מיקרופדיה תלמודית:אחות האב

הגדרה^[1] - אחות אביו לענין איסור ערוה^[2]

האיסור והחיוב

אחות האב היא אחת מן העריות האסורות מן התורה, והבא עליה עובר בלא תעשה, שנאמר: עֶרְוַת אֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, שְׁאֵר אָבִיךָ הִוא (ויקרא יח יב).

הבא על אחות האב, אם היו מזידים חייבים כרת, שנאמר: כִּי כָּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה מִכֹּל הַתּוֹעֵבוֹת הָאֵלֶּה וְנִכְרְתוּ הַנְּפָשׁוֹת הָעֹשֹׂת מִקֶּרֶב עַמָּם (שם כט), ואם התרו בהם חייבים מלקות (משנה מכות יג א; רמב"ם סנהדרין יט א), ובשוגג חייבים חטאת (משנה כריתות ב א; רמב"ם שגגות א ד).

איסור זה נמנה במנין הלאוין (רמב"ם ספר המצוות לא תעשה שמ; סמ"ג לאוין קו; חינוך מצוה קצז).

התורה הזהירה פעם שניה על איסור אחות האב: וְעֶרְוַת אֲחוֹת אִמְּךָ וַאֲחוֹת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה, כִּי אֶת שְׁאֵרוֹ הֶעֱרָה עֲוֹנָם יִשָּׂאוּ (ויקרא כ יט), ודרשו לרבות שחייב על אחות אביו - בין שהיא אחותו מן האב, ובין שהיא אחותו מן האם (תורת כהנים קדושים פרשה י פרק יא יד; יבמות נד ב).

אין הבדל בין אחות האב מן הנשואין, לבין אחותו מן הזנות (רמב"ם איסורי ביאה ב ה), שאין צריך לאישות בקרובות אלו (מגיד משנה שם); אבל אחות אביו שנולדה מן השפחה ומן הנכרית, אינו עובר עליה משום לאו זה, שאין ולד שפחה ונכרית מתייחס אחריו אלא אחריהן (ראה ערך אחות).

בבן נח ובגר

בבן-נח

נחלקו תנאים אם אחות אביו אסורה לבן נח, או מותרת לו (סנהדרין נח א. וראה ערך בן נח).

ואף הראשונים נחלקו להלכה:

יש פוסקים כדעת המתירים (תוס' יבמות צח א ד"ה אשת, בשם בה"ג; רמב"ן רשב"א ומאירי שם; רמב"ם איסורי ביאה ד י); ויש מהפוסקים שחוששים ומחמירים משום שהסתפקו כמי ההלכה (תוס' יבמות שם; טור יו"ד סי' רסט); ויש פוסקים כדעת האוסרים (ריטב"א יבמות שם).

במה דברים אמורים, באחות אביו מן האם, אבל אחותו מן האב מותרת לדברי הכל (רש"י סנהדרין שם ד"ה אחות אביו), וכמו שנאמר: וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת־יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה (שמות ו כ), שהיתה אחות אביו (סנהדרין שם).

בגר

מן התורה מותר הגר לשאת את אחות אביו, שגר שנתגייר נחשב כקטן שנולד (ראה ערך גר, יחסו לקרוביו). אלא שלדעת הסוברים שבן נח אסור באחות אביו, אסרוה החכמים על הגר, כדרך שאסרו עליו אחותו מן האם, שלא יאמרו באנו מקדושה חמורה לקדושה קלה (ראה ערך אחות).

אבל לדעת המתירים אחות אביו בבן נח, נחלקו הראשונים:

יש אומרים, שלא אסרו לגר לשאת את אחות אביו (תוס' יבמות צח א ד"ה אשת, וסנהדרין נח א ד"ה נשא. וראה ערכים אחות, גר); ויש אומרים שאיסור אחות אביו בגר הוא משום שמא יבואו להתיר אף באחותו מן האם הדומה לה, ולפי טעם זה אף לדעת המתירים אחות אביו בבן נח - אסור בגר, אלא שלדעתם לא גזרו בגר שהורתו ולידתו שלא בקדושה, שאף אחותו מן האם מותרת באופן זה (רש"י יבמות שם ד"ה אחות האב)^[3].

ואף להלכה נחלקו הפוסקים:

יש מתירים לגר לשאת את כל קרובי האב אף לכתחילה, ולדעתם מותר הגר לשאת לכתחילה אחות אביו מאמו (רמב"ם איסורי ביאה יד ג; תוספות יבמות שם ד"ה אשת בשם בה"ג; שו"ע יו"ד רסט ג); ויש מחמירים באחות אביו מאמו שלא ישאנה (ריטב"א יבמות צח ב; ב"ח שם; ש"ך שם סק"ד), ולדעתם גם אם כנס יוציא (ריטב"א שם).

לדברי הכל אם נשא הגר אחות אביו מן האב – יקיים, ואינו חייב להוציאה (יבמות שם; סנהדרין שם), אלא שלכתחילה אסור לשאת אותה (סנהדרין נח ב; ריטב"א יבמות צח ב בפירוש השני).

ויש אומרים שהגר מותר לכתחילה לשאת אחות אביו מן האב, גם למי שאוסר באחות אביו מן האם (ריטב"א יבמות צח ב, בשם התוספות). ולדעת המתירים לגר לשאת אחות אביו מאמו לכתחילה, כל שכן שמותר באחות אביו מאביו לכתחילה (רמב"ם שם; רמב"ן שם).

הערות שוליים