מילון הראי"ה:תורה מן השמים (כינוי)

מן הצד האלהי העליון, הצד השמימי, המקור האלהי, שמשפעו, הגבוה מטבע עצמותה של האומה, משם התורה שבכתב נתונה למשה [עפ"י קובץ א צח]. תורה־שבכתב היא מדת שמים - לא היתה התחלת ההדרכה הכללית של כללות התורה, וחידוש הדרך שבא ע"י המצות בכללותם, יכולה להיות מתגלה מפני הכח הרוחני האלהי המתגלה בעצם תוכה של כללות האומה, כי אם הדבר הוא גבוה ממנה. דוקא נשמה עליונה, שעלתה אל הגובה האלהי במעלה בהירה ועליונה כ"כ, שאין נפש האומה בכללה יכולה עדיין להגיע לה, היא יכלה לגלות אור התורה שבכתב בעולם, "ומשה עלה אל האלהים" [שם].