מילון הראי"ה:גוי

הקיבוץ הכללי, <שהוא מושפע מהפרט, מהאדם היחיד> [פנק' ג שסח]. קיבוץ של אנשים. הערך הצבורי מצדו הממשי של רבוי האנשים הפרטיים הנמצאים בו, בחבור גזעם ותכונתם כשהם לעצמם [רצי"ה ע"ר ב תא־תב, עפ"י שם א רד, רה־ו]. גוי - ("גויים" לעומת "עמים ") - אלה שיש להם הסתגלות לשמירת רוח עצמי פנימי, המתפתחים בהכרה עצמית, שומרי גזעם ותכונתם, בעלי נפש מרגשת הרגשה פנימית, בעלי ההכשרה של איזו רוחניות שירית פנימית, שומרי הרוח המיוחד אשר להם ומאמצים באיזה אופן שהוא את סגולת מוצאם [עפ"י ע"ר א רה־ו].

גוי[עריכה]

(לעומת עם) - מהות התוכן הקיבוצי הפנימי. המצטרף בעובדת ההתקבצות [עפ"י א"ל עו].

צבור, כמות [שי' פיקודי סדרה ב, תשל"ו 4]. ע"ע [[מילון הראי"ה:עםשגיאת ציטוט: חסר תג </ref> סוגר בשביל תג <ref>ע"ע אומה. ע' במדור פסוקים ובטויי חז"ל, משפחות עמים.

הערות שוליים[עריכה]