מיקרופדיה תלמודית:אגרת רשות

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ערך זה הוא מתוך המיקרופדיה התלמודית - חלק ממיזם האנציקלופדיה התלמודית בוויקישיבה.

עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
EnTalMicSml.jpg
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.

הגדרה[1] - אגרת שמותר לכותבה בחול המועד, ונחלקו הדעות במהותה ובפירושה.

במשנה (מועד קטן יח ב) מבואר שמותר לכתוב בחול המועד אגרות של רשות, ומספר פירושים נאמרו בדבר:

רְשׁוּת בניגוד לחובה

אגרות של שאילות שלום שבין אדם לחברו (ירושלמי מועד קטן ג ג; ר"ח, רי"ף ותוס' שם ד"ה ואיגרות; רמב"ם יום טוב ז יד) ונקראו 'רשות' שבניגוד לאגרות בין דין, אין חובה לכותבן.

בטעם ההיתר נאמרו מספר דעות:

  • שכתיבות אלו אין אדם נזהר בתיקונן, והן כמעשה הדיוט שמותר בחול המועד (רמב"ם שם); ולטעם זה ההיתר דוקא כשהאגרת היא לצורך עניני המועד (מגיד משנה שם בשם הרמב"ן; תוספות יום טוב שם, בדעת הרמב"ם).
  • מפני שהם כמו דבר-האבד (ראה בערכו) שמותר בחול המועד, כי שמא לא יזדמן לו מוליך הכתב (ראב"ד בהשגות שם), והם צריכים לדעת את שלומו והוא את שלומם (שיטת ריב"ב שם).

מינוי ונתינת רְשׁוּת

אגרת שריש גלותא כותב ונותן רשות לילך וללמד לישראל איסור והיתר ולהורות להם דברי תורה (שבלי הלקט רכה, בשם רב נחשון גאון ובשם מר רב יצחק גאון), או שהנשיא נותן רשות לזה לדון (ריטב"א מועד קטן יח ב; חדושי הר"ן שם), וכן אגרות שכותבים בית דין הגדול למי שממנים אותו דיין בעיר אחרת (ריב"ב שם, בשם מר רב צדוק).

לביאור זה במשנה, טעם ההיתר הוא משום דבר-האבד (מאירי וחדושי הר"ן שם).

רָשׁוּת[2] במובן שלטון

אגרת של צווי השלטון (הלכות גדולות הל' חול המועד; רש"י מועד קטן יח ב ד"ה ואיגרות; תוס' שם ד"ה ואיגרות, בשם י"מ), או כתבים ששולחים לבית המלך ונוטלים משם (ריטב"א שם בשם רש"י; וכעין זה בחידושי הר"ן שם בשם רש"י), או גזבר של מלך שכותב חשבון הוצאותיו כדי שלא ישכח ויפסיד (מאירי שם).

גם לביאור זה במשנה, טעם ההיתר הוא משום דבר-האבד (מאירי וחדושי הר"ן שם).

הלכה בנוגע לכתיבת אגרת שאילת שלום

לפי שני הביאורים האחרונים במשנה, אסור לכתוב אגרת שאילת שלום בחול המועד (טור אורח חיים תקמה; רמ"א שם ה, בשם יש אוסרים).

ויש שכתבו שאין לחוש לדבריהם, שהעיקר להלכה כהסבר הראשון (בית יוסף ושו"ע שם ה).

אך יש שכתבו שנהגו להחמיר לכתוב אגרת שאילת שלום על ידי שינוי (דרכי משה שם; הרמ"א שם לגירסת המגן אברהם ס"ק כא), שכותבים באלכסון (מגן אברהם שם), שאף על פי שלא נקרא שינוי אלא כשגוף האותיות שבורות[3], מכל מקום שאילות שלום כיון שמן הדין מותר לכתוב בלי שום שינוי אלא שנהגו לשנות, די בשינוי זה של אלכסון (מגן אברהם שם).

הערות שוליים

  1. א, טור' קמג- קמד.
  2. ראה במאירי (מועד קטן יח ב) שלשיטה זו הקריאה במשנה היא 'רָשׁוּת' ולא 'רְשׁוּת'.
  3. ראה בהגהות מיימוניות (יום טוב ז אות י) שמהר"מ נהג להחמיר ולכתוב באותיות שבורות; וראה עוד בבית יוסף (או"ח תקמה) ובפרישה (שם ז) שיטות שונות בראשונים להיתר הכתיבה בשינוי.