מילון הראי"ה:טומאה
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
|
- ערך זה עוסק בטומאה. אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך מילון הראי"ה:טומאה (פירושונים).
מגרעת שכל כח המחובר בהגבלה ומצרים אחוז בה [עפ"י ע"ר א קנח]. ◊ כלל ענין הטומאה ודרך הטהרה ממנה - הם נסמכים אל החסרונות והמגרעות הנמצאים בעולם בכל סוגיהם, ובאדם, בנפשו, גופו ונטיותיו ביחוד; והדרכים שבהם יתעלה הכל ויטהר מכל רע המושם עכשיו עליהם כמשא לעיפה [ע"א ג א עה].
טומאה[עריכה]
- מין טמטום, חולשה גופנית ונפשית. מיעוט מציאות ומיעוט בריאות. טומאה עומדת בניגוד לשלמות הפגישה במקור הקדושה "כי קדוש אני", <ומתוך כך נקבע העיכוב בפגישת הטמא במאכל קדוש ובמקום קדוש> [שי' ג 223].
הסבה של צורך הטהרה[עריכה]
יחושו של החי לפרטיותו, המוגבלה בתוך רגש החיים המיוחדים שלו, שהם מגבילים אותו ומונעים את אור הכללות מאתו [ע"ר א קמג].