מיקרופדיה תלמודית:אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן

הגדרה^[1] - אין מחזיקים אדם מישראל שעשה מעשה איסור, כשיש לתלות שעשה באופן המותר

כלל זה בלשונו לא נמצא בתלמוד, אלא בראשונים.

יסודו של הכלל הוא בחזקת הכשרות שיש לכל אדם מישראל (מהרשד"ם חו"מ שי).

הכלל לא נאמר אלא כשדנים על איש פרטי, אבל כשדנים על איזה דבר בכלל, שלא נודע מי עשהו, אין אומרים אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן, שכמה רשעים יש בעולם (שואל ומשיב תנינא ח"ד קכח).

דוגמאות לכלל

אדם שאמר לחברו: הלוני ודור בחצרי, והחצר אינה עומדת להשכרה, אין אומרים שנתכוין לומר הלוני ודור בשכר בחצרי בתורת רבית (ראה בערכו), אלא בודאי נתכוין לומר ודור בחצרי בחנם, שבלאו הכי איני משכירה לאחרים, שאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן (רא"ש בבא מציעא ה טז, בשם הרמב"ן).

לוה שהחזיר חוב למלוה ומצא המלוה יותר מכדי שהדעת טועה, אינו חייב להחזיר, ואין אומרים שנתן לו בתורת רבית מאוחרת, ותולים שנתן לו בתורת מתנה, שאחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן (מגיד משנה מלוה ולוה ד י).

כשיש ריעותא [דבר המערער או מחליש את החזקה]

כשיש ריעותא לפנינו אין אומרים אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן (חוות יאיר נח). במה דברים אמורים בסתם בני אדם, אבל באדם גדול, אפילו כשיש ריעותא, כל מה שנוכל לפרש שעשה הדבר בהיתר אנו מפרשים כן, כדרך שאמרו בשטר שיצא על בני רב עיליש, והיתה משמעותו כאילו כתוב בו רבית: "רב עיליש גברא רבה הוא ואיסורא לאינשי לא הוה ספי" (בבא מציעא סח ב), ובסתם אדם באופן כזה היינו אומרים שיש כאן איסור רבית (קהלת יעקב מדות חכמים אות ב).

כשירויח על ידי האיסור

אם על ידי האיסור ירויח - יש אומרים שאין אומרים אחזוקי וכו', שכלל זה לא נאמר אלא באופן שיהיה רשע לעשות איסור בלי הנאה (חוות יאיר שם); ויש חולקים וסוברים שאף כשיהנה וירויח מהאיסור לא מחזיקים אינשי ברשיעי (כן משמע בפאת השדה א עא, בשם מהריב"ל ומהר"י הלוי).

באיסור דרבנן

אף באיסור דרבנן אומרים אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן (קהלת יעקב שם).

הערות שוליים