מילון הראי"ה:אל שדי (כינוי)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
המגדיל את שוויו של יושר החיים מצד המוסר החי המעשי המתוקן שלהם, שמקבל אל תוכו כל־כך מהאידיאליות האלהית כמה שהוא צריך למעשהו הממשי שבפועל [ח"ה צח (מ"ר 281)]. ע' במדור זה, שדי.[1]ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אל שדי, שאמרתי לעולמי די.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ בע"ר ב תסז־ח, מבחין הרצי"ה בין שם שדי לאל־שדי, ומביא גנת אגוז ח"א שער השם, המגדיר את השם שדי שהוא שם העדות המעיד על ענין השם המיוחד, "שדי לו בו"; ומחלק בין שדי כשהוא בלבדו לשלמות ענינו בהתחברות אל־שדי, שהיא מעלת ההתגלות של האבות (כך גם הסביר רבנו הרצי"ה זצ"ל את כוונת רש"י במה שכתב בשמות ו ג ד"ה וארא: "אל האבות", שיש כאן הדגשה על מעלת ההתגלות של האבות. ובשי' ב 84 "יתרון המעלה של משה רבנו, שהוא שקול לכל ישראל, נגד האבות שהם אישיים היסוד והשורש של כלל ישראל"). ובזוהר פקודי רנג. "דבהיכלא דא ההוא רוחא דקאמר וההוא חיותא אפיק תרין נהורין כלילן דא בדא מתקשרן דא בדא ואקרון אל שדי" וכו', ושם במדבר קיט: "אל שדי הא אוקימנא דביה ספוקא דעלמא ואיהו אמר לעולם די, דהא האי אל הוא דאזדווג בהדיה, ובגין כך אקרי אל שדי אל דשדי". לעומת ההגדרה של התגלות־הפעולה שמצד סדר הבריאה - שדי "שאמר לעולם די" (חגיגה יב), באה ההגדרה העליונה העצמית של הבורא שביחס לבריאה - אל, ובאל־שדי מתבטא תיאור הקובע ע"פ הכרתנו מתוך הנבראים, את יסוד מדת הדיות העצמית. ע"ע אדיר במרום, ירושלים תש"נ, עמ' ב־ז.