526
עריכות
זרוע לחיים וקיבה בחוצה לארץ: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אברהם אליצור (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זבְחֵי הַזֶּבַח<ref>יש לציין בהקשר זה, שהמילה "זבח" במקרא מובנה שחיטה, ולאו דווקא במשמעות של [[קורבן]].</ref> אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכהֵן הַזְּרעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה|מקור=[[דברים]] פרק יח פסוק ג}} | {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְזֶה יִהְיֶה מִשְׁפַּט הַכהֲנִים מֵאֵת הָעָם מֵאֵת זבְחֵי הַזֶּבַח<ref>יש לציין בהקשר זה, שהמילה "זבח" במקרא מובנה שחיטה, ולאו דווקא במשמעות של [[קורבן]].</ref> אִם שׁוֹר אִם שֶׂה וְנָתַן לַכהֵן הַזְּרעַ וְהַלְּחָיַיִם וְהַקֵּבָה|מקור=[[דברים]] פרק יח פסוק ג}} | ||
מהכתוב בתורה לא ברור מתי נצטוו בני ישראל על נתינת הזרוע והלחיים והקיבה. אולם, כמה מפרשני התורה סבורים שבני ישראל נצטוו בה כבר לפני או בעת חנותם ב[[הר סיני]]{{הערה|בפירוש ה'''[[חזקוני]]''' (לספר שמות לד, לב): "כל המצוות שנצטוו ישראל נאמרו מניסן שבו יצאו..ממצרים עד עשרים באייר בשנה השנית" . ולפי ה'''[[אברבנאל]]''' (דברים א:ג): אין הכונה..שבאותו יום דבר משה ..כל המצות..כי אם..כמו שהוא קבלם..אמרם..וא"כ בשנת הארבעים באותו ויום כבר דיבר.. כל המצוות..א"כ אין בכאן מצות מחודשות.."ככל אשר ה' אותו אליהם" בכ"ף הדמיון..להעיד שכל המצות דבר..עם היות שנשארו דקדוקים ..והם אשר הוצרך עתה לבאר. וכפי ה'''[[מלבי"ם]]''' (דברים א:ה): "קיימא לן כרבי עקיבא שכל המצות נאמרו למשה מסיני"}}, ופרשנים אחרים סבורים שהציווי חל ב[[משכן#הקמת המשכן|עת הקמת המשכן]] ו[[ברכת כהנים|ברכת אהרן את העם]] בפעם ראשונה{{הערה|"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" באותה שעה זכה במתנות כהונה -[[ספרא]] חלק א דף שעג (דפוס התורה והמצווה)}}. בכל אופן, מובן ממדרש שוחר טוב שהציווי היה נתון עוד לפני [[ | מהכתוב בתורה לא ברור מתי נצטוו בני ישראל על נתינת הזרוע והלחיים והקיבה. אולם, כמה מפרשני התורה סבורים שבני ישראל נצטוו בה כבר לפני או בעת חנותם ב[[הר סיני]]{{הערה|בפירוש ה'''[[חזקוני]]''' (לספר שמות לד, לב): "כל המצוות שנצטוו ישראל נאמרו מניסן שבו יצאו..ממצרים עד עשרים באייר בשנה השנית" . ולפי ה'''[[אברבנאל]]''' (דברים א:ג): אין הכונה..שבאותו יום דבר משה ..כל המצות..כי אם..כמו שהוא קבלם..אמרם..וא"כ בשנת הארבעים באותו ויום כבר דיבר.. כל המצוות..א"כ אין בכאן מצות מחודשות.."ככל אשר ה' אותו אליהם" בכ"ף הדמיון..להעיד שכל המצות דבר..עם היות שנשארו דקדוקים ..והם אשר הוצרך עתה לבאר. וכפי ה'''[[מלבי"ם]]''' (דברים א:ה): "קיימא לן כרבי עקיבא שכל המצות נאמרו למשה מסיני"}}, ופרשנים אחרים סבורים שהציווי חל ב[[משכן#הקמת המשכן|עת הקמת המשכן]] ו[[ברכת כהנים|ברכת אהרן את העם]] בפעם ראשונה{{הערה|"וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם" באותה שעה זכה במתנות כהונה -[[ספרא]] חלק א דף שעג (דפוס התורה והמצווה)}}. בכל אופן, מובן ממדרש שוחר טוב שהציווי היה נתון עוד לפני מחלוקת [[קורח]] ועדתו. {{הערה|מטעם שקורח בעצמו התלוצץ על המתנות הללו. על פסוק מ[[תהילים]] "ובמושב ליצים לא ישב" דורשת מדרש שוחר טוב (מזמור א) שקורח לעג על מצוות נתינת המתנות כחוב כבד שמונחת אף על אלמנה מסכנה}}. הרמב"ן סבור שנצטוו בה טרם כניסתם לארץ ישראל בחנותם בערבות מואב{{הערה|לפי פירוש הראשון של הרמב"ן (דברים יח:ג): "מצוה מחודשת, כי במדבר שלא היו זובחים ..לא הזכירה להם, ..ועתה כשבאו ליכנס לארץ חדשה (חיריק ח) להם..,והנה לא נתן אותה ב..(פרשת המתנות -במדבר יח:ח)..כי שם הזכיר..קדש ..אבל הזרוע..חולין גמורין}}. | ||
מתנה זו של זרוע לחיים וקיבה שונה מרוב מתנות כהונה בכך שהיא מוגדרת כמתנת [[חולין (הלכה)|חולין]] ואין בה קדושה כלשהי המחייבת לאכול אותה דווקא בטהרה (כמו [[תרומות ומעשרות|תרומה]]), או דווקא במקום מסוים (כמו [[ביכורים]], הנאכלים דווקא ב[[ירושלים]]). | מתנה זו של זרוע לחיים וקיבה שונה מרוב מתנות כהונה בכך שהיא מוגדרת כמתנת [[חולין (הלכה)|חולין]] ואין בה קדושה כלשהי המחייבת לאכול אותה דווקא בטהרה (כמו [[תרומות ומעשרות|תרומה]]), או דווקא במקום מסוים (כמו [[ביכורים]], הנאכלים דווקא ב[[ירושלים]]). | ||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
לגבי חיוב נתינת המתנות לכהנים בארץ ישראל בזמן הזה -אף שכל הדעות מחייבות נתינתה- יש מחלוקת אם החיוב הוא מן התורה<ref>דרכי משה הארוך (לה[[רמ"א]]) יור"ד סימן סא סעיף כא.</ref> או מ[[דרבנן]]. | לגבי חיוב נתינת המתנות לכהנים בארץ ישראל בזמן הזה -אף שכל הדעות מחייבות נתינתה- יש מחלוקת אם החיוב הוא מן התורה<ref>דרכי משה הארוך (לה[[רמ"א]]) יור"ד סימן סא סעיף כא.</ref> או מ[[דרבנן]]. | ||
==פרטי הדינים== | ==פרטי הדינים== | ||
| שורה 137: | שורה 86: | ||
===דין השוחט והמשווק בשר עבור הציבור הרחב=== | ===דין השוחט והמשווק בשר עבור הציבור הרחב=== | ||
כל האמור נאמר על שוחט שנשכר לזבוח עבור גוי ואיש פרטי שהולך לבדו לגוי לקנות בשר שהושחטה כדין<ref>לפי לשון המשנה והתוספתא: "השוחט" ולא השוחט'''ים''', "המשתתף" ולא המשתת'''פים''', "מכרוה לו" ולא מכרוה ל'''הם'''</ref>. אולם הרעיון להשתתף לכתחילה עם גוי או כהן "על מנת" להיפטר לגמרי מנתינת המתנות אסרו חז"ל באיסור מדרבנן<ref>תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלב בשם "חכמי דרום", [[יהושע פלק כץ|פרישה]] לטור שולחן ערוך יורה דעה סימן סא סעיף קטן לה ("דוקא ב[[בכור בהמה]] התירו להשתתף עם הגוי... שלא יבוא לידי מכשול... <u>אבל אסור לעשות [[גניבת דעת|ערמה]] להפקיע לכהן מתנותיו</u>), [[רבינו ירוחם]] נתיב כ [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=359 "אם נשתתף בטבחות עס כהן, דיני כמו שכתבתי כטבח כהן (שמשמתין) -כך פשוט.]</ref>; | כל האמור נאמר על שוחט שנשכר לזבוח עבור גוי ואיש פרטי שהולך לבדו לגוי לקנות בשר שהושחטה כדין<ref>לפי לשון המשנה והתוספתא: "השוחט" ולא השוחט'''ים''', "המשתתף" ולא המשתת'''פים''', "מכרוה לו" ולא מכרוה ל'''הם'''</ref>. אולם הרעיון להשתתף לכתחילה עם גוי או כהן "על מנת" להיפטר לגמרי מנתינת המתנות אסרו חז"ל באיסור מדרבנן<ref>תלמוד בבלי מסכת חולין דף קלב בשם "חכמי דרום", [[יהושע פלק כץ|פרישה]] לטור שולחן ערוך יורה דעה סימן סא סעיף קטן לה ("דוקא ב[[בכור בהמה]] התירו להשתתף עם הגוי... שלא יבוא לידי מכשול... <u>אבל אסור לעשות [[גניבת דעת|ערמה]] להפקיע לכהן מתנותיו</u>), [[רבינו ירוחם]] נתיב כ [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=20269&st=&pgnum=359 "אם נשתתף בטבחות עס כהן, דיני כמו שכתבתי כטבח כהן (שמשמתין) -כך פשוט.]</ref>; | ||
====תקנת זקני דרום==== | ====תקנת זקני דרום==== | ||
אמנם, עקב ההסתמכות על עיקר הדין<ref>עיקר דין תורה נותנת היתר לכהן לשווק בשר לציבור הרחב בלי לתת המתנות -ראה רא"ש למסכת חולין פרק הזרוע</ref> סבר רבי טבלא שלכתחילה ניתן להשתתף עם הפטורים ממתן על מנת להיפטר לגמרי מנתינת המתנות במטרה להגדיל הכנסה הכספית לכהן עני -כמסופר בתלמוד: | אמנם, עקב ההסתמכות על עיקר הדין<ref>עיקר דין תורה נותנת היתר לכהן לשווק בשר לציבור הרחב בלי לתת המתנות -ראה רא"ש למסכת חולין פרק הזרוע</ref> סבר רבי טבלא שלכתחילה ניתן להשתתף עם הפטורים ממתן על מנת להיפטר לגמרי מנתינת המתנות במטרה להגדיל הכנסה הכספית לכהן עני -כמסופר בתלמוד: | ||
| שורה 177: | שורה 127: | ||
* חששו שהסכמתו של הכהן לקבל תמורה כספית איננה "ברצון שלם" אלא מצד ההכרח למצוא חן בעיני הבעלים, בכך שגם הבעלים וגם הכהן נחשבים כמפעילי "כהן המסייע בבית הגרנות"<ref>שאם לא יסכים יתן הבעלים את "מתנתו" לכהן אחר -ראה תשובת מהרי"ק הנ"ל</ref> | * חששו שהסכמתו של הכהן לקבל תמורה כספית איננה "ברצון שלם" אלא מצד ההכרח למצוא חן בעיני הבעלים, בכך שגם הבעלים וגם הכהן נחשבים כמפעילי "כהן המסייע בבית הגרנות"<ref>שאם לא יסכים יתן הבעלים את "מתנתו" לכהן אחר -ראה תשובת מהרי"ק הנ"ל</ref> | ||
*יש מהאחרונים שטוענים ששום הסכם אינו מועיל במקרה שלא באו המתנות עצמן לידי הכהן{{מקור}} | *יש מהאחרונים שטוענים ששום הסכם אינו מועיל במקרה שלא באו המתנות עצמן לידי הכהן{{מקור}} | ||
==מקום וזמן המצווה== | |||
המשנה במסכת חולין (י, א) מגדירה כי {{ציטוטון|"הזרוע והלחיים והקיבה נוהגין בארץ ובחוצה לארץ בפני הבית ושלא בפני הבית"}} וכך נפסק גם על ידי מרבית ה[[ראשונים]]. עם זאת, יש מהראשונים הסוברים שהמצווה אינה נוהגת בחוץ לארץ{{הערה|ראו פירוט ב"טבלת הדעות" בדף השיחה}}. ה[[שולחן ערוך]] פוסק כדעת רוב הראשונים שמחייבים הנתינה אולם מסיים ואומר כי נהגו העם מצד עצמם בחוצה לארץ דווקא כדעת המיעוט. | |||
בארץ ישראל מצווה זו תקפה תמיד לכל הדעות אולם ישנה מחלוקת בדבר תוקף המצווה בזמן הזה, האם היא מדאורייתא או מדרבנן בלבד. באשר לתוקף המצווה בחוץ לארץ בזמן הזה, למרות דברי המשנה נותרה שאלה זו (אם החוב הוא מדאורייתא או מדרבנן) שנויה במחלוקת. ב[[ספרי]] נעשה נסיון להשוות את חיוב נתינת המתנות אל חיוב הרמת התרומה הנוהג רק בארץ ישראל, אולם בסופו של הדיון נקבע כי מהפסוק "אם שור אם שה" נלמד כי החיוב תקף גם בחו"ל{{הערה|המלבי"ם ב"התורה והמצווה" לספרי דברים יח, ד, מסביר את הלימוד כנובע מכפל המילה "אם"}}. | |||
ב[[תלמוד בבלי|תלמוד הבבלי]] (חולין קלב) מובא מעשה על [[נידוי (הלכה)|נידוי]] שוחט שהתרשל בקיום המצווה, וכן דין הטלת [[קנס]] על שוחטים שכאלה. גם ב[[תקופת הגאונים]] נהג דין זה, ו[[רב האי גאון]] ו[[נטרונאי גאון|רב נטרונאי גאון]]<ref>"הלכות פסוקות מן הגאונים" (י. מיללער), ספר זרעים סימן ב</ref> נהגו לנדות שוחטים שהתרשלו בכך. | |||
לפי עדותו של [[יהודה בן קלונימוס משפיירא|רבי יהודה בן קלונימוס משפיירא]], היו יהודי [[מגנצא]] נוהגים בנתינת המתנות לפני ההרג של [[גזירות תתנ"ו]]<ref>ספר "יחוסי תנאים ואמוראים", מהדורת י. ל. מימון, עמוד תעח</ref>, וישנה עדות כי היהודים תחת ממשלת [[לותייר מלך צרפת]] היו נוהגים בנתינת המתנות<ref>"הגהות מרדכי הגדול" כתב יד 673 בספריית בית המדרש לרבנים בניו יורק , ספריית בודליאנה כת"י 678 עמוד 390</ref>. | |||
החל מתקופת [[רש"י]], ההימנעות מנתינת המתנות החלה לקבל לגיטימציה גוברת והולכת. ב[[שאלות ותשובות|תשובתו]] אל רבי יהודה בן מכיר, מסביר [[רש"י]] את המנהג הרווח של תושבי חוצה לארץ שלא לתת את המתנות לכהנים בחו"ל. לשיטתו מדובר בהרחבת ההשערה ש[[רבי אלעאי]] סבר שאין חוב לתתם בחוצה לארץ<ref>כפי עדותו של רב יוסי מנהרביל במסכת חולין</ref>. אמנם, סיים רש"י שאין להורות כן למעשה ואף שיבח את המקפידים על הנתינה<ref>תשובת רש"י לרבי יהודה ברבי מכיר , נדפס בספר [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=14579&st=&pgnum=152 אור זרוע]</ref> <ref>לעניין השיטה המופיע ברש"י ב[[דפוסי התלמוד|דפוס ווינציה]] של התלמוד יש מבחינים כי בין כתבי יד התלמוד (של מסכת שבת, דף י עמוד ב), אין הדיון בעניין חו"ל מופיע בפירושו של רש"י כלל ועיקר (היינו כתב יד פריס מספר 324, כתב יד וטיקן מספר 138, הספרייה הבריטית לונדון or. 5975, כתב יד פרמה 1324/2087, ניו יארק rab. 841 ו718), ועל סמך זו משערים כי מדובר בהוספת תמצית תשובת רש"י הנ"ל על ידי תלמידיו או הבאים אחריו (ליפשיץ, רש"י, עמוד 234. ארנד, רש"י עמוד 112. פוגל, רש"י, עמוד 129 ו275</ref>. ה[[רשב"א]], סבר שהמתנות הן אכן באותו תוקף של [[ראשית הגז]] אשר [[היקש|הוקש]] לתרומות ומעשרות ועל כן אנשי חו"ל פטורים מלתיתן<ref>תורת הבית להרשב"א, בית ג שער ב</ref>. | |||
לעומת גישה זו, ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] האריך להוכיח שהמתנות אינן דומות לתרומה אלא דומות דווקא ל[[בכור בהמה]] ו[[הפרשת חלה]], דינים הנוהגים גם בחו"ל<ref>תשובות מהר"ם תשובה ז (ד' יא של כרך ב, דפוס מוסד הרב קוק). תשובה זו מצוטטת גם על ידי ה[[רא"ש]] ומובאת על ידי ה[[גר"א]] בפירושו לשולחן ערוך כנימוק להיות החיוב תקף מעיקר הדין, ולא נוהג טוב בלבד כשיטת אחרונים רבים.</ref>. כמו כן, גם הרמב"ם פוסק בהלכות ביכורים פרק ט כפשט המשנה בחולין, וגם ה[[רמב"ן]], ה[[ראבי"ה]] וה[[רי"ד]] סברו כי החוב של נתינת המתנות לכהנים חל בתוקפו בחוצה לארץ. | |||
====במשנה==== | |||
למרות דעת הסתם משנה -בפשטות- שחיוב המתנות חל בין בארץ בין בחוצה לה. | |||
====בברייתא (ספרי ותוספתא)==== | |||
'דיון' הראשון אודות חיוב נתינת המתנות בחוצה לארץ מופיע ב[[ספרי]]. בה, הברייתא מנסה להשוות את חיוב נתינת המתנות אל [[תרומה]] (שחיובה חלה רק בארץ ישראל) {{הערה|שנוהגת ב"מרובה ובמועט", כלומר בין אם יש הרבה יבול או מעט החיוב חל, וזאת בניגוד לראשית הגז שאין חוב לתתה ביבול מועטת | ליומר פירוט: ה[[ספרי]], על הפסוק 'וזה משפט הכהנים מאת העם מאת זובחי הזבח אם שור אם שה' שנינו שהתיבות 'אם שור אם שה' מלמדות שחיוב נתינת המתנות נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ (מכיוון שכתוב מאת זובחי הזבח ואחר כך פרט הכתוב: 'אם שור אם שה' הרי זה מלמד שכל היכן ששוחטים שור ושה חייבים במתנות כהונה). ושואלים בספרי: מדוע צריך לימוד מיוחד שחיוב נתינת מתנות אלו נוהגת בין בארץ בין בחוץ לארץ, הרי אפשר ללמוד את זה מראשית הגז, ומתרצים בספרי שלולא תיבות הפסוק '''אם שור אם שה''' היינו פוטרים את השוחט בחוצה לארץ מנתינת מתנות אלו, בגלל שיש צד שבהם מתנות אלו דומות יותר ל[[תרומה]] (שחיובה חל מן התורה רק בארץ ישראל) מראשית הגז כי נתינת מתנות אלו כמו תרומה נוהגות}}. לסופו של הדיון הברייתא אומרת שלולא מילי הפסוק '''אם שור אם שה''' היינו פוטרים את השוחט בחוצה לארץ {{הערה|המלבי"ם מסביר -על פי כללי דקדוק- שהמילה אם (שתי פעמים) מציין שחלקי השור והשה ניתנות בכל מצב שייתכן -ולא חשוב איפה הבהמה נשחטת. לשלימות הבנת לימודו ראה "התורה והמצוה" (לה[[מלבים]]) לספרי דברים יח:ד}}. | |||
====בתלמוד בבלי==== | |||
ב[[תלמוד בבלי]] מובא שחז"ל חייבו את קיום המצווה בחוץ לארץ{{הערה|החמירו עד כדי הטלת פסק-דין לאסור בשר שנשחט באזור מסוים ונידו את השוחטים עקב סרבותם לקיים את המצווה: הני טבחי ד[[הוצל]] קיימי בשמתא ד[[רב חסדא]] הא עשרים ותרתין שנין. למאי הלכתא? אילימא דתו לא משמתינן להו והא..מצות עשה ..ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו.. אלא דקנסינן להו בלא אתרייתא (קונסים בלי אזהרה) -מסכת חולין קלב}}. התחייבות שנמשכה גם בתקופת ה[[גאונים]]. ובראשם, רב [[האי גאון]], שנהג לנדות שוחט שמתרשל בקיום המצווה. | |||
====בראשונים==== | |||
למרות שהמשנה מביאה דעתם של כל התנאים ("סתם משנה") לחייב את נתינת המתנות בחוצה לארץ ישראל<ref>{{משנה חולין פרק י}}</ref>, [[רש"י]]<ref>מסכת שבת דף י</ref> מסביר שבימי [[רב נחמן בר יצחק]] נתפרסם אופן לימוד מיוסד על התנא [[רבי אלעאי (תנא)|רבי אלעאי]]<ref> בתוספתא חולין פרק עשירי הלכה א תניא: 'הלוקח מעל הבית חייב [בראשית הגז] ורבי אלעאי פוטר, השותפין חייבין רבי עקיבא פוטר', ובתלמוד בבלי (חולין קלה, א) תנינן לה הכי: 'בהמת השותפים חייב בראשית הגז ורבי אלעאי פוטר'.ושם (קלו, א)תניא: 'בהמת השותפין חייבת במתנות ורבי אלעאי פוטר' , , שרבי אלעאי סובר שהואיל ומתנת [[ראשית הגז]] קיימת ב[[היקש]] אל מתנת [[תרומות ומעשרות|תרומה]] -, כך מתנת ראשית הגז פטורה גם כן בחוצה לארץ</ref> שסובר שהואיל ומתנת [[ראשית הגז]] קיימת ב[[היקש]] אל מתנת [[תרומות ומעשרות|תרומה]] -שפטורים העם מנתינתה בחוצה לארץ מן התורה<ref>אם שמדרבן חייבוה בארצות הסמוכות לארץ{{מקור}}</ref> (כי '''חובת קרקע''' ארץ ישראלי היא ולא '''חובת גוף''' ישראלי), כך מתנת ראשית הגז פטורה גם כן בחוצה לארץ<ref>אי מה תרומה בארץ אין בחוצה לארץ לא אף מתנות בארץ..אמר [[רבי יוסי מנהרביל]], אין. והתניא (בניחותא-רשי) רבי אלעאי אומר מתנות אין נוהגין אלא בארץ -חולין קלו.</ref>. ה[[ריטב"א]] (1250 - 1330) סבר שהמתנות הם אכן באותו גדר כמו ראשית הגז שהוקש לתרומה שפטורה בחוצה לארץ מן התורה<ref>אולם הוא משבח המחמיר לתתם בחוץ לארץ -ריטב"א, חידושי הריטב"א על חולין דף קלו: |ראה טבלת השיטות בדף השיחה של הערך</ref>. אולם ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] (1215 - 2 במאי 1293) חולק וסבור שאין המתנות נחשבות כאותו סוג של ראשית הגז וכתוצאה מכך חייבים בנתינתה בחוצה לארץ. | |||
=====הסתירה בשיטת רש"י===== | |||
[[רש"י]] -בשני מקומות שונות- האריך להסביר את ה"נהוג"{{הערה|המילה "נהוג" יש לה משמעות מיוחדת, והיא, שאין לרבנים '''להורות''' ל[[לכתחילה ובדיעבד|כתחילה]] להקל בנתינה. אולם אם כבר מקילים, אז אין למחות}} של תושבי חוצה לארץ; בפירושו למסכת שבת{{הערה|דף י: | מסביר שבימי רב חסדא לא נהגו כרבי אלעאי אף בראשית הגז ובימי [[רב נחמן בר יצחק]] נהגו כרבי אלעאי בראשית הגז אבל לא במתנות. ורש"י ממשיך שעכשיו (בזמנו של רש"י) אנו רואים שנהגו כרבי אלעאי אף במתנות; וכמו שהחזיקו במנהג בראשית הגז כרבי אלעאי בימי רב נחמן בר יצחק ולא מחינו בהם והתחילו כולם לנהוג כך, כמו כן עכשיו שנהגו כמותו גם במתנות - אין משנים המנהג. אבל הרמב"ם פוסק בהלכות ביכורים פרק ט שהמתנות נוהגין בין בארץ ישראל בין בחוצה לארץ ובכל זמן. וכן כתב הרא"ש במסכת חולין פי"א סימן א בשם ה[[מהר"ם מרוטנבורג]] שאין המתנות נחשבות כאותו סוג של ראשית הגז וכתוצאה מכך חייבים בנתינתה בחוצה לארץ.}} סיים שמשום שנהוג אצל תושבי חוצה לארץ לא לתת, "לא משנינן מנהגא" להורות להם כן לתת. אולם מצד שני כתב תשובה מבארת שאל לרבני חוצה לארץ להורות לתושבי עירם להקל במצוות הנתינה, והאריך לשבח אלה שנותנים המתנות וגם תלה את אי-ההפרשה בחוצה לארץ כתוצאה של סיבות טכניות<ref>לתצלום תשובת רש"י בשלימותה ראה דף קכ"ב בזה: http://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=8962&st=&pgnum=122</ref>. | |||
=====שיטת המהר"ם מרוטנבורג והסכמת הגר"א===== | |||
ה[[מהר"ם מרוטנבורג]]{{הערה|לציטוט שלם של תשובת המהר"ם מרוטנבורג ראה טבלת השיטות בדף השיחה של הערך הנוכחי}} האריך מאד להביא ראיות -עד שיסד '''ילפותא''' חדש- להוכיח שהמתנות אינן נידמות אל תרומה אלא אל [[בכור בהמה]] ואל [[חלה]] -שכן נוהגים בחוצה לארץ{{הערה|לבירור מה הייתה שיטתו של המהר"ם ראה לקמן בערך הנוכחי. והנה תשובתו הארוכה שמופיע בספר '''תשובות מהר"ם מרוטנבורג''': ..או נימא כל היכא דתנינן בארץ ובחו"ל שלא לצורך לבד ממתנות וראה"ג לאפוקי מרבי אילעאי בתרווייהו. | |||
על כרחך צריכים לומר דבארץ ובחוצה לארץ דתנן בפרק הזרוע מחשיב ליה תלמודא נמי שלא לצורך דפשיטא דלית הילכתא כוותיה וליכא מאן דסבר כוותיה דלא מיסתבר טעמיה..נראה לי דבראה"ג קיימא לו כוותיה משום דאיתקשי להדדי תרומה-וראה"ג וחד נתינה קיים אתרוייהו בשוה "ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו(ד ברים יח:ד)". | |||
והא דקאמר יליף נתינה נתינה לאו גז"ש ממש קאמר אלא..יליף.. שתהא נתינה ד"תתן" דראשית הגז כמו נתינה דתרומה דהא חד תתן כתוב אתרווייהו, הילכך מה תרומה אינה בחוצה לארץ אף ראה"ג. | |||
וכעין זה פירש ר"י..גבי אתי' מכה מכה דלאו גז"ש היא אלא סמוכין (תוס' ד"ה החובל בק פג:). | |||
אי נמי איכא דילפינן גז"ש נתינה נתינה מתרומה דהכא כתיב "תתן" ובחלה כתיב "תתנו.. תרומה(במ' טוכא)" ותתן-תתנו דמו להדדי לגמרי אלא דבחלה דכתיב בלשון רבים שייך לשון תתנו ובראה"ג דכתיב בל"י כתיב תתן. אבל "ונתן" דכתיב גבי מתנות לא ילפינן מ"תתן (דראהג)" ומ"תתנו(דחלה)" דלא דמו להדדי כלל, וכיון דאיכא דדמי ליה, מדדמי ליה ילפינן תתן מתתנו. | |||
אלא (ולא) ילפינן "ונתן" דמתנות מ"לך נתתים למשחה" ..וכתיב התם (באותה פרשה של למשחה) "אך בכור שור.." וילפינן מהתם מתנות מה בכור נוהג בחוצה לארץ אף מתנות.. ועל כרחך צריכים לומר דילפינן מתנות מ"לך נתתים למשחה" דאי לא תימא הכי מנא ליה לרבי יוחנן דמתנות אינן נאכלין אלא צלי ובחרדל? מדכתיב "למשחה"! והא מתנות לא כתיב התם בפרשת קרח?!..הכי נמי..מתנות בחוצה לארץ ילפינן מהתם מבכור כדפרישית. | |||
ואע"ג דמצינן למילף לפטורא נתינה מ"ואני הנה נתתי לך את משמרת תרמתי(במ' יחח)" מה תרומה בחוצה לארץ לא אף מתנות דכך דומה "ונתן" ל"נתינה" כמו שהוא דומה ל"נתתים" דלא להאי דמי לגמרי ולא להאי דמי לגמרי מכל מקום קולא וחומרא לחומרא מקשינן(יבמות ח.). | |||
ועוד ראייה גדולה..דפרק ראשית הגז (חולין קלו.) פריך 'אי מה תרומה בארץ אין בחו"ל לא אף מתנות'..ומשני אין, דתניא רבי אלעאי אומר אין מתנות נוהגת בחו"ל' וכן היה רבי אלעאי אומר ראה"ג אינו נוהג אלא בארץ מ"ט ד[[רבי אלעאי]] יליף נתינה מתרומה מה תרומה..אף ראה"ג', והשתא קשה לי טובא: פתח במתנות ומפרש טעמא דראה"ג? ולדבריי ניחא משום דלא קיימא לן כרבי אלעאי בהא דיליף..אלא בראה"ג קיימא לן כוותיה. לא חשש רבא לפרש טעמא דידיה במתנות אלא בראה"ג דקיימא לן כוותיה מיהו איהו יליף תרווייהו נתינה-נתינה מתרומה. | |||
ועוד יש להביא ראייה מתרומה שבספר האלפסי האריך הרבה.. ודלג פרק ראה"ג וכן דרך האלפסי לכתוב דבר שפסק יוצא ממנו ולדלג דבר שאין פסק יוצא ממנו אלמא סבירא ליה דמתנות נוהגות בזמן הזה ולא ראה"ג. | |||
ויש לכל אדם להפריש ולהזהר מקללת רב חסדא דאמר האי כהנא טבחא דלא אפריש מתנתא ליהוי בשמתא די"י אלהי ישראל וכל שכן ישראל..דמתנות נוהגות בחוצה לארץ וכל עדת ישראל יעשו אותו -תשובות מהר"ם תשובה ז (ד' יא של כרך ב דפוס מוסד הרב קוק)}}. הגאון מווילנא, בפירושו לשולחן ערוך {{הערה|יורה דעה סוף סימן ס"א}} הסכים לשיטת המהר"ם -לא רק לעניין מנהג טוב (כשיטת הרבה מהאחרונים)- אלא לחייב הנתינה מעיקר הדין{{הערה|לביאור מילי הגר"א ראה ספר "שלמת אליהו" (שלמה לוונטאהל -ירושלים תשס"ו) לביאור רחב ונצרך למילי הגר"א}}. | |||
====מנהג יהודי תימן==== | |||
מהנראה מפירושו של ה[[מהרי"ץ]] ל[[שולחן ערוך]] (יורה דעה) , מוכח ש[[יהודי תימן]] הצטיינו באחיזת המנהג של נתינת המתנות במשך זמן רב יותר מיהודים אשר במדינות אחרות. בכך שגם קרוב למאה ה19 עדיין היו מקפידים במצווה של נתינת המתנות. | |||
וכפי מיליו: | |||
{{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=דע כי המנהג קדמון היה בכאן להפריש מתנות אלו כסברת הרמב"ם מאריה דאתרין, ולא טוב עשה מי שהרפה מצוה זו מקהל ה' כיון שהמנהג פשוט בינינו מעולם כך|מקור=ספר "זבח תודה" ליורה דעה סוף סימן ס"א}} | |||
בכל אופן, לדעות ההלכתיות שאישרו "הנהוג בעם" (למנוע הנתינה בחוצה לארץ) לא ברור אם אסרו לאכול מבשר חלקי המתנות עצמן (לשון, בשר לחי וכו') כפי הנפסק בשולחן ערוך של הבית יוסף{{הערה|"המתנות עצמם אסור לישראל לאכלם" -שולחן ערוך יורה דעה סימן ס"א סעיף ל"א}} ואם בהבאת אלו החלקים מחוצה לארץ לארץ ישראל מה דינם לאכילה. | |||
==מטרת המצווה וטעמים למניעת יישומה== | ==מטרת המצווה וטעמים למניעת יישומה== | ||