נגע הצרעת: הבדלים בין גרסאות בדף

'''נגע הצרעת''' ב[[הלכה]] הוא ענין סגולי ורוחני בלבד ללא משמעות רפואית, בשונה מהמובן הרפואי של [[צרעת]]. נגע הצרעת ומחלת הצרעת עשויים להתבטא בצורה חיצונית דומה. ההבדל בין הנגע לבין המחלה  הוא בגורמים שהביאו להופעת הכתמים הלבנים בעור בשר האדם: הנגע הוא בעל  משמעות רוחנית ואילו המחלה היא בעלת משמעות רפואית. יכול להיות כי מבחינה רפואית האדם טרם נרפא ואילו כאשר הוא מגיע לכהן זה קובע כי הסתיימה תקופת טומאתו וכך , לפחות מבחינת ההלכה, הוא יכול לחזור לביתו, אפילו אם הוא עוד חולה צרעת. וכן להיפך האדם יכול להירפא מבחינה רפואית והוא ממשיך להיות נגוע הצרעת.   

==הצרעת בהלכה==

במשנה דנים בנגע הצרעת ב[[סדר טהרות]] [[מסכת נגעים]] בדלקמן:

[[ספר החינוך]] סעיף קס"ט מגדיר את המופעים של הצרעת הרוחנית  בצורה הבאה: ארבעת מראות לֹ‏בֶ‏ן של הצרעת הן בעור בשר האדם. השתים הן אבות והן שאֵת ובהרת ושתים הן תולדות להן, כלומר למטה מהלובן. וכך הן מוגדרות: שאת - צמר לבן נקי, בהרת - שלג. התולדות הן : סיד ההיכל - תולדת הבהרת וקרום הביצה - תולדת השאת. הכהן הוא הקובע מתי הגיע הזמן להכריז על הסרת נגע הצרעת. והיה והנגע הוסר יש להקריב [[קורבן (יהדות)|קורבן]] ועל האדם לטבול במים, כמקובל.

סוגי הצרעת הם: שאת, ספחת ובהרת. וכך נפסקה ההלכה ב[[רמב"ם]]: "הכל מטמאין בנגעים, אפילו קטן בן יומו והעבדים, אבל לא גוי ולא גר תושב. והכל כשרין לראות את הנגעים וכל הנגעים אדם רואה אותם חוץ מנגעי עצמו. {{מקור|(הלכות טומאת צרעת, פרק כ"ז))}} והיה ונגע באדם נגע צרעת הוא נדרש לשבת '''בדד''' מחוץ למחנה: במדבר סיני, מחוץ לשלושת המחנות: מחנה כהונה, מחנה לווייה ומחנה ישראל, כמו שאירע ל[[מרים הנביאה]], אחרי שדיברה [[לשון הרע]] על [[משה רבינו]]. ובארץ ישראל, בערים המוקפות חומה, היתה קיימת מצוות משלוח המצורע מחוץ לעיר.  

'''הלכה זו אינה נוהגת בזמן הזה.'''