מילון הראי"ה:קדוש (הקדוש)
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
|
- ערך זה עוסק בקדוש (הקדוש). אם התכוונתם למשמעות אחרת, עיינו בערך קדוש (פירושונים).
זך המחשבה והרעיון, המתאחד בחושו הפנימי עם הטוב הרוחני, המלא כל [עפ"י א"ק א פד]. מי שהשלים הכונה התכליתית שכיונה החכמה העליונה ביצירתו [עפ"י מ"ש שמט (ה' קעה)]. איש טהור, אידיאלי, שהיושר והטוב המעשי והמוסרי הוא כל משוש חייו [עפ"י א"ק א קכד]. דבק עם האור הגדול, המרוה והמענג, המקדש והמטהר, שכל העולמים כולם שואבים מזיוו [קובץ ד צו]. מי שכבר הגיע למעלה רמה, ששכלו שליט עליו תמיד גם בעת התעוררות ההרגשות, וזאת היא הקדושה במובנה האחד שהיא התעלות טבעית. ויש עוד מעלה: שהאדם כבר הפך טבעו לטוב כולו, ואז אין צריך כ"כ לשמירה שכלית, ועצם חומרו נמשך אל הטוב ולא יגורהו רע [ע"א א א קמח]. ע"ע קדושה (ענינה באדם).