מיקרופדיה תלמודית:אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן

הגדרה^[1] - אין אנו מחזיקים אדם מישראל שהוא גנב

יסוד הכלל שאין מחזיקים בני אדם בגנבים אינו משום חזקת-כשרות (ראה בערכו), שהרי כשטוען שאולים הם בידך וזה אומר לקוחים, אף זוהי גנבה, שכיחש בעמיתו לכפור בפקדון, ומכל מקום נאמן בעל הבית בדברים העשויים להשאיל ולהשכיר (ראה להלן), אלא הטעם הוא שגנבה אינה שכיחה, שאדם מתיירא שלא יתפס, וכל העולם בוז יבוזו לו ואנה יוליך חרפתו (תומים קלג סק"ה).

בבעלות החפץ

הנכנס לבית ויצא וכלים טמונים תחת כנפיו

הנכנס לביתו של בעל הבית ויצא וכלים טמונים תחת כנפיו, והעדים רואים אותו, ולאחר זמן תבעו בעל הבית ואמר לו גנבתני, נאמן לומר לקוחים הם בידי. זאת אפילו אם יש נסיבות לרעתו: שמדובר בבעל הבית שאינו עשוי למכור כליו; ובכלים שאין דרכם להטמין; ובאדם שאינו צנוע ודרכו להוציא כלים בפרהסיא, וכל זה משום שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן (שבועות מו ב; רמב"ם גנבה ה יב); ויש אומרים שאם היו כל הריעותות אינו נאמן לומר לקוחים הם בידי (ראב"ד בהשגות שם, לגירסתו בשבועות שם).

גם לדעה הראשונה, אם היה גנב שהוחזק ונתפרסם, והיו כל אלו הריעותות, בעל הבית נאמן וישבע שבועת-הסת [ראה בערכו] (ש"ך חושן משפט צ ס"ק כג), או שבועה בנקיטת חפץ (סמ"ע שם ס"ק לו, בדעת הרמב"ם), ונוטל כליו, שזה כבר מוחזק ועומד לגנב (הרי"ף שם; רמב"ם שם).

בכלים העשוים להשאיל ולהשכיר

במה דברים אמורים, בדברים שאינם עשויים להשאיל ולהשכיר, אבל היו עשויים להשאיל ולהשכיר - יש אומרים שנאמן לומר גנבת אותם, במיגו שהיה יכול לומר השאלתים והשכרתים לך (תוספות שבועות שם ד"ה וספרא; רשב"א שם, בשם יש מי שאומר; שו"ע חו"מ צ יא, בשם יש אומרים); ויש אומרים שגם במיגו אינו יכול להחזיקו בגנב (רא"ש שם; רשב"א שם; שו"ע שם).

המכיר כליו וספריו ביד אחר ואומר גנובים הם, אם היו עשויים להשאיל ולהשכיר, אין המחזיק נאמן לומר לקוחים הם בידי, שכיון שאין התובע אומר שאדם ידוע גנבם אלא נגנבו, לא שייך לומר אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, שכמה גנבים ישנם בעולם, ולכן נאמן לומר גנובים הם במיגו שהשאלתים והשכרתים לך (רא"ש שבועות שם; תוספות בבא מציעא קטז א ד"ה והא; ראב"ד בהשגות גנבה ה י; טור חו"מ קלג); ויש אומרים שאפילו כשאומר סתם גנובים הם אינו נאמן במיגו, שאף בזה אנו אומרים אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן (רמב"ם גנבה שם). ואפילו אם הנטען מודה ואומר יודע אני שהיו שלך, אבל פלוני מכרם לי או נתנם לי במתנה, והלה טוען שנגנבו ממנו - אין מוציאים מידו (שו"ע חו"מ קלג ז, על פי רמב"ם טוען ונטען ח ז^[2]).

כשיצא שם גנבה בעיר

אין הדברים האלה אמורים אלא כשלא היה ידוע שהיתה לתובע גנבה, אבל יצא לו שם גנבה בעיר, והכיר כליו וספריו ביד אחרים, והוא אינו עשוי למכור כליו, או שעשוי למכור כליו אלא שהיו הכלים מדברים שעשויים להשאיל ולהשכיר, וטוען שנגנבו ממנו - אם באו עדים שהם כליו של זה, נאמן, אלא שמתקנת-השוק (ראה בערכו) ישבע זה שהם בידו בכמה לקח, ויטול הדמים מבעל הבית, ויחזיר לו כליו (רמב"ם גנבה שם י, וטוען שם ו, ומגיד משנה שם, על פי בבא קמא קיד ב; טוש"ע חו"מ שנז א).

היה עשוי למכור כליו והכלים אינם עשויים להשאיל ולהשכיר, אינו נאמן לומר שהם בחזקת גנובים אפילו יצא לו שם גנבה בעיר, אלא אם כן באו בני אדם ולנו בתוך ביתו, ועמד וזעק בלילה נגנבו כלי וספרי, ובאו בני אדם ומצאו מחתרת, ואלו שלנו יצאו וצרורות על כתפיהם, והכל אומרים הללו כליו וספריו של פלוני (שם).

כשאומר פלוני מכרם לי

היו כלי חברו יוצאים מתחת ידו, והוא אומר פלוני מכרם לי, והלה טוען השאלתים לפלוני והוא מכרם לך - יש אומרים שאף בזה אומרים אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, כיון שאומר שפלוני גנב הוא ששלח ידו במלאכת רעהו ומכר לאחר מה ששאול אצלו (ש"ך חו"מ קלג ס"ק יג, בדעת הרמב"ם); ויש אומרים שאין זה בכלל אחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, כיון שבהיתר בא לידו (ש"ך שם).

בנאמנות האדם

אפוטרופוס שהוציא הוצאות

אפוטרופוס הממונה על נכסי יתומים שאין חוששים לנאמנותו, כשרואים שהוציא הוצאות מרובות ואינו איש אמיד, ותולים שמצא מציאה - יש מהראשונים שכתבו הטעם שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן, ולכן אין חילוק לדעתם בין אפוטרופוס שמינהו אבי יתומים, לאפוטרופוס שמינוהו בית דין, שבשניהם אין מסלקים אותו (רשב"א ור"ן גיטין נב ב); ויש מחלקים בין אם מינהו אבי היתומים, שתולים שמציאה מצא, ואין מסלקים אותו, לבין אם מינוהו בית דין, שמסלקים אותו, ואין תולים במציאה שאינה מצויה (רמב"ם נחלות י ז; רמב"ן גיטין שם; שו"ע חו"מ רצ ה).

שבועת הסת שלא גנב

האומר לחברו גנבת ממני, והלה אומר לא היו דברים מעולם - יש אומרים שנשבע הנטען שבועת-הסת, ואין אומרים שיפטר משבועה כיון שלדברי התובע הוא חשוד, שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן (מרדכי בבא מציעא רכט, בשם רבינו מאיר; בית יוסף חו"מ עה ח, בשם תלמידי רשב"א; שו"ע שם; רמ"א חו"מ פז כה); ויש אומרים שאינו נשבע, כיון שלדברי התובע הוא חשוד (מרדכי שם, בשם רבינו שמחה).

באיסור והיתר

חביות יין שהיו מונחות ברשות הרבים, ועברו גנבים ודקרו בהן בסכין ומשכו מהן יין, היין אסור (ראה בערך סתם יינם), ואין אומרים שישראל גנבן, שאחזוקי אינשי בגנבי לא מחזקינן; אבל אם יש ישראל חשוד בעיר, תולים בו שהוא הגנב והיין מותר (מרדכי עבודה זרה תתמו).

הערות שוליים