מיקרופדיה תלמודית:אויר, מקומות קדושים

הגדרה^[1]

- אויר של המקומות המקודשים, שחלה עליו הקדושה של מקומו

אויר עזרה יש לו קדושת עזרה, ולכן כדוגמא אם תלה את בהמת הקרבן של קדשים קלים באויר העזרה, ושחט אותה או שקיבל את דמה, כשרה.

באויר מזבח הדבר ספק אם כמזבח הוא, שאם תלה אברים פסולים באויר של ראש המזבח, הרי זה כאילו הניחם על גבי המזבח עצמו, שהמזבח קולטם ואם עלו לא ירדו; או שאינו כמזבח וירדו.

אויר כלי ככלי דומה, ודם הקרבן שנתקבל במזרק מיד שהגיע לאויר הכלי נתקדש.

השלחן מקדש את מה שנתנו באוירו בגובה של חמשה עשר טפחים או שנים עשר טפחים, שכן בשיעור זה היה השלחן מקדש את לחם הפנים.

אויר ירושלים כירושלים, ומותר לאכול באוירה מעשר שני, ולכן העומד בענפים של אילן - הרי זה כעומד באויר כנגד הקרקע.

באויר בית הכנסת אסור לשטוח בגדים. יש שהוכיחו מזה שאויר בית הכנסת קדוש כבית הכנסת, כשם שאויר עזרה כעזרה; ויש שכתבו שלא מפני קדושת בית הכנסת שבאויר הוא שאסור, אלא מפני שיש בזה משום בזוי מצוה.

...

בעזרה

אויר עזרה יש לו קדושת עזרה, ולכן:

אם תלה את בהמת הקרבן של קדשים קלים באויר העזרה, ושחט אותה או שקיבל את דמה, כשרה (זבחים כו א; רמב"ם פסולי המוקדשין א כ).

לסוברים ביאה-במקצת (ראה בערכו) שמה ביאה (זבחים לב א), טמא שהכניס ידו לפנים העזרה, חייב (תוספות שבועות יז א ד"ה תלה).

הדם והאברים אינם נפסלים משום יוצא [קודש שיצא חוץ למחיצה הראויה לו] (ראה בערכו), כשמוליכים אותם באויר העזרה אל המזבח (תוספות שם)^[2].

צפון העזרה

בעבודות שהצריכה התורה צפון העזרה דוקא, שהן השחיטה וקבלת הדם בקדשי קדשים, יש הבדל:

שחיטת קדשי קדשים באויר צפון פסולה, לפי שנאמר בו: וְשָׁחַט אֹתוֹ עַל יֶרֶךְ (ויקרא א יא), שמשמעותו על הארץ (זבחים כו א ורש"י ד"ה כולן פסולין; רמב"ם שם טז).

בקבלת דם קדשי קדשים, נחלקו אמוראים אם אומרים אויר צפון כצפון (זבחים כו א), והלכה שאף בזה אויר מקום כמקום (רמב"ם שם כ).

גדר הקדושה

בגדרה של קדושת אויר העזרה יש מי שהסתפק אם הקדושה היא מצד עצם האויר, שכשם שנתקדשה העזרה לארכה ולרחבה, כך נתקדשה לרומה באויר; או שקדושת האויר באה מצד הקרקע שלמטה ממנו (אור שמח שגגות יא ד)^[3].

במזבח

גוף המזבח

באויר מזבח הדבר ספק אם כמזבח הוא, שאם תלה אברים פסולים באויר של ראש המזבח, הרי זה כאילו הניחם על גבי המזבח עצמו, שהמזבח קולטם ואם עלו לא ירדו; או שאינו כמזבח וירדו (זבחים פז ב).

אין הספק אלא כשהאדם עומד על הארץ ותולה את האברים באויר המזבח על ידי קנה, אבל אם האדם עצמו עומד בראש המזבח, ואוחז את האברים בידיו באויר המזבח, הרי הנחת גופו בראש המזבח כהנחת קרבן דומה (שם פח א); ויש סוברים שאפילו אם תלה באויר על ידי קנה נפשט הספק שאויר מזבח כמזבח (מהר"י קורקוס פסולי המוקדשין ג יב, בדעת הרמב"ם).

הקדושה על הצד שאינו כמזבח

אפילו אם אויר מזבח אינו כמזבח, מכל מקום קדושת עזרה יש לו בכל אופן, והרי הוא כאויר עזרה שדינו כעזרה (משנה למלך שגגות יא ד)^[4].

חלקים הקשורים למזבח

• אויר של כבש (ראה בערכו) המזבח דומה לאויר המזבח (שם פז ב).

• האויר של אמה סובב (ראה בערך מזבח החיצון) של המזבח אף הוא חשוב כאויר המזבח (תוספות שם).

• באויר של אמה יסוד (ראה בערכו) נחלקו המפרשים אם הוא כאויר מזבח: יש אומרים שהוא כאויר קרקע (חק נתן שם, על פי התוספות שם ד"ה עולת העוף; עולת שלמה שם, על פי תוספות יומא מה ב ד"ה סודרן); ויש אומרים שהוא כאויר מזבח (כן משמע מפנים מאירות וצאן קדשים זבחים שם).

• מהגמרא (מעילה יא ב, ללשון אחד) משמע שאויר השיתין (ראה ערכו) אינו כשיתין.

בכלי שרת

אויר כלי ככלי דומה (זבחים כה ב), ודם הקרבן שנתקבל במזרק מיד שהגיע לאויר הכלי נתקדש (שם), שכן לא הצריכה התורה הנחה בכלי שרת אלא שימה (זבחים צז ב).

לא זו בלבד שכשהגיע לאויר שבתוך הכלי עצמו, בין דפנותיו, נתקדש, אלא שהשוליים עם הדפנות והחלל והתוך שביניהם הכל ביחד נקרא כלי, ומשהוא באויר הכלי הרי הושם בתוכו (דבר אברהם ח"א כא).

יתר על כן, אפילו כשהגיע לאויר שכנגד הכלי מלמעלה, שאותו אויר מצד עצמו אינו כלי, מכל מקום נתקדש, שאנו דנים אותו כאילו הוא למטה בתוך הכלי (זבחים כה ב). וכן להיפך: דם קרבן שנפסל כשנתקבל בכלי, כגון חטאת העוף שדינה בהזאה מהצואר ולא מכלי, מיד כשהגיע דם לאויר כלי הוא נפסל (זבחים צב ב).

בשלחן

השלחן מקדש את מה שנתנו באוירו בגובה של חמשה עשר טפחים או שנים עשר טפחים (לפי המחלוקת של רבי יהודה ורבי מאיר בגובה של לחם הפנים, ראה בערך לחם הפנים), שכן בשיעור זה היה השלחן מקדש את לחם הפנים (מנחות צו א ורש"י ד"ה ט"ו).

בירושלים

אויר ירושלים כירושלים, ומותר לאכול באוירה מעשר שני, ולכן העומד בענפים של אילן - הרי זה כעומד באויר כנגד הקרקע (תוספות מכות יב א ד"ה אילן^[5]).

בבית הכנסת

באויר בית הכנסת אסור לשטוח בגדים, ורבי יוחנן היה מקלל את הנשים שעושות כן (ירושלמי מגילה ג ג). יש שהוכיחו מזה שאויר בית הכנסת קדוש כבית הכנסת, כשם שאויר עזרה כעזרה (בית האוצר א כלל כב אות כג); ויש שכתבו שלא מפני קדושת בית הכנסת שבאויר הוא שאסור, אלא מפני שיש בזה משום בזוי מצוה (דברי חיים ח"א ג).

אולם^[6] - בנין לפני ההיכל שבבית-המקדש.

שמו

האולם הוא אחד משלשת הדברים שהם עיקר בבנין הבית: האולם, הקודש וקודש הקדשים. שלשתם נקראים היכל (רמב"ם בית הבחירה א ה), אם כי ברוב הפעמים נקרא חלק הקודש בלבד בשם היכל (ראה ערכו).

הוראת השם אולם הוא כמו בית שער בתלמוד (רד"ק מלכים שם. ועי' ריטב"א ערובין ב ב), שממנו היו נכנסים אל ההיכל (ריטב"א שם).

האולם היה בבית ראשון (מלכים א ו ג), ובבית שני (מידות ד ז), ויהיה בבנין העתיד (יחזקאל מ מח). באוהל מועד לא היה אולם (ערובין ב א, ורש"י ד"ה והא).

מקומו, מידתו ותבניתו

המעלות

לפני האולם למזרח היו שתים עשרה מעלות שבהן היו עולים לאולם (רמב"ם שם ו ד-ה, על פי מידות ג ו).

רוחבו

בבית ראשון היה רוחב כל האולם עשר אמות (מלכים א ו ג)^[7].

בבית שני היה רוחב האולם ממזרח למערב, לאורך הבית, שש עשרה אמה, מהן חמש אמות הכותל המזרחי של האולם, ואחת עשרה אמה חלל האולם (מידות ד ז; רמב"ם שם ד ד). ואפילו אם נגד חלל האולם לא היה כותל במזרח, לסוברים שהיה "פרוץ במלואו" (עי' להלן), מכל מקום רוחב היסוד והאסקופה ועובי החומה שלמעלה מגובה הפתח תפסו חמש אמות (רש"י יומא נב א).

אורכו

בבית ראשון מפורש אורך האולם היה עשרים אמה (מלכים א ו ג, ודברי הימים ב ג ד).

וכן מפורש בבנין יחזקאל: אֹרֶךְ הָאֻלָם עֶשְׂרִים אַמָּה (יחזקאל מ מט).

בבית שני - אורך האולם מצפון לדרום, לרוחב הבית, כשנמדד מבחוץ היה מאה אמה:

הבית עם כל כתליו מצפון לדרום היה שבעים אמה (ראה ערך בית המקדש), והאולם היה עודף עליו חמש עשרה אמה מן הצפון, וחמש עשרה אמה מן הדרום (מידות ד ז; רמב"ם שם ה).

העודף הזה שמשני הצדדים נקרא בית-החליפות (ראה ערך בית המקדש).

מידת חלל האולם מבפנים, מצפון לדרום, תלויה במחלוקת:

יש אומרים שאורך זה היה עשרים אמה, כרוחב ההיכל^[8]; ויש אומרים שחלל האולם באורך היה שבעים אמה^[9].

העודף של האולם לצפון ולדרום, נחלקו בו ראשונים כמה נמשך ממזרח למערב:

יש אומרים שנמשך משני הצדדים על פני כל אורך הבית כולו, עד הכותל המערבי של הבית, ועל ידו נעשה כל הבית כולו רבוע של מאה על מאה אמה (ראה ערך בית המקדש), וכל אותו המשך האולם שבצפון ובדרום נקרא בית החליפות (ראה ערכו), והיה תוכו עשר אמות ועובי כותלו חמש אמות (רמב"ם בית הבחירה ד ה, לפי הכסף משנה והתוספות יום טוב ד ז; הרע"ב מידות סוף פ"ד, עי"ש בתוספות יום טוב).

ויש אומרים שלא היה נמשך ממזרח למערב אלא שש עשרה אמה, כרוחב האולם עם כותלו המזרחי, או עשרים ואחת אמה, כי האולם מצד מערב היה לו גם כן כותל, לפני ההיכל, בעובי חמש אמות (עי' הגהות הרש"ש מידות סוף פ"ד), ורק במקום זה היה רוחב הבית מאה אמה, אבל מכאן ולהלן לאורך הבית עד סוף הבנין לצד מערב לא היה רחבו אלא שבעים אמה, וזהו שאמרו (מידות סוף פ"ד): ההיכל היה צר מאחוריו ורחב מלפניו (הראב"ד בהשגות שם; רש"י זבחים נה ב; הר"ש מידות סוף פ"ד).

ויש מי שפירש, שבזה לא נחלקו הראשונים כלל, וכולם סוברים שלא נמשך העודף בארכו להלן מהאולם, אלא שלדעה הראשונה היו כתלים לעודף האולם לצפון העזרה ולדרום העזרה בעובי חמש אמות לכל צד, ולדעה שניה לא היו כתלים לאולם אלא בצד מזרח, לכל רוחב מאה האמה, ובית החליפות היה פתוח לעזרה לצפון ולדרום (היעב"ץ שם, בדעות הרמב"ם והראב"ד).

גובהו

גובה בנין האולם, יחד עם האוטם (ראה ערכו), היה בבית ראשון מאה ועשרים אמה מבחוץ (דברי הימים ב ג ד), ובבית שני מאה אמה (מידות ד ו. ועי' במדבר רבה יד, ורש"ש שם).

בבית ראשון היה גובה החלל מבפנים שלשים אמה, והשאר עליות והריוח שביניהן (רש"י דברי הימים ב ג ט, ועי' רד"ק מלכים א ו ג).

בבית שני לא היתה עליה על גבי האולם (רא"ש מידות סוף פ"ג), והיה לפי זה מבפנים גבוה כשיעור שמהרצפה שעל האוטם עד תקרת הבית, והוא כשמונים וחמש אמה.

לפיכך היו קבועות כלונסאות של ארז [ויש גורסים: של אבן] (גירסת המשנה שבבבלי) מכותל של היכל לכותל של אולם לסומכו, כדי שלא יטו הכתלים ליפול מחמת גובהם (מידות ג ח, ובמפרשים). הכלונסאות היו למעלה מהפתח, בגובה ארבעים אמה, וראשיהן קבועים בבנין מכאן ומכאן (ר"ש מידות שם). ויש אומרים שלא היו דרך בנין, משום לֹא תִטַּע לְךָ אֲשֵׁרָה כָּל עֵץ אֵצֶל מִזְבַּח ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה לָּךְ (דברים טז כא. כסף משנה בית הבחירה א ט).

אף בבנין יחזקאל נזכרו הכלונסאות (יחזקאל מא כה) והן בולטות גם מחוץ לכותל האולם (שם וברש"י, ועי' בס' תבנית היכל), ויש מי שכתב שכן היה גם בבית שני (תבנית היכל).

הרצפה

קרקע האולם היה שוה לקרקע ההיכל (רמב"ם בית הבחירה ו ד).

תקרה

האולם היה מקורה (מידות ג ח, ועי"ש בתפארת ישראל אות עד).

יציעים

כותלי האולם מבחוץ היו מוקפים יציעים - גזוזטראות - סביבותיהם, מלמטה עד למעלה, בסדר זה: גובה אמה אחת חלק, ורובד - הוא היציע - שלש אמות גובה, ואמה חלק, ורובד שלש אמות, וכן הלאה, והרובד העליון היה ארבע אמות (פירוש המשניות מידות ג ו; רמב"ם שם ד ט)^[10].

הרובדים היו מגינים על הכתלים, והרובד העליון הגין על שאר הרובדים (מאירי מידות ג ב).

פתח האולם

פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה (מידות ג ז), ואפילו לסוברים שהיה האולם פרוץ במלואו (עי' למעלה), מכל מקום נקרא בשם פתח, כמו שפתח המשכן נקרא בפסוק פתח, אף על פי שהיה פרוץ במלואו לצד מזרח (תוס' עבודה זרה מג א ד"ה אכסדרה).

לא היו דלתות לפתח האולם (מידות ב ג), אלא פרוכת (יומא נד א)^[11].

אמלתראות^[12]

על גבי פתח האולם היו חמש אמלתראות של מילא (מידות ג ז; ערובין ג א) - עץ, שגדלים בו מילין, והם עפצים (רש"י ערובין שם)^[13]. התחתונה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה, שלמעלה ממנה עודפת עליה אמה מזה ואמה מזה, וכן כולן, נמצאת העליונה שלשים אמה, ונדבך של אבנים בין כל אחת ואחת (מידות ג ז). מעל הפתח היה משקוף, ועליו היתה האמלתרא התחתונה (הרע"ב שם). יש מי שכתב שהאמלתראות בלטו גם מחוץ לכותל האולם לצד מזרח, וכל אמלתרא בלטה אמה יותר מזו שלמטה הימנה, ובין כולם בלטה כמין כיפה של חמש אמות (ספר תבנית היכל סי' קפ).

האמלתראות של האולם הן קורות לאחיזת הקיר, כמו שמצינו בבנין שלמה: וְטוּר כְּרֻתֹת אֲרָזִים (מלכים א ו לו. רבנו חננאל ערובין שם).

עמודים

בבית ראשון עמדו שני עמודים מנחושת באולם לשני צדדיו (מלכים א ז טו; דברי הימים ב ג טו)^[14], הימני נקרא יכין והשמאלי בועז (מלכים שם כא). ומה שקרא שם לעמודים הוא לסימן טוב, לפי שהיו בכניסת הבית, לאחד קרא "יכין" לשון הכנה, שיכון הבית לעולם, ולשני קרא "בועז" לשון עוז, והיא מלה מורכבת "בו עז", כלומר שיתן האל בו עוז וקיום (רד"ק)^[15].

אף בבנין יחזקאל היו שני עמודים לשתי מזוזות הפתח (יחזקאל מ מט).

יש מי שכתב שאף בבית שני היו כן (ספר תבנית היכל).

הכלים שהיו באולם

שלחנות

שני שלחנות היו באולם מבפנים [ויש גורסים: מבחוץ] (עי' בשנויי נוסחאות במשניות דפוס ווילנא בשקלים) על פתח הבית, היינו ההיכל: אחד של שיש [ויש גורסים: של כסף] (עי' מנחות צט א, ותמיד לא ב, וירושלמי שקלים ו ג)^[16], ואחד של זהב.

על של שיש נותנים לחם הפנים בכניסתו, ועל של זהב ביציאתו (משנה שקלים ו ד; מנחות צט ב).

שרשרות

שרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם, שבהן היו פרחי כהונה עולים ורואים את העטרות - כעין כפות מוזהבות (תוס' גיטין ז א ד"ה עטרות, בשם הגאונים), או עטרות ממש (רש"י זכריה ו יד) - שבחלונות של היכל, שנאמר (זכריה שם): וְהָעֲטָרֹת וגו' לְזִכָּרוֹן בְּהֵיכַל ה' (מידות ג ח).

היו עולים כדי ליהנות מיופיין (ר"ש), ויש אומרים שהיו עולים כדי לראות אם צריכות תיקון, אבל ליהנות מיופיין אסור (רא"ש).

השרשראות היו מגיעות עד סמוך לקרקע (ר"ש ורא"ש).

גפן

גפן של זהב היתה עומדת על פתחו של היכל ומודלה על גבי כלונסאות - של ארז (מפרש לתמיד כט א) - וכל מי שהיה מתנדב עלה או גרגיר או אשכול מביא ותולה בה (מידות ג ח).

הגפן עמדה מבחוץ להיכל (תפארת ישראל שם), והיינו באולם.

הנדבות של עלה וכו' היו של זהב, להוציאו לתפארת ההיכל (פירוש המשניות לרמב"ם שם), ולשעת הצורך לקחוהו משם (תוספות יום טוב שם).

בבית ראשון היתה הגפן עושה פירות של זהב, ומהם היתה פרנסת כהנים (יומא לט ב; ירושלמי שם ד ד. ועי' פירוש הרא"ש תמיד כט א).

עשו צורת גפן, כדי להתברך כגפן, וכנסת ישראל נמשלה לגפן (פירוש המשניות מידות שם).

קדושת האולם

הסתפקו בגמרא אם ההיכל והאולם קדושה אחת להם, או שאין לאולם קדושת היכל אלא קדושת בין-האולם-ולמזבח [ראה ערכו] (עי' עירובין ב א; יומא מד ב; זבחים יד א, ושם נח ב, ושם נט א. ועי' תוס' שם נח ב ד"ה קדושת).

בספק זה תלויים כמה דינים:

• אם מותר מן התורה להיות באולם בשעת ההקטרה בהיכל (יומא שם).

• אם פתח פתוח לאולם מתיר את המקום הפתוח לו לשחיטת שלמים (זבחים נח ב, ורש"י).

• אם חלק המזבח שלפני פתח האולם, ושלא לפני פתח ההיכל, נקרא "לפני ה'" ואם מותר להעמיד את הכיור במקום זה (שם נט א).

• אם מותר לסדר לחם הפנים באולם (שם יד א, ורש"י), וכן כל העבודות הנעשות בהיכל, אם כשרות כשנעשו באולם (רש"י עירובין ב א ד"ה רבנן).

• אם כשר האולם להעמיד שם כלי ההיכל כמנורה ושלחן ומזבח הזהב (ריטב"א שם).

• אם כהן שנכנס לאולם שלא לצורך עבודה לוקה (שם. וראה ערך ביאת מקדש).

הלכה שהאולם וההיכל קדושה אחת להם (מאירי יומא שם; תוספות יום טוב יומא ד ג, וכלים א ט). ויש שכתב שהלכה שקדושת האולם היא כקדושת בין האולם ולמזבח (קרית ספר בית הבחירה פ"א).

הסתפקו בגמרא אם תוך הפתח של האולם, היינו בתוך חמש אמות של עובי כותל הפתח, קדושתו כלפנים או כלחוץ (זבחים יד א).

אפילו אם קדושת האולם כקדושת העזרה שלפניו, לא התקדשה רצפתה כרצפת העזרה להקטיר עליה (זבחים שם, ורש"י).

הערות שוליים