מילון הראי"ה:מלך (כינוי)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
- ערך זה עוסק במלך (כינוי). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך מלך (פירושונים).
סגולת המלכות העצמית, המופיעה מגדולתו יתברך. הבטוי המופשט של המלוכה העצמית אשר היא מאז מעולם שלו [ע"ר א קצט]. הממלכה האלהית, באדם ובעולם, בחיים ובמציאות [ע"ר א קנ]. ע' במדור זה, ד' מֶלֶךְ. מלך - ההנהגה וההשגחה שמנהיג (את הברואים וכל עלילותיהם) לטובתם השלמה [ע"א ב ז טו]. ◊ תאר מלך ראוי להאמר מצד הכרתינו את דעת האלהים מצד הנבראים כפי ערכינו [ע"א ב ח ו]. "מלך הכבוד" - שעיקר תכלית מלכותו המתגלה בכל הבריאה כולה הוא הכבוד האמיתי שהוא כבוד הנפש הנמשך ממנה, בידיעה מצד עצם הפועל, באין צורך אל הפעולה [עפ"י מ"ש רצה (ה' רנא, רנג)]. ע' במדור זה, "אבינו". ע' במדור תיאורים אלהיים, ביאת מלך הכבוד.