2,444
עריכות
רב פפא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
(כתבתי בויקיפדיה) |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
|חבריו=[[רב הונא בריה דרב יהושע]], [[רב פפי]], [[רב שישא בריה דרב אידי]], [[רב זביד (השני)|רב זביד]] | |חבריו=[[רב הונא בריה דרב יהושע]], [[רב פפי]], [[רב שישא בריה דרב אידי]], [[רב זביד (השני)|רב זביד]] | ||
|תלמידיו=[[רבינא]] ו[[רב אשי]], [[רב אידי בר אבין (השני)]] | |תלמידיו=[[רבינא]] ו[[רב אשי]], [[רב אידי בר אבין (השני)]] | ||
|בית מדרש= למד ב[[ישיבת פומבדיתא|פומבדיתא]], לימד ב[[נרש]] | |||
}} | }} | ||
'''רב פפא''' ([[ד'נ"ו]] ([[296]]) - [[370]]{{הערה|על פי מחקרו של היימן, ראו: [[#תולדותיו בפרק תולדותיו]].}} או [[ד'קל"ו]] [[376]]{{הערה|1= [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2872 רב פפא], באתר דעת.}}) נמנה עם הדור החמישי של [[אמוראים אמוראי]] [[האימפריה הסאסאנית בבל]] ב{{ה|מאה ה-4}}. למד תורה מפי [[אביי]] ו[[רבא]] ב[[ישיבת פומבדיתא]]. כיהן כ[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] בעיר [[נרש]]. | '''רב פפא''' ([[ד'נ"ו]] ([[296]]) - [[370]]{{הערה|על פי מחקרו של היימן, ראו: [[#תולדותיו בפרק תולדותיו]].}} או [[ד'קל"ו]] [[376]]{{הערה|1= [http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=2872 רב פפא], באתר דעת.}}) נמנה עם הדור החמישי של [[אמוראים אמוראי]] [[האימפריה הסאסאנית בבל]] ב{{ה|מאה ה-4}}. למד תורה מפי [[אביי]] ו[[רבא]] ב[[ישיבת פומבדיתא]]. כיהן כ[[ראש ישיבה|ראש הישיבה]] בעיר [[נרש]]. | ||
| שורה 41: | שורה 40: | ||
רב פפא היה זהיר מאוד ביחסיו עם הבריות, ולעתים קרובות נהג [[לפנים משורת הדין]]. פעם קנה שדה מאיש שהיה זקוק לכסף כדי לקנות [[פרה|שור]]. לאחר שהעסקה נחתמה כדת וכדין, התברר לאיש שהוא כבר אינו זקוק לכסף, והוא התחרט על שמכר את השדה. כאשר נודע לרב פפא על כך, החזיר לאיש את השדה.{{מקור|בבליכתובות צז א}} הוא עסק במשא ומתן גם עם [[גוי]]ים, ופעם אחת ניסו אף להעליל עליו עלילת דם. היה זה כאשר רב פפא הגיע לביתו של גוי שלווה ממנו כסף כדי לגבות את [[חוב]]ו. הגוי, שלא רצה לשלם ניסה להתחמק מהתשלום על ידי עלילה שיעליל על רב פפא לפיה רב פפא הרג את בנו, ולכן הוא הכין לרב פפא מיטה מוצעת לשבת עליה, כשמתחת למצעים הניח [[תינוק]] [[מת]]. לסוף הסיפור מספר גרסאות{{הערה|ראה אודות כך ב: {{אקדמות1 איתם הנקין|תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון|1011290747054|כא (תשס"ח), 140-159}}}}: לפי אחת מהן, רב פפא בחכמתו הבין את התחבולה, והוא אמר לבעלת הבית כי הוא לא ישב על המיטה עד שיבדוק את אשר עליה, ומצא בה את [[גופה|גופת]] התינוק{{הערה|גרסת הגמרא שלפנינו בבלי ברכות|ח ב}}, אך ב[[דקדוקי סופרים]] כתב שבכתב יד מינכן מופיע קטע זה בסוגריים ומצוין שמדובר בהוספה ולא בלשון הגמרא עצמה; [[רב ניסים גאון]] בפירושו לברכות שם בשם [[רבינו חושיאל]], ובשם "תשובות הגאונים".}}, ולפי גרסה שנייה, רב פפא התיישב על המיטה ובעקבות כך אכן העלילו עליו כי הרג את התינוק, והוא נאלץ לברוח מהמדינה{{הערה| רבינו חננאל, פירוש רש"י לפסחים קיב ב, מובא גם בפירוש הרשב"ם שם.}}, או שקנסו אותו בממון רב{{הערה|פירוש הראב"ן לברכות סימן קל"ד}}. | רב פפא היה זהיר מאוד ביחסיו עם הבריות, ולעתים קרובות נהג [[לפנים משורת הדין]]. פעם קנה שדה מאיש שהיה זקוק לכסף כדי לקנות [[פרה|שור]]. לאחר שהעסקה נחתמה כדת וכדין, התברר לאיש שהוא כבר אינו זקוק לכסף, והוא התחרט על שמכר את השדה. כאשר נודע לרב פפא על כך, החזיר לאיש את השדה.{{מקור|בבליכתובות צז א}} הוא עסק במשא ומתן גם עם [[גוי]]ים, ופעם אחת ניסו אף להעליל עליו עלילת דם. היה זה כאשר רב פפא הגיע לביתו של גוי שלווה ממנו כסף כדי לגבות את [[חוב]]ו. הגוי, שלא רצה לשלם ניסה להתחמק מהתשלום על ידי עלילה שיעליל על רב פפא לפיה רב פפא הרג את בנו, ולכן הוא הכין לרב פפא מיטה מוצעת לשבת עליה, כשמתחת למצעים הניח [[תינוק]] [[מת]]. לסוף הסיפור מספר גרסאות{{הערה|ראה אודות כך ב: {{אקדמות1 איתם הנקין|תעלומת 'מעשה דברוריא' : הצעת פתרון|1011290747054|כא (תשס"ח), 140-159}}}}: לפי אחת מהן, רב פפא בחכמתו הבין את התחבולה, והוא אמר לבעלת הבית כי הוא לא ישב על המיטה עד שיבדוק את אשר עליה, ומצא בה את [[גופה|גופת]] התינוק{{הערה|גרסת הגמרא שלפנינו בבלי ברכות|ח ב}}, אך ב[[דקדוקי סופרים]] כתב שבכתב יד מינכן מופיע קטע זה בסוגריים ומצוין שמדובר בהוספה ולא בלשון הגמרא עצמה; [[רב ניסים גאון]] בפירושו לברכות שם בשם [[רבינו חושיאל]], ובשם "תשובות הגאונים".}}, ולפי גרסה שנייה, רב פפא התיישב על המיטה ובעקבות כך אכן העלילו עליו כי הרג את התינוק, והוא נאלץ לברוח מהמדינה{{הערה| רבינו חננאל, פירוש רש"י לפסחים קיב ב, מובא גם בפירוש הרשב"ם שם.}}, או שקנסו אותו בממון רב{{הערה|פירוש הראב"ן לברכות סימן קל"ד}}. | ||
רב פפא ניהל בית דין, שיצא לו מוניטין כבית דין אמין וישר, ואף [[גוי]]ים באו להדיין לפניו{{מקור| | רב פפא ניהל בית דין, שיצא לו מוניטין כבית דין אמין וישר, ואף [[גוי]]ים באו להדיין לפניו{{מקור|בבלי בבא מציעא|סט א}}. וכן, שימש גם כ[[גבאי צדקה]].{{מקור|בבליבבא בתרא ח א}} | ||
==רבותיו== | ==רבותיו== | ||
===רבא=== | ===רבא=== | ||
רבו המובהק היה רבא שלפניו ישב ככל הנראה עוד בחיי [[רב יוסף]], יחד עם רב הונא בריה דרב יהושע חבירו{{הערה|הרב אהרון היימן על פי בבלי בבא בתרא כב א.}}. באותו תקופה הם לא היו עשירים עדיין, וכאשר רבא היה רואה שהם מצליחים בלימוד התורה של אותו יום הבין שנראה שהצליחו בעסקה כל שהיא, ואכן כך היה{{מקור|בבלי הוריות י ב}}. רב פפא נחשב כל ימיו לתלמיד מובהק של רבא, ולמרות זאת לא נמנע מלחלוק עליו בהלכה. כך למשל נחלק עליו בדין שטר [[קידושין אירוסין]] שנכתב שלא מדעת האשה, רבא סבר שהשטר כשר ורב פפא סבר שהשטר פסול{{מקור| | רבו המובהק היה רבא שלפניו ישב ככל הנראה עוד בחיי [[רב יוסף]], יחד עם רב הונא בריה דרב יהושע חבירו{{הערה|הרב אהרון היימן על פי בבלי בבא בתרא כב א.}}. באותו תקופה הם לא היו עשירים עדיין, וכאשר רבא היה רואה שהם מצליחים בלימוד התורה של אותו יום הבין שנראה שהצליחו בעסקה כל שהיא, ואכן כך היה{{מקור|בבלי הוריות י ב}}. רב פפא נחשב כל ימיו לתלמיד מובהק של רבא, ולמרות זאת לא נמנע מלחלוק עליו בהלכה. כך למשל נחלק עליו בדין שטר [[קידושין אירוסין]] שנכתב שלא מדעת האשה, רבא סבר שהשטר כשר ורב פפא סבר שהשטר פסול{{מקור|בבלי כתובות קב ב}}. | ||
לאחר פטירת רב יוסף כאשר ראשות הישיבה עברה ל[[אביי]] עבר רב פפא ללמוד לפניו, אך כבר אז נחשב לגדול בתורה. מסופר כי כאשר ראה אביי את חריפותו היתירה והשתומם על כך, שאלו על כך וכאשר שמע כי אביו ואמו חיים ומספקים את צרכיו (בעוד שהוריו של אביי נפטרו מיד עם לידתו) הוא נתן בהם מבלי משים [[עין הרע]] ושניהם נפטרו{{מקור| | לאחר פטירת רב יוסף כאשר ראשות הישיבה עברה ל[[אביי]] עבר רב פפא ללמוד לפניו, אך כבר אז נחשב לגדול בתורה. מסופר כי כאשר ראה אביי את חריפותו היתירה והשתומם על כך, שאלו על כך וכאשר שמע כי אביו ואמו חיים ומספקים את צרכיו (בעוד שהוריו של אביי נפטרו מיד עם לידתו) הוא נתן בהם מבלי משים [[עין הרע]] ושניהם נפטרו{{מקור|בבלי יבמות קו ב}}. | ||
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הגיעו להוראה בחיי רבא, ורבא ביקש מהם שכאשר בא לפניהם פסק דין שלו - של רבא - שנראה להם שגוי, לא יקרעו אותו עד שיבואו לפניו ואז יתרץ להם את קושייתם, ואם לא תהיה לו תשובה הוא יחזור בו מהפסק. כמו כן הוא הורה להם, שאם תהיה להם קושיה על דבריו של רבא לאחר מותו, לא יקרעו את הפסק דין, שמא אם הוא היה שם הוא היה מתרץ להם ומסביר את העניין אך גם לא יפסקו על פיו עד שיבואו לפניו שמא רבא היה חוזר בו כאשר היה שומע את קושייתם.{{מקור| | רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הגיעו להוראה בחיי רבא, ורבא ביקש מהם שכאשר בא לפניהם פסק דין שלו - של רבא - שנראה להם שגוי, לא יקרעו אותו עד שיבואו לפניו ואז יתרץ להם את קושייתם, ואם לא תהיה לו תשובה הוא יחזור בו מהפסק. כמו כן הוא הורה להם, שאם תהיה להם קושיה על דבריו של רבא לאחר מותו, לא יקרעו את הפסק דין, שמא אם הוא היה שם הוא היה מתרץ להם ומסביר את העניין אך גם לא יפסקו על פיו עד שיבואו לפניו שמא רבא היה חוזר בו כאשר היה שומע את קושייתם.{{מקור|בבלי בבא בתרא קל ב}} | ||
===פסיקות של רב פפא בהתאם לשיטתו של רבא=== | ===פסיקות של רב פפא בהתאם לשיטתו של רבא=== | ||
| שורה 67: | שורה 66: | ||
מלבד רבו המובהק [[רבא]], נמנה עם רבותיו גם [[רב אידי בר אבין]] הזקן, תלמידו של רב חסדא. הוא וחבירו רב הונא למדו יחד לפניו{{מקור|בבלי פסחים לה ה.}}, ובאו יחד לשאול אותו שאלות הלכתיות{{מקור|בבלי יבמות פה א}}. הוא התארח יחד עם חבירו רב הונא בביתו של אחד מבניו. הוא הכין להם "עגל תילתא" עגל משובח מאוד, והם חיוו את דעתם על כשרותו{{מקור|בבלי שבת קלו א}}. רב פפא גם מסר תורה ששמע מפי [[רב שימי בר אשי]]{{מקור|בבלי יומא מח א}}. | מלבד רבו המובהק [[רבא]], נמנה עם רבותיו גם [[רב אידי בר אבין]] הזקן, תלמידו של רב חסדא. הוא וחבירו רב הונא למדו יחד לפניו{{מקור|בבלי פסחים לה ה.}}, ובאו יחד לשאול אותו שאלות הלכתיות{{מקור|בבלי יבמות פה א}}. הוא התארח יחד עם חבירו רב הונא בביתו של אחד מבניו. הוא הכין להם "עגל תילתא" עגל משובח מאוד, והם חיוו את דעתם על כשרותו{{מקור|בבלי שבת קלו א}}. רב פפא גם מסר תורה ששמע מפי [[רב שימי בר אשי]]{{מקור|בבלי יומא מח א}}. | ||
כן מאוזכרת בתלמוד תקופת לימודו אצל [[רב המנונא]] כאשר ישב מאחורי [[רב ביבי]] בבית מדרשו של רב המנונא , ובשעת השיעור פירש את טעמם של התנאים שרב המנונא הזכיר בשיעור. החכמים גיחכו על רב פפא שהסביר דבר פשוט כל כך, אך רב פפא הסביר את עצמו, ואמר שעל תלמיד לפרש בפני רבו את דברי החכמים, שמא מתוך דבריו יעלה בלבו של הרב להסביר לו דבר נוסף{{מקור| | כן מאוזכרת בתלמוד תקופת לימודו אצל [[רב המנונא]] כאשר ישב מאחורי [[רב ביבי]] בבית מדרשו של רב המנונא , ובשעת השיעור פירש את טעמם של התנאים שרב המנונא הזכיר בשיעור. החכמים גיחכו על רב פפא שהסביר דבר פשוט כל כך, אך רב פפא הסביר את עצמו, ואמר שעל תלמיד לפרש בפני רבו את דברי החכמים, שמא מתוך דבריו יעלה בלבו של הרב להסביר לו דבר נוסף{{מקור|בבלי נדה כז א}}. | ||
אף אצל [[רב הונא בר חיננא]] למד רב פפא, ורב פפא אף מזכיר בתלמוד שאלה תלמודית ששאל אותו רב הונא בר חיננא במטרה לבחון אותו ולעמוד על הבנתו. שאלה זו עסקה בחיוב הנקת [[תינוק]], הנמנה עם אחד מחיובי [[מעשי ידיה|שבעת המלאכות]] שהאשה חייבת בהם לבעלה, במקרה שמנהג משפחתו של הבעל שלא להניק ומנהג משפחתה להניק{{מקור|בבליכתובות סא א}}, לפי גרסת ה[[רא"ש]]}}. | אף אצל [[רב הונא בר חיננא]] למד רב פפא, ורב פפא אף מזכיר בתלמוד שאלה תלמודית ששאל אותו רב הונא בר חיננא במטרה לבחון אותו ולעמוד על הבנתו. שאלה זו עסקה בחיוב הנקת [[תינוק]], הנמנה עם אחד מחיובי [[מעשי ידיה|שבעת המלאכות]] שהאשה חייבת בהם לבעלה, במקרה שמנהג משפחתו של הבעל שלא להניק ומנהג משפחתה להניק{{מקור|בבליכתובות סא א}}, לפי גרסת ה[[רא"ש]]}}. | ||
| שורה 85: | שורה 84: | ||
==תלמידיו== | ==תלמידיו== | ||
על תלמידיו נמנו [[רב אידי בר אבין (השני)]]{{מקור| | על תלמידיו נמנו [[רב אידי בר אבין (השני)]]{{מקור|בבלי חולין קלא א}} ו[[רמי בר אבא (השני)|רמי בר אבא]]. | ||
[[רב הונא בר נתן]] היה תלמידו המובהק, וכאמור גם היה חתנו. | [[רב הונא בר נתן]] היה תלמידו המובהק, וכאמור גם היה חתנו. | ||
| שורה 97: | שורה 96: | ||
פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כה|נא}} העוסק ב[[עבד עברי]], ו{{ציטוטון|כסף ישיב לבעליו}},{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|לד}} העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות [[מדרש]]: {{ציטוטון|"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.}} כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.{{מקור|בבלי בבא קמא י ב; בבלי בבא קמא ז א; בבלי קידושין ח א}}}} | פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה|{{תנ"ך|ויקרא|כה|נא}} העוסק ב[[עבד עברי]], ו{{ציטוטון|כסף ישיב לבעליו}},{{הערה|{{תנ"ך|שמות|כא|לד}} העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות [[מדרש]]: {{ציטוטון|"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.}} כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.{{מקור|בבלי בבא קמא י ב; בבלי בבא קמא ז א; בבלי קידושין ח א}}}} | ||
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע | ||
את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | |||
גישה אחרת, סוברת כי בדבריו של רב פפא ניתן לראות שלמעשה לא קיים המושג [[משפט עברי]], ולא קיימים חוקים משפטיים בנפרד ממצוות התורה. המחייב היחיד לפריעת חוב, הוא רק במצוות הפריעה, ולכן סובר רב פפא ש[[קטן (הלכה)|קטן]], שאינו [[בר מצווה|חייב במצוות]], אינו חייב לשלם את חובו למלווה. כך למשל היא דעתו של [[משה זילברג]] בספרו "כך דרכו של תלמוד", וגישתו של [[אפרים אלימלך אורבך]]{{הערה|שם=אלון}}. זילברג מוסיף ומצטט את דברי רש"י במסכת כתובות (פו, א), שאף מצא את מקור המצווה בפסוק "הין צדק" (ויקרא י"ט ל"ו), שדרשו מזה חז"ל "שיהא הן שלך צדק", כלומר - על אדם מוטל לקיים את אשר הבטיח ולהחזיר את דמי החוב שעליו התחייב. כך שהחיוב היחיד להחזיר את החוב נלקח מפסוק ולא מה[[סברא]] המשפטית הפשוטה. לפי גישתו של פרופסור עמיחי רדזינר{{הערה|במאמר "קנין במשפט העברי – ד"ר רדזינר – תשס"ג"}}, מחלוקת זו בפרשנות הגמרא, קשורה למחלוקת הכללית בין פרשני ההלכה והתלמוד: האם היהדות גורסת כי קיים מוסר עצמאי מכח ה[[סברא]], המחייב את כללי [[המשפט העברי]] ושאליו מתייחסים חוקי התורה, , או שמא גישת המוסר והמשפט אף היא נקבעת אך ורק לפי כללי התורה, כמו שקובע [[החזון איש]] בספרו "אמונה וביטחון". | גישה אחרת, סוברת כי בדבריו של רב פפא ניתן לראות שלמעשה לא קיים המושג [[משפט עברי]], ולא קיימים חוקים משפטיים בנפרד ממצוות התורה. המחייב היחיד לפריעת חוב, הוא רק במצוות הפריעה, ולכן סובר רב פפא ש[[קטן (הלכה)|קטן]], שאינו [[בר מצווה|חייב במצוות]], אינו חייב לשלם את חובו למלווה. כך למשל היא דעתו של [[משה זילברג]] בספרו "כך דרכו של תלמוד", וגישתו של [[אפרים אלימלך אורבך]]{{הערה|שם=אלון}}. זילברג מוסיף ומצטט את דברי רש"י במסכת כתובות (פו, א), שאף מצא את מקור המצווה בפסוק "הין צדק" (ויקרא י"ט ל"ו), שדרשו מזה חז"ל "שיהא הן שלך צדק", כלומר - על אדם מוטל לקיים את אשר הבטיח ולהחזיר את דמי החוב שעליו התחייב. כך שהחיוב היחיד להחזיר את החוב נלקח מפסוק ולא מה[[סברא]] המשפטית הפשוטה. לפי גישתו של פרופסור עמיחי רדזינר{{הערה|במאמר "קנין במשפט העברי – ד"ר רדזינר – תשס"ג"}}, מחלוקת זו בפרשנות הגמרא, קשורה למחלוקת הכללית בין פרשני ההלכה והתלמוד: האם היהדות גורסת כי קיים מוסר עצמאי מכח ה[[סברא]], המחייב את כללי [[המשפט העברי]] ושאליו מתייחסים חוקי התורה, , או שמא גישת המוסר והמשפט אף היא נקבעת אך ורק לפי כללי התורה, כמו שקובע [[החזון איש]] בספרו "אמונה וביטחון". | ||