2,444
עריכות
רב פפא: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←במשפט העברי
(←הנהגתו) |
|||
| שורה 94: | שורה 94: | ||
===במשפט העברי=== | ===במשפט העברי=== | ||
פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה | פסקים רבים במשפט העברי מוזכרים על שמם של רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע במשותף, כמסכימים וכחולקים. כך למשל, בעניין [[תשלומים (משפט עברי)|שיטת התשלומין]] ב[[משפט העברי]] הקובעת כי תשלום עבור חוב, [[נזק]], [[קידושין|לקדש אישה]] או כל תשלום אחר המושת על האדם, לא חייב להעשות באמצעות [[כסף (אמצעי תשלום)|כסף]] ממש, אלא ניתן לשלמו באמצעות כל דבר בעל ערך. דין זה נלמד משני פסוקים: {{ציטוטון|ישיב גאולתו מכסף מקנתו}}{{הערה|ויקרא כה נא}} העוסק ב[[עבד עברי]], ו{{ציטוטון|כסף ישיב לבעליו}},{{הערה| שמות כא לד}} העוסק בדיני נזיקין. בתלמוד למדים מפסוקים אלה באמצעות [[מדרש]]: {{ציטוטון|"ישיב", לרבות שווה כסף ככסף, ואפילו סובין.}} כלומר, ניתן לשלם בכל דבר השווה כסף, גם דבר פחות ערך.{{מקור|בבלי בבא קמא י ב; בבלי בבא קמא ז א; בבלי קידושין ח א}}}} | ||
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היו חלוקים בסוגיית "פריעת בעל חוב מצווה". לדעת רב הונא החובה לשלם את סכום ה[[הלוואה]] היא חובה משפטית מלאה, כפי שמי ששומר פקדון מחויב להשיב אותו לבעליו בבוא המועד שנקבע מראש. ואילו רב פפא סבר כי אין להשוות בין שתי החובות הללו. שכן, הפיקדון נשאר בבעלותו של המפקיד, וזכותו לתבוע את החפץ השייך לו, הגם שנמצא ברשותו של הנפקד; לעומת זאת, הכסף נמסר ללווה לשם שימוש בו, והוא למעשה אינו ברשותו של הלווה. וכל כך בסוברו, כי יסודה של החובה להחזיר את הכסף למלווה היא במצווה להתנהג ביושר, למלא אחר הבטחה ולאמת את דבריו על פי הפסוק: "הין צדק",{{הערה|ויקרא יט לו.}} ופרשנות חז"ל: "שיהא הן שלך צדק ולאו שלך צדק";{{הערה|בבא מציעא מט א.}} ומכאן, שהחזרת חוב כספי היא קיום [[מצוות עשה]].{{הערה|שם=אלון|ראו: [[מנחם אלון]], '''[[המשפט העברי - תולדותיו, מקורותיו, עקרונותיו]]''', א, עמ' 158-156.}}. | ||
גישה אחרת, סוברת כי בדבריו של רב פפא ניתן לראות שלמעשה לא קיים המושג [[משפט עברי]], ולא קיימים חוקים משפטיים בנפרד ממצוות התורה. המחייב היחיד לפריעת חוב, הוא רק במצוות הפריעה, ולכן סובר רב פפא ש[[ | גישה אחרת, סוברת כי בדבריו של רב פפא ניתן לראות שלמעשה לא קיים המושג [[משפט עברי]], ולא קיימים חוקים משפטיים בנפרד ממצוות התורה. המחייב היחיד לפריעת חוב, הוא רק במצוות הפריעה, ולכן סובר רב פפא ש[[קטן]], שאינו [[בר מצווה|חייב במצוות]], אינו חייב לשלם את חובו למלווה. כך למשל היא דעתו של [[משה זילברג]] בספרו "כך דרכו של תלמוד", וגישתו של [[אפרים אלימלך אורבך]]. זילברג מוסיף ומצטט את דברי רש"י במסכת כתובות (פו, א), שאף מצא את מקור המצווה בפסוק "הין צדק" (ויקרא י"ט ל"ו), שדרשו מזה חז"ל "שיהא הן שלך צדק", כלומר - על אדם מוטל לקיים את אשר הבטיח ולהחזיר את דמי החוב שעליו התחייב. כך שהחיוב היחיד להחזיר את החוב נלקח מפסוק ולא מה[[סברא]] המשפטית הפשוטה. לפי גישתו של פרופסור עמיחי רדזינר{{הערה|במאמר "קנין במשפט העברי – ד"ר רדזינר – תשס"ג"}}, מחלוקת זו בפרשנות הגמרא, קשורה למחלוקת הכללית בין פרשני ההלכה והתלמוד: האם היהדות גורסת כי קיים מוסר עצמאי מכח ה[[סברא]], המחייב את כללי [[המשפט העברי]] ושאליו מתייחסים חוקי התורה, , או שמא גישת המוסר והמשפט אף היא נקבעת אך ורק לפי כללי התורה, כמו שקובע [[החזון איש]] בספרו "אמונה וביטחון". | ||
רב פפא קובע כי כאשר כאשר [[חלפנות כספים|חלפן כספים]] טועה ומייעץ ללוקח אודות מטבע מסוימת שכדאי להשקיע בה, הוא נושא באחריות, אך אם הוא מומחה וידוע בתחומו הוא פטור. הוא מסביר את פסקו זה בכך שחזקה על המומחה שהוא עושה את מלאכתו נאמנה, ואם טעה בייעוץ שנתן, יש להניח שהיה זה מחמת כוח עליון, אלא אם כן יוכח אחרת. ומאחר שאין כאן אשמה, אין כאן גם אחריות בנזיקין. לעומת זאת, יועץ שאינו מומחה, המסתכן במתן ייעוץ בעניין הדורש מומחיות נוהג ברשלנות, וכדברי ה[[תוספות]]: "לא היה לו לראות את המטבע ולחוות את דעתו עליו אם אינו מומחה כמו דנכו ואיסור" , ולכן הוא חייב לשפות את מי שניזוק בעקבות חוות הדעת שלו{{הערה|דף פרשת השבוע היוצא לאור על ידי '''המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו, מכללת "שערי משפט"'''. עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה.}}. | רב פפא קובע כי כאשר כאשר [[חלפנות כספים|חלפן כספים]] טועה ומייעץ ללוקח אודות מטבע מסוימת שכדאי להשקיע בה, הוא נושא באחריות, אך אם הוא מומחה וידוע בתחומו הוא פטור. הוא מסביר את פסקו זה בכך שחזקה על המומחה שהוא עושה את מלאכתו נאמנה, ואם טעה בייעוץ שנתן, יש להניח שהיה זה מחמת כוח עליון, אלא אם כן יוכח אחרת. ומאחר שאין כאן אשמה, אין כאן גם אחריות בנזיקין. לעומת זאת, יועץ שאינו מומחה, המסתכן במתן ייעוץ בעניין הדורש מומחיות נוהג ברשלנות, וכדברי ה[[תוספות]]: "לא היה לו לראות את המטבע ולחוות את דעתו עליו אם אינו מומחה כמו דנכו ואיסור" , ולכן הוא חייב לשפות את מי שניזוק בעקבות חוות הדעת שלו{{הערה|דף פרשת השבוע היוצא לאור על ידי '''המרכז להוראת המשפט העברי ולימודו, מכללת "שערי משפט"'''. עורכים: אביעד הכהן, מיכאל ויגודה.}}. | ||