מילון הראי"ה:דבר ד (כינוי)(מקור ההארה)

התורה המוסרית העליונה שהאנושיות עומדת על ידה בתור חלק אחוז, המותאם להויה כולה בכללה. [[מילון הראי"ה:<התורה|<התורה]] הבאה בהתגלות אלהית לאומה בתוך ארחות המוסר והחכמה שלה ובתוך מצוותיה שנתנו לצרף את הבריות; לא רק במוסר החיצוני, כ"א במובן ההזרחה של הרוחניות המקורית בעצם הטוב האלהי, הנמצאת בההויה הכללית ומגעת עד החטיבה הפרטי פרטית> [עפ"י מ"ר 101, 4־3]. דבר ד' אשר בתורה - מקור כל ערכי הקודש בעולם ובחיים [ח"ה קע]. דבר ד' ותורתו - קול תודעתנו הפנימית של הכרת מהותנו העצמית, הקובעת את אמתת אחדותנו המוחלטת מתוך קדושת הויתנו היסודית וגבורת נצחיותנו [ל"י א קד].