מילון הראי"ה:צמאון אלהי

הגעגועים ההומים לזוהר הצחצחות הנשמתיות, החפיצה הפנימית להתעלות, להשאב בחיי חיי מקור חי כל חיי העולמים [א"ק ג ס]. יסוד העריגה הנצחית, שתכונתה דרישת השלמות העליונה, שאינה מתמלאת, ואינה צריכה להתמלאות [עפ"י פנק' ב קצד (חד' יט)]. היסוד של מציאות ההכרח הפנימי, להיות האדם זקוק לאלהיו, להקשר בו בקשרי עבודה, הכוללים את כל היחוסים הרמים שבין יציר ליוצרו, שבין העולם לקונו [ע"א ד ט א]. צמאון לאלהים - שבכל עומק נשמתנו - רוח פנימי המתמלא בקרבנו, האופי הטבעי האמוני, סגולה טבעית, הטבעיות הצמאונית הנשגבה והקדושה, הסבה הקרובה הנפשית להתגלות כח האמונה, חוש האמונה, וההפעמות האמונית, <שכשהיא מתמלאת בכל סגולותיה, בכל עצמתה וחילה, יצא מזה כלי התפארה של יראת ד' הטהורה, הנהדרה והמפוארה> [קובץ ה קמח].

הצמאון האלהי, כליו[עריכה]

הארות המוסר המעשי והתכוני במהות הנפש [א"ש יב ג]. ע"ע עריגה אלהית. ע"ע כמיהה.