מיקרופדיה תלמודית:אונאת הגר

הגדרה^[1] - האיסור להונות את הגר.

המושג "אונאה" נזכר בתלמוד בשני מובנים - "אונאת ממון" ו"אונאת דברים".

איסור אונאת הגר – בין בממון ובין בדברים – חמור יותר מאיסור אונאת ישראל. התורה ציוותה במיוחד על אונאת הגר בל"ו מקומות, ויש אומרים במ"ו מקומות, מפני שסורו רע (בבא מציעא נט ב), היינו שיש לחשוש שיתחרט על הצטרפותו לעם ישראל (החינוך מ' סג), וכן מפני שהוא מרגיש חלש ושפל משאר אנשים, ורגיש יותר לפגיעה (ספר המצוות לרמב"ם לאווין רנה), ולכן יש להיזהר בכך ביותר (טוש"ע חושן משפט רכח ב. ועי' תוס' קידושין ע ב ד"ה קשין).

אונאתו בממון

המאנה את הגר בממון, בנוסף לכך שעובר על איסור מן התורה להונות כל אדם מישראל בממון, עובר עוד על איסור מיוחד של אונאת גר בממון (מכילתא שמות כב כ), שנאמר: וְגֵר לֹא תוֹנֶה (שמות שם). ויש אומרים שבאונאת ממון בגר עובר אף על אונאת דברים, מה שאין כן בישראל (רמב"ם מכירה יד טז,יז. ועי' אור שמח שם).

אונאתו בדברים

המאנה את הגר בדברים, בנוסף לכך שעובר על איסור מן התורה להונות כל אדם מישראל בדברים, עובר עוד על שני איסורים מיוחדים של אונאת גר בדברים (מכילתא שם; בבא מציעא נט ב. וראה רמב"ם מכירה יד טו). דין זה נכון אף אם הגר פתח ראשון במילים פוגעות כלפיו, שאסור לבזותו ולהשיב לו כגמולו (מנחת חינוך מ' סג אות ב).

דוגמאות לאונאת דברים:

האומר לגר: "פה שאכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים, בא ללמוד תורה שנאמרה מפי הגבורה" (בבא מציעא נח ב; רמב"ם מכירה יד יג); או: "אמש היית עובד עבודה זרה, ועכשיו נכנסת תחת כנפי השכינה" (תורת כהנים קדושים פרשה ג); או: "עד עכשיו היה חזיר בין שיניך, ואתה עומד ומדבר נגדי" (מכילתא משפטים פרשה יח; מס' גרים ד א).

האיסור אינו רק לצער את הגר על עברו שלו, אלא אסור אף לצער את בן הגר על מעשי אביו, כפי ששנינו: "אם הוא בן גרים, לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך" (בבא מציעא שם; רמב"ם שם).

יש מי שמבאר (נחלת צבי ח"א עמ' קיב), שאמנם אין להזכיר לגר את מעשיו או את מעשי אבותיו המגונים, אולם מותר להזכיר את עובדת היותו גר, וכפי שמצאנו בכמה מקומות בתלמוד (עי' מועד קטן ט א; בבא בתרא קמט א; מגילה ג א), וכן כותבים זאת בגיטי גרים (שו"ע אבן העזר קכט כ. ועי' שו"ת משפטי עוזיאל ח"ב חיו"ד סי' נט, שאין זה בגדר אונאה).

גר שאינו שומר תורה ומצוות

יתרה אונאת הגר על אונאת שאר אדם מישראל, שאיסורי האונאה האמורים כלפי כל אדם מישראל אינם נוהגים אלא במי שמקיים תורה ומצוות, ואילו איסורי אונאת הגר נוהגים בכל גר שהוא (מנחת חינוך מ' סג אות ב, ומ' סד אות ד).

הנמצא במקום זר

רבי אברהם בן הרמב"ם (בפירושו לתורה שמות כב כ) סובר, שה"גר" הנזכר בכתוב (שם): וְגֵר לֹא תוֹנֶה, הוא לא רק גר צדק, אלא כל אדם הנמצא במקום זר^[2]. אולם לדעת ראשונים רבים, האיסור אינו מתייחס אלא לגר צדק (ראה: יראים דפוס ישן סי' נב; ספר החינוך מצוות סג ותלא [ומנחת חינוך שם אות ג] ותקסט; סמ"ג לא תעשה קעב-קעג; רבינו בחיי שמות שם).

צאצאי הגר

יש אומרים שאיסור זה חל אף על צאצאי הגר עד עשרה דורות, שהרי נחשבים הם כגרים לענין יוחסין (פרי מגדים או"ח סי' קנו אשל אברהם ס"ק ב; מנחת חינוך מ' סד אות ד); ויש מי שסבור שאין איסור "אונאת הגר" כולל אלא את הגר עצמו, שנפשו שפלה עליו ביותר, ולא את צאצאיו (תורת חיים בבא מציעא נח ב).

הערות שוליים