיר היה חבר ב[[בית דין|בית הדין]] של וילנא.  נדד מעירו בעקבות גזרות ורדפיות, והגיע לעיר  הלישוי שבצ'כיה, שם כיהן כרב עד מותו לאחר תקופה קצרה. על תקופת נידודים זו, מספרת האגדה שבתו אבדה לו, ונמצאה ע"י אחד השרים, וגדלה כבתו בלי שידעה כי היא יהודיה, עד שהחליטה ללא סיבה הנראית לעין להצטרף לעם היהודי, ואז נפגשה עם אביה, אולם אגדה זו לא הוכחה מעולם.  

בהיותו בן 24 הוציא לאור את ספרו [[שפתי כהן]] על [[שולחן ערוך]] [[יורה דעה]] ו[[חושן משפט]].