מיקרופדיה תלמודית:אביזריהו

הגדרה^[1] - דינים הנמשכים מאיסורים ידועים ושייכים אליהם.

השם

פירוש המילה אביזרייהו על פי ערבית הוא תבלין (ערוך ע' אבזר; יד רמה סנהדרין עד ב), וכל הדברים הצריכים כתבלין לתבשיל שאין להם שם בפני עצמו אלא הכל נקרא בשם התבשיל (יד רמה שם).

מהותם

אביזרייהו נחשבים בכלל גוף האיסורים שאליהם הם שייכים. לפיכך כשם שעל עבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים אם אונסים לאדם לעבור עליהם יהרג ואל יעבור, כך אף על אביזרייהו של עבירות אלו יהרג ואל יעבור, ואפילו על אביזרייהו שאין עליהם חיוב מיתה אלא איסור לאו בלבד (ר"ן פסחים ריש פ"ב; נמוקי יוסף סנהדרין סופ"ח)^[2].

בענין גילוי עריות מצינו: מעשה באדם אחד שנתן עיניו באשה אחת והעלה לבו טינא, ובאו ושאלו לרופאים ואמרו אין לו תקנה עד שתיבעל, ואמרו חכמים ימות ואל תיבעל לו, תעמוד לפניו ערומה, ימות ולא תעמוד לפניו ערומה (סנהדרין עה א), אף על פי שאין זה גילוי עריות ממש אלא לאו של לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה (ויקרא יח ו).

בענין עבודה זרה מצינו: אסור להתרפא מעצי אשרה (פסחים כה א), ואף על פי שאין כאן אלא לאו של וְלֹא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה מִן הַחֵרֶם (דברים יג יח), אלא כיון שהוא מאביזרייהו של עבודה זרה דומה לעבודה זרה ממש (ר"ן שם)^[3].

אף אביזרייהו של עבודה זרה וגילוי עריות האסורים מדרבנן הם בכלל עבודה זרה וגילוי עריות, ויהרג ואל יעבור עליהם (שו"ת הריב"ש סי' רנה; הגר"א סי' קנה סוס"ק כב, ועי"ש בס"ק טז). ויש אומרים שאביזרייהו שהם מדרבנן אינם בכלל זה (עי' ש"ך סי' קנז ס"ק י; שו"ת נודע ביהודה תניינא חלק אבן העזר סי' קנ).

הגבלה

אין נקרא "אביזרייהו" אלא הלאו המיוחד לאותו איסור, אבל לאו כללי הנוהג בכל האיסורים, אינו בכלל אביזרייהו, כגון הלאו של וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל, ואפילו באיסור של עבודה זרה, כיון שאינו מיוחד לעבודה זרה בלבד, אלא כולל כל המצוות, אינו אביזרייהו של עבודה זרה (נמוקי יוסף סנהדרין שם; רמ"א בשו"ע יו"ד קנז א).

בני נח

בני נח שנצטוו על שבע מצוות, הדבר ספק אם הוזהרו גם על קדוש השם - היינו שבן נח ייהרג ולא יעבור כשאומרים לו לעבוד עבודה זרה, שהיא אחת משבע המצוות, לפי שהוזהרו ב"כל אביזרייהו" של המצוות, וקידוש השם של עבודה זרה הוא אביזרייהו של עבודה זרה - או שלא הוזהרו על קידוש השם (בעיא שלא נפשטה, לפי גירסתנו בסנהדרין עה א, ועי"ש בתוס'). ויש סוברים שבודאי אינם מצווים על קידוש השם (רמב"ם מלכים י ב, ומאירי סנהדרין שם, לפי גירסתם בגמ' שהבעיא נפשטה, עי"ש בתוס')^[4].

הערות שוליים