מילון הראי"ה:תוספת (כינוי)

מהות העילוי, התענוג העדין של התוספת התדירית, ששם מגיע רז היצירה כולה בחביון העז האלהי, התוכן של העליה, של ההוספה, של הפרית אור ותוספת כח, בעילוי אחרי עילוי, זהו התוכן שהיוצר חק ביצוריו, זהו הרז שהעולמים כולם נקראים להתהוות, למען הוציא אל הפועל את הרז של התוספת, של הברכה ההולכת ומתגברת כמעין המתגבר, זאת היא המטרה שהרוממות הבלתי גבולית שמה בשבילה גבולים וחוקים, קוים ומדידות. והמרומים האין־סופיים הולכים ומתגלים, בתוספת אין־סופית, בצעידת עליה, שלא יש שום אפשרות להיות עדן עליון זה מצויר בהשלמות המחויבה, המוחלטה מצד עצמותה, אבל סוף כל סוף עדנת הגבול לא תחסר ממלא כל, ועדן הגבול הולך לרומו, לאין קץ וגבול, מתדמה למקורו, בחק האי־סופיות [ר"מ סח־ט]. המטרה הראשית של ההויה בכללותה, לכונן סדרים מוגבלים, כדי שיהיו תמיד הולכים ומתעלים, ויהיה תוכן התוספת, מעלת העליה, מחוברת עם כל מדות השלמות העליונות, אשר אי אפשר לכל זה להמצא מאפס צד הגבלה [ע"ר א קסה]. עומק הדר עז, השלמה בלתי פוסקת המתעלה, בגרעון המכשיר את התוספת, בצמצום המכשיר את ההרחבה, עומק התעלות האורים הבלתי סופית, המתעלה בשחרור עליון, ברכת עדנת שעשועי עולמים, בשביעת טוב מתק תענוגים עדינים, בספינת אחדותם [עפ"י א"ק ב תקכח]. ע' במדור משכן ומקדש, "חטאת לד'". ע' במדור זה, "יחוד ברכה וקדושה". ע"ע אדם, תעודת האדם שנוצר בגללה.