מילון הראי"ה:ארץ ישראל

ארץ חבל נחלתו, מקום האורה של סגולת הקודש [א' כא]. המקום החמרי המעשי, שכח־החיים גנוז שמה לאומה לדורות עולמים [שם קיז]. ארץ, שניצוצות אור הציורים הרוחניים שבשאיפה של נשמת האומה גנוזים שם <שהננו מקושרים אליו בקשר של נשמה, של חיים, של כל הויתנו> [עפ"י שם ס]. אדמת הקודש, ארץ ד', שבה המצות כולן מתגלמות ומתבלטות בכל חטיביותן [שם יג]. ארץ אשר עיני ד' בה, המכון של המעשה והמפעל המנהיר את אורו גם על השמים מעל, על העולם המחשבתי היותר מכולל ויותר שלם [ע"א ד ט עט]. מקום בית חיינו ארץ־אבות, ארץ הצבי והחיים, ארץ הקודש התחיה והתקוה לעמנו האהוב, שהננו קשורים בה בכל חושנו בנו, בכל המון־חיינו, בכל רוחנו ונפשנו [אג' ג א]. מקום בית חיינו, הארץ המרכזית לאוצר הרוח הדתי לכלל האנושיות, והככר שבו נזרעו גרעיני השלום האלהי, אשר יתנו פרים בשפע רב בבא עתם לברך את החיים כולם באשרם [פנק' ג שטז-שיז]. הארץ הקדושה, שהיא הִנֶהָ הארץ של התנ"ך, שכל התנ"ך כולו ברוב פרקיו הרי הוא קשור עמה, עם עברה ועם ההוה שלה, ועם עתידה. שכל מה שתהיה אדמת־הקודש הזאת, אדמת הנביאים וחוזי הקודש האמיתיים, יותר מבונה ויותר מיושבת, יותר תופסת מקום בחיים האנושיים, ככה יהיה רושם של התנ"ך יותר מעורה במפעלי החיים, והאנושיות תהיה בזה מוכשרה יותר להיות סופגת אל תוכה את האור הטהור של קדושת התנ"ך ודבר אלקים היצוק בו, לאושר כל התבל כולה [עפ"י פנק' א תקמה]. הבימה האלהית של מלך־העולם, המיוחדת ושייכת לעם־העולם־והנצח, לכל מלוא חייו הרוחניים והחמריים [ל"י א סו]. הארץ המיוחדת לישראל ולשלמות חייהם, ארץ מולדתם חיוניותם ותקומתם הצבורית [שם קעד]. קדושת הארץ - קדושת הכלל [שי' ה 212]. כלליות הקדושה של כל הקדושות [רצי"ה ג"ר 133]. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, אדמת הקדש.