מילון הראי"ה:שכינה (השראת השכינה)

ההופעה המורגשת בכל חוש פנימי וחיצוני, בכל מסיבה ועלילה, בעולם הפנימי והעולם החיצוני, הקישור של האלהות עם העולם במלא כבודו, בפועל ובמעשה כמו בשכל ובהופעה רוחנית, בהנהגה תולדתית ויצירה נשמתית המשלחת ענפיה מעולם ועד עולם [ע"א ד ט נז]. ההוד האלהי על הנפש. מציאת הנפש עצמה כחלק אחד מהאור הגדול האלהי המופיע בכללות המציאות, המחיה את כל המעשים והברואים ומוביל אותם למטרה עליונה גדולה ואדירה שראוי לשמח עליה עד מאד "כי שמחתני ד' בפעלך". ההקבלה אל הזוהר האלהי הכללי שהוא הולך ומחיה אורה של שמחה ושפעת החיים את כלל המציאות. החיים כשהם באים מעין דוגמא של מעלה, והם מלאים עצמה בין בכחם הציורי, בין בכחם המעשי, ומקבילים לעומת כח החיים הכללי השופע בחסד אל בכל המציאות כולה [עפ"י שם ג ב צט]. ההתגלות האלהית, ממקור חיי החיים של כל ההויה, לשם אותה המגמה האידיאלית של הזוהר האלהי, בחפץ העליון, בהויתו כולה. ההארה האלהית [שם ד י ח].

השראת השכינה[עריכה]

הופעת רוח הקדש - ◊ מרום ההארה וההדרכה האלהית, המופיעה בפנימיות נשמתו של האדם, ממקוריות הויתה, הדבקה ומושפעת מהשראת השכינה של רבון כל המעשים אדון כל הנשמות חֵי העולמים [עפ"י ל"י ב קעד-ה, (מהדורת בית־אל תא)]. ע' במדור זה, שכינה, "גילוי שכינה".