מילון הראי"ה:אהבת ד'

ערך זה עוסק באהבת ד'. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך מילון הראי"ה:אהבת ד' (פירושונים).

הרגשת השתוקקות תמיד לטוב ולאמת שהאדם מרגיש באמת בנקודת נשמתו הפנימית, <שהכל הוא בכלל טוב או בכלל אמת> [עפ"י קבצ' ב קלג]. (האהבה) מצד כבודו וחסדיו שעשה [מא"ה א פט]. גלויה היסודי של האמונה הגדולה [נ"ה יא]. ◊ אהבת ד'באה כשישים האדם לבבו להדמות לדרכי השי"ת, אז ע"י ההדמות תולד האהבה, וכפי רוב הדמיון יהי' רוב האהבה [ע"א א ב לו (ע"ר ב קכג)]. ◊ האהבה באה מצד השלמות שבנמצאים, שמצדה הם כולם נמצאים באמיתת מציאותו יתברך [ע"א ג ב קעא]. ◊ דעת כל המציאות לאמתתה לכל סעיפיה, כפי היכולת לאדם, <שמכלל דעת ד'>. דעת הטבע לכל סעיפיו גיאוגרפיה והתכונה, הרפואה וחכמת הנפש, תכונות העמים וכל הנלוה להם, המביאים גם כן לאהבה העליונה הזכה בכללות האנושיות [עפ"י קבצ' ב קלא]. ע"ע אהבה אלהית. ע"ע יראת ד'. ע"ע בנספחות, מדור מחקרים, אהבה ויראה.