מילון הראי"ה:תהילה (לשם ולתהלה)

ההכרה הפנימית שהשפע הטוב ומקור החיים נוזל תמיד באין הפסק, וכל הנשא, המרומם, היפה והנשגב, הטוב והחסד, הוא באמת בלא כל התעכבות, בתמידות גמורה באין הפסק של זמנים, ובאין הפרעה, בין חלקי העיתים. זאת היא הארה עליונה הנקראת בשם תהילה מלשון "יהל אור"^[1]העומדת למעלה מכל בטוי, ואי־אפשר לצמצמה במטבע של ברכה [ע"ר ב סב]. ההכרה של ההארה העליונה ושל הופעת השלמות האדירה האלהית, המשלחת קוי נהרה ומהילה נרה על דרכי היצורים. הכניסה הפנימית יותר (מן התודה) בחצרות ד', העומדת על היסוד של הגודל, אשר הנשמה חשה מהאור הכללי של שפעת ד' וטובו על כל יצוריו, בהנהגתו העליונה המלאה אור החסד [שם א רכב]. ההבעה הטבעית האצילה, הבאה מתוך נחלתה העליונה של סגולת הנשמה האלהית, מתת אל חי לעם קדשו, ההארה הצפונה המתגלה [עפ"י שם קצז].

תהילה אלהית[עריכה]

הבעת הכרת גודלו העליון של נורא תהילות ברוך הוא, האצורה בתור סגולה טבעית קדושה בתכונת גוי קדוש בכללותו, מתוך אותה נקודת אורה אלהית שמאירה בנשמתם של ישראל פנימה, <נקודה, המאירה את הציורים החשכים של הנבראים, הפודה, באור האמת העליונה שבה, את התהילה מכל ציורי חשך> [עפ"י שם].

תהילת ד'[עריכה]

השׂבעת הנשמה בזיו הציור העליון מכל עליון, <נטייתם של ישראל מצד עצם החיים> [עפ"י קובץ א תשפא]. הסוד המושג בשיקופם הפנימי של בעלי היראה הטהורה החיים בה [עפ"י ע"א ד ח לה].

תהילה עליונה[עריכה]

ההסתגלות עם המחשבה הציור והדמיון, שיהיו מתאימים להגודל, ההוד והיושר האלקי [פנק' א שעג]. הסתכלות מלאה במציאות ושרשיה [קובץ ה מא].

תהילת ד'[עריכה]

האמיתית[עריכה]

אור הדעה וההבנה בהגודל האלהי [פנק' א תד]. ◊ תהילת ד'מאירה ומופיעה בשתי מערכות: האחת היא מצד ההארה השכלית, המוסיפה תמיד הכרה, ומדע עליון בגדולת השם יתברך ונוראותיו, שבזה הנשמה מתעלה, והאור האלהי הולך ושופע עליה, והשניה היא התהילה הבאה מתוך המעשים הרצויים, מתוך כל מהלך החיים, שקדושת השם יתברך ברעיון הקדוש של העובד האמיתי היא מישרת את כל חייו המפעליים, ועל ידם באה ברכה ותהילה לכל היצור כולו [ע"ר ב עט]. ע"ע ספור תהילת ד'. ע"ע הלול. ע' בנספחות, מדור מחקרים, תפילה לעומת תהילה. ע' במדור מונחי קבלה ונסתר, בהגדרות המבוא, סוד.

הערות שוליים[עריכה]