מיקרופדיה תלמודית:אטר

הגדרה^[1] - אדם שכח יד ימינו או רגל ימינו פחות משמאלו

סימני אטר יד

הגדרתו

אטר יד^[2] הוא זה שרוב כחו ביד שמאל (רש"י מנחות לז א ד"ה ימין), היינו שעושה מלאכתו ביד שמאל (שו"ע או"ח כז ו), ולא כל מלאכתו, אלא אפילו עושה רוב מלאכתו בשמאל נקרא אטר יד (רא"ש מנחות שם, בשם בעל התרומה, ועי' באור הגר"א או"ח שם).

ויש שכתבו שאם יש לו כח וגבורה יותר בימין, אף שמוכרח לעשות המלאכות הצריכות אצבעות בשמאל, אין זה אטר (שו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ה. ועי' ערוך השלחן או"ח כז יז).

נולד או הרגיל עצמו

אפילו לא נולד מתחילתו כך, אלא שהרגיל עצמו לעשות כן, הרי הוא אטר (מרדכי הל' תפילין; מגן אברהם שם ס"ק ט. וראה שו"ת מנחת יצחק ח"ח סי' ג). ויש מן הראשונים חולקים וסוברים שאין אטר אלא אם כן נולד מתחילתו כך (יש אומרים במרדכי שם)^[3].

חלה ונקטעה ידו

חלה ביד ימינו, יש אומרים שלדברי הכל הרי זה אטר (דגול מרבבה שם).

נקטעה כף ידו הימנית – יש אומרים שדינו כאטר (משנה ברורה שם ס"ק כב); ויש מי שהסתפק בנקטע כף ימינו אם הוא נחשב כאטר (פרי מגדים או"ח סי' תרנא אשל אברהם ס"ק י).

השולט שתי ידיו

כל השולט בשתי ידיו, שעושה מלאכתו בזו ובזו בכח שוה, אין דינו כאטר (מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; שו"ע שם. ועי' להלן).

כשעושה מלאכה אחת רק בימין, ואף מלאכות אחרות יכול לעשות בימין, אלא שקל לו יותר לעשותן בשמאלו, הרי זה כשולט בשתי ידיו, כיון שבשמאלו אינו יכול לעשות אותה המלאכה של ימין כלל (באור הלכה שם ד"ה והכי נהוג).

סימני אטר רגל

הגדרתו

אטר רגל הוא כל מי שעוקר ראשונה את רגלו השמאלית (רש"י בכורות מה ב ד"ה אטר), לפי שדרך בני אדם לעקור רגל ימין ראשונה (יומא יא ב). במה דברים אמורים כשהולך דרך פניו, אבל כשפונה שמאלה ועקר שמאל תחילה אינו אטר, שדרך בני אדם לעקור הרגל הקרובה לצד שהוא פונה, וכן אין הוכחה שאינו אטר, אם עקר ימינו כשפנה לצד ימין (פחד יצחק ע' איטר (א) בשם גן המלך. ועי' בית יוסף אהע"ז סי' קסט, ובזכור לאברהם אהע"ז ערך חליצה אות יב).

ויש מן האחרונים סוברים שאין אטר רגל אלא אם הוא צועד בשמאל וגורר את ימינו אחריה ומעמידה על אותו המקום של השמאל, ושוב עוקר השמאל תחילה, וכן לעולם אין הימין נמצאת לפני השמאל (שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה תניינא סי' מג; חתם סופר חאהע"ז ח"ב סי' צא. וראה בשו"ת בית שלמה (סקאלא) סי' קמח)^[4]. ואף על פי שאין לעשות מעשה לפי זה, מכל מקום אפשר שכך היא דעת כל הפוסקים, ויש לצרף את זה להיתר במקום שיש ספק ספיקא (חתם סופר שם)^[5].

קטוע רגל

נקטעה רגלו הימנית הרי זה אטר (ים של שלמה יבמות פי"ב. ועי' שו"ת שם אריה חאהע"ז סי' כז; שו"ת צמח צדק החדש שם).

השולט בשתי רגליו

השולט בשתי רגליו אינו אטר, כדרך שאמרו בשולט בשתי ידיו (מרדכי יבמות פי"ב; טוש"ע אהע"ז קסט כד).

כללים וגדרים

בהלכות רבות נדרש שהביצוע ייעשה ביד ימין דווקא. יש מי שחקר ביסוד ההלכות האלו האם הפסול הוא משום ששמאל פסול, או משום שצריך ימין דווקא (צפנת פענח, מהדורא תניינא דף נח. וראה במפענח צפונות, פ"ו אות ג. וראה עוד בשו"ת שבט הלוי ח"ד סי' ו).

• יש דינים בהם שווה דינו של האטר לכל אדם, ועליו לקיים את המצווה בימין כל אדם;

• יש דינים בהם נשתנה דינו בגלל אטרותו, ועליו לקיים את המצווה ביד ההפוכה מכל אדם;

• יש מצוות שאינו יכול לקיימן כלל בגלל אטרותו;

• יש דינים בהם חלוקים הפוסקים כיצד ינהג האטר;

• ויש דינים אותם יש לבצע בימין, ולא נתפרש בפוסקים מה דינו של אטר.

יש מי שכתב, שמה שהזהירו אותנו חכמים תמיד לבחור את צד ימין במקום שיש ימין ושמאל, אין הבדל בין אטר ואינו אטר (משנה ברורה סי' תרנא ס"ק מז).

יש מי שכתב, שבכל מקום שהעניין נוגע להגדרת היד שבה עושים את המצווה, יעשה האטר ביד שמאל שלו, שהיא כימין של העולם; ואם דנים מצד העקרון שכל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין, אין הבדל בין אטר לבין כל אדם, ותמיד צריך לפנות דרך ימין העולם (שו"ת שבט הלוי ח"ח סי' קנא).

יש מי שכתב, שבכל מקום שהמשמעות נוגעת רק ליחיד, הולכים לפיו; ואם הדבר נוגע לשאר אנשים, הולכים לפי הכלל (שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו).

יש מי שכתב, שבעניינים שטעמם בגדר 'סוד ה' ליראיו', הולכים לפי ימין ושמאל של העולם, והאיטר שווה לכל אדם (שו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות יא)^[6].

בתפילין

הנחת תפילין

אטר מניח תפילין בימין של כל אדם, שהיא שמאלו (מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; טוש"ע כז ו), שימינו היא שמאלו, הואיל ורוב כחו בשמאלו (רש"י שם)^[7]. ואם הניח על יד שמאלו, אף בדיעבד לא יצא (שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ב אות ה)^[8].

יש מן הראשונים מצדדים לומר שאין הדברים אמורים אלא למי שלמד שמניחים תפילין של יד בשמאל מיד כהה (ראה להלן), שבאטר הימין היא הכהה, אבל לשיטת הלומדים מסתם יד שהיא שמאל, או מההיקש של קשירה לכתיבה (ראה ערך הנחת תפילין), אף האטר מניח בשמאל של כל אדם (מרדכי הל' תפילין. ועי' קרן אורה מנחות שם). להלכה אף הם סוברים שמניח בימינו (עי"ש במרדכי ובקרן אורה)^[9].

כותב ביד אחת ועושה כל מלאכתו ביד אחרת

היה כותב בימינו, ועושה כל מלאכתו בשמאלו, או כותב בשמאלו ועושה כל מלאכתו בימינו, נחלקו הפוסקים בדינו, ושלש שיטות בדבר:

הולכים אחר רוב מעשיו, ומכיון שרוב מעשיו באחת, השניה היא יד כהה שלו והתורה אמרה: יָדְכָה (שמות יג טז), ודרשו: יד כהה (רב אשי מנחות שם), ואין הדבר תלוי בכתיבה כלל (ס' התרומה סי' רה; רא"ש הלכות תפילין סי' יח; מסקנת המרדכי הל' תפילין; שו"ע או"ח כז ו, בשם יש אומרים, וכן היא הכרעת הגר"א שם).

היד שבה הוא כותב היא הימין שלו, ומניח בשנייה, שנאמר: וּקְשַׁרְתָּם –וּכְתַבְתָּם (דברים ו ח - ט), ודרשו: מה כתיבה בימין, אף קשירה בימין (ר' נתן מנחות שם), וכל שכותב באחת, אפילו שעושה כל מלאכתו בשניה, הרי זה קושר באותה שכותב ומניח בשכנגדה (טור בשם ה"ר יחיאל מפריז; בית יוסף, בשם הגהת סמ"ק והגהות מיימוניות; שו"ע שם, בשם יש אומרים; רמ"א שם: והכי נהוג).

דינו כשולט בשתי ידיו, שמניח בשמאל כל אדם (עי' להלן), ולכן בין שכותב בימינו ועושה שאר מלאכות בשמאל, ובין שכותב בשמאלו, ועושה שאר מלאכות בימין, תמיד מניח בשמאל של כל אדם (פסקי תוספות מנחות סי' קכד; מרדכי שם, בשם הר"פ)^[10].

מכיוון שרבו הדעות בעניין זה דנו רבני דורנו כיצד ינהג האטר:

• יש מי שכתב, שבזמן התפילה בבית כנסת יניח התפילין על יד ימינו, ולאחר התפילה יניח בביתו שנית על יד שמאל כל אדם, ויקרא עוד פעם קריאת שמע, ויכוון שבאם לא יצא, אז מכוון לצאת ידי קריאת שמע ותפילין, ואם כבר יצא יהיה כקורא בתורה (שו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג, והוא על פי מה שכתב בבן איש חי, חיי שרה, אות ז; שו"ת יביע אומר ח"ו חאו"ח סי' ב אות ו).

• יש שכתבו שיניח התפילין-של-יד בבת אחת על שתי ידיו; יש שכתבו שיניח דווקא בזה אחר זה; ויש שכתבו, שיניח בבית הכנסת באופן אחד, ויחזור ויניח בבית באופן אחר (שו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רמ; שו"ת דברי יואל ח"א סי' ג; שו"ת מנחת יצחק ח"ג סי' ג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה)^[11].

• ומכל מקום, יש לברך רק בהנחה הראשונה, ולכווין גם על ההנחה השניה, ואין לברך פעם שניה (שערי הלכה ומנהג ח"א סי' כג; שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה).

• ויש מי שכתב, שאף שרבו הדעות בעניין זה לא מצינו שיצריכו אטר חלקי כזה להניח שני זוגות תפילין, שהוא טרחה רבה ולא מסתבר כלל (שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' יא).

הגדרת הכתיבה

כתיבה שאמרו לא כתיבת סת"ם (ראה ערכה) היא, אלא כתב פשוט, אבל כתיבת מספרים וכדומה, יש להסתפק אם זה בכלל כתב (באור הלכה שם ד"ה וי"א).

שולט וכותב בשתי ידיו

• שולט בשתי ידיו מניח בשמאל (מנחות לז א; רמב"ם תפילין ד ג; טוש"ע כז ו).

• העושה ביד אחת בנקל ובשניה בכבדות, הראשונה ימינו (משנה ברורה שם ס"ק כה).

• אדם שאינו יודע לכתוב, הולכים בו אחר שאר המלאכות (אליהו רבה שם).

הרגיל עצמו

אטר שהיה רגיל להניח תפילין על ידו הימנית, יכול להרגיל עצמו לעשות מלאכות בימין כדי שיניח תפילין בשמאל ככל אדם (שו"ת האלף לך שלמה חאו"ח סי' יא; שו"ת דברי מלכיאל ח"ה סי' רלז. וראה לעיל בדין הרגיל עצמו)^[12].

נקטעה ידו

אטר שנקטעה ידו השמאלית עד המרפק - יש מי שכתב, שמכיון שעדיין כוחו המקורי ביד השמאלית, אך מאידך מתחזקת והולכת היד הימנית בגלל הקטיעה, לפיכך כל עוד מרגיש את כוחו העיקרי ביד השמאלית, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על ידו הימנית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד השמאלית הקטועה בחלקה, ואם במשך הזמן ירגיש שהיד הימנית חזקה יותר, יניח תפילין בברכה בבית הכנסת על היד השמאלית, ויחזור ויניח תפילין בביתו ללא ברכה על היד הימנית (שו"ת מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות ה. וראה בשו"ת צמח צדק החדש חאו"ח סי' ה. וראה לעיל במי שנקטעה כף ידו).

ויש מי שכתב, שבכל מקרה יניח תפילין על ידו השמאלית הקטועה בלבד (שו"ת קובץ תשובות ח"ג סי' א).

שי"ן של תפילין

שי"ן של תפילין, שהלכה למשה מסיני שעושים בעור הבתים של ראש בימין המניח שלשה ראשים ובשמאלו ארבעה ראשים, אף באטר הולכים אחר ימין ושמאל של העולם (מגן אברהם סי' לב ס"ק נח).

הנחת הפרשיות

סדר הנחת הפרשיות בבתים שבתפילין כפי שנקבע בש"ס ובפוסקים (ראה מנחות לד א; טושו"ע או"ח לד א. וראה ערך תפילין) הוא גם באטר, שהולכים לפי ימין ושמאל של כל אדם (משנה ברורה שם סק"ב).

חליצת תפילין

נוהגים לחלוץ תפילין של ראש ביד שמאל (של"ה, הובא במשנה ברורה סי' כח סק"ו). ואם הוא אטר, הרי הוא חולץ בימינו, כדי שלא יחלוץ התפילין במהירות (משנה ברורה שם).

כתיבת אטר

סת"ם

בכתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות, שצריכה להיות בימין ואם נכתבה בשמאל פסול (ראה ערך כתיבת סת"ם), האטר צריך לכתוב בימין שלו, שהיא שמאל כל אדם (ספר התרומה סי' רה; שו"ע או"ח לב ה), ואם לאו פסול (מגן אברהם שם ס"ק ה), מפני שאין דרך כתיבה בכך, כשכותב ביד שאין דרכו לכתוב בה, ובכתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות ומגילה כתיבה נאמר בהם (ספר התרומה שם, על פי שבת קג א; מגן אברהם שם סק"ה; ש"ך יו"ד סי' רעא סקי"ב. וראה ישועות יעקב שם סק"ו). אבל השולט בשתי ידיו אין לפסול אם כתב בשמאל, כיון שדרך כתיבתו היא אף בזו (מגן אברהם שם ס"ק ד, על פי שבת שם).

יש אוסרים מטעם זה למנות סופר שאינו כותב תפילין ביד שהוא קושר אותן, כגון שעושה רוב מלאכתו בשמאל לדעת הסוברים שצריך להניח בימין, אף על פי שהוא כותב בימין, וכן להיפך, אבל בדיעבד לא יסלקוהו משום כך (פרי מגדים שם). אבל רבים חולקים ומתירים אף לכתחילה (שו"ת דברי חיים יו"ד סי' נח; שו"ת מנחת יצחק ח"י סי' ד. ועי' ישועות יעקב שם).

יש מן הראשונים סוברים שכתיבת ספר תורה תפילין ומזוזות אף בשמאל כשרה בדיעבד (מהר"ם ב"ב בתשובות החדשות סי' תיט), ולדעתם אף האטר שכתב בימין כשר בדיעבד.

יש מי שכתב, שיחידי סגולה המתנהגים על פי הקבלה, נכון שיחמירו על עצמם שלא יניחו תפילין הנכתבים על ידי סופר אטר (ילקוט יוסף ח"א הל' תפילין סע' כז), אך חומרה זו היא דווקא בתפילין ולא בספר תורה ובמזוזה (שו"ת רב פעלים ח"ב סי' ט; עשה לך רב ח"ה סי' כד. וראה גם בשו"ת אור לציון ח"ב פ"ג ס"ג).

בגט

בכתיבת הגט, כיון שהתורה אמרה: וְכָתַב לָהּ (דברים כד א), צריך שתהא כתיבה בימין לכתחילה (דרכי משה אהע"ז קכג א, ורמ"א בשו"ע שם א, בשם "מצאתי כתוב". וראה שם בבית שמואל וחלקת מחוקק), והאטר כותב בשמאלו (שם).

בשבת

מי שאינו אטר שכתב בשבת בשמאלו אינו חייב, אלא אם הוא שולט בשתי ידיו (ראה ערך כותב), אבל האטר לכתיבה אינו חייב בימינו אלא בשמאלו, לפי שכך היא דרך כתיבה שלו (שבת קג א; רמב"ם שבת יא יד).

בעבודה בבית המקדש

אטר יד

האטר פסול לעבודה (בכורות מה ב), והוא אחד ממומי כהנים (רמב"ם ביאת מקדש ח יא); ויש מפרשים הטעם מפני שאין לו ימין, ועבודת כהן צריכה להיות בימין (רש"י בכורות שם, על פי זבחים כד א. ועי' רמב"ן יבמות קד א, ורשב"א חולין צב ב).

השולט בשתי ידיו, נחלקו תנאים: רבי סובר שימינו נחלשה ופסול, וחכמים סוברים ששמאלו התגברה וכשר (משנה בכורות שם א, וברייתא שם ב). הלכה כחכמים (רמב"ם שם).

אטר רגל

אף אטר רגל פסול (בכורות שם), והוא מכלל המומים (רמב"ם שם יג), או מפני שאף ברגל נאמר: לַעֲמֹד לְשָׁרֵת (דברים יח ה), כשאר עמידה שעיקרה בימין (רש"י שם).

בהזאת מצורע

הזאות המצורע צריכות להיות ביד ימין וברגל ימין ובאוזן ימין, ואם הוא אטר נחלקו הפוסקים:

לדעת הסוברים בחליצה שהוא חולץ בימין, אף במצורע כן, שהרי נאמר גם אוזן, ואין אטר לאוזן (סמ"ג, ועי' לעיל).

ואף לדעת הסוברים שאין האטר חולץ כלל מפני שאין לו ימין, במצורע יתן על ימינו, שהרי לא גרע מנקטעה ידו מתחילתו, שנותן על מקומו (בכור שור חולין צב א).

לדעת הסוברים שהדבר ספק היכן ימינו, אף במצורע יתן על שתיהן (לדעת הר"ן שהספק בכל התורה, עי' בכור שור שם).

בקיום מצוות ומנהגים

נעילת מנעלים

יש לנעול נעל ימנית תחילה (שבת סא א; טושו"ע או"ח ב ד-ה). בזה אף האיטר נוהג כן, כדרך כל העולם (בכור שור שבת סא א)^[13].

בקשירת רצועות המנעל יש לקשור שמאל תחילה, לפי שעליה קושרים תפילין (שבת שם; טושו"ע שם). ביחס לאטר נחלקו הפוסקים:

• יש אומרים, שיקשור בימינו, לפי שעליה הוא קושר את התפילין (ארצות החיים סי' ב סע' ד, וסי' ד ס"ק ז; משנה ברורה ב סק"ו).

• יש אומרים, שיקשור ביד שמאל ככל אדם (בכור שור שבת סא ב; עמודי השמים להריעב"ץ סדר לבישה אות ג. וראה בס' שיח הלכה סי' ב אות ד).

• ויש מי שכתב, שכיוון שהדבר הוא במחלוקת, לכן יכול כל אטר לעשות כרצונו (הליכות שלמה תפילה ב כ).

נטילת ידים

נוטל הכלי ביד ימין, ונותנו לשמאלו, ושופך על ימין (טושו"ע או"ח ד י, בשם הזוהר פר' מקץ דקצ"ח ע"ב). דין זה שייך גם בנטילת ידיים שחרית וגם בנטילת ידיים לסעודה (מעשה רב להגר"א הל' ברכות השחר סע' ד. וראה עוד בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ג סי' לב; ילקוט יוסף ח"ג סי' קנט סק"ט). אף באטר הולכים אחר ימין של כל אדם (ארצות החיים סי' ד סק"י; משנה ברורה ד סקכ"ב; כף החיים או"ח סי' ד סקל"ה).

קינוח פי הטבעת

לקנח, שאסור ביד ימין, האטר מקנח בשמאלו שהוא ימין כל אדם, לפי ששלשה הטעמים שנאמרו בזה - שקושר בימין תפילין, שמושיטים בה לפה, ושמראה בה טעמי תורה - שייכים באטר בימין שלו, אף על פי שלטעם אחד - שהתורה ניתנה בימין - היינו צריכים ללכת אחר ימין ושמאל של כל אדם (ט"ז או"ח סי' ג ס"ק ט; מגן אברהם שם ס"ק ח)^[14].

קריאת שמע

נוהגים ליתן ידיהם על פניהם בקריאת פסוק ראשון של שמע, והכוונה שיד ימין יתן על עיניו (טושו"ע או"ח סא ה; משנה ברורה שם סקי"ז). ואף איטר יתן יד ימין של כל אדם על עיניו (שו"ת באר משה ח"ב סי' ה אות ז).

שמונה עשרה

לאחר תפילת שמונה עשרה פוסע לאחור ועוקר רגל שמאל תחילה (הגהות מיימוניות תפלה ה י, בשם מדרש שוחר טוב; שו"ע או"ח קכג ג). ביחס לאטר נחלקו הפוסקים:

יש מי שכתבו, שעוקר את ימינו תחילה, שהיא שמאל כל אדם (מגן אברהם סי' קכג סק"י, וכן משמע מחיי אדם ושו"ע הרב שם; קיצור שו"ע יח יב).

ויש מי שכתבו, שאין בדין זה חילוק בין איטר לשאינו איטר (באור הלכה סי' קכג ס"ג; ערוך השלחן או"ח קכג ז).

בגמר התפילה פוסע שלוש פסיעות לאחוריו, וכשהוא כורע נותן שלום משמאל עצמו, ואחר כך מימין עצמו (יומא נג ב; רמב"ם תפלה ה י; טושו"ע או"ח קכג א. וראה בשו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' קכב אות ב). והטעם, שהמתפלל רואה עצמו כאלו שכינה מול פניו, ושמאל האדם הוא צד ימינו של הקב"ה (משנה ברורה שם סק"ד). לפי זה נראה שאין להבדיל בין איטר לשאינו איטר (ראה בשו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות ט).

בנשיאת כפים

בנשיאת כפים, כשמחזירים הכהנים פניהם, לא יחזירו אלא דרך ימין (רמב"ם נשיאת כפים יד יג; טושו"ע או"ח קכח יז). גם באטר הולכים בזה לפי ימין כל העולם (פרי מגדים שם במשבצות זהב סקי"א. וראה בשו"ת פני מבין חאו"ח סי' כח).

נפילת אפים בתחנון

נפילת אפים - בשחרית, שנוהגים ליפול על צד ימין, מפני שבשמאל מניח תפילין (רמ"א או"ח קלא א. וראה בטור ונושאי כליו שם, טעמים ודעות אחרים, וראה בדרכי משה שם אות א)^[15], האטר מטה על שמאלו מפני שמניח תפילין על ימינו (פרי מגדים או"ח סי' קלא משבצות ס"ק ב); ובמנחה שנוהגים להטות בשמאל, יש להסתפק באטר (פרי מגדים שם).

הוצאה והכנסה של ספר תורה

המוציא ספר תורה יוציאו בזרוע ימין, ונותנו לשליח צבור בימין (מס' סופרים ג י; רמ"א או"ח קלד ב. וראה באליה רבה סי' קלד סק"ד, ובבאור הגר"א שם סק"ו). אם המוציא הוא אטר, מוציא בשמאל שהוא ימין שלו (שערי אפרים שם).

שליח ציבור אטר נחלקו הפוסקים:

• יש מי שכתב, שיחזיק את ספר התורה בשמאלו, שהיא כימין כל אדם (פרי מגדים סי' קלד אשל אברהם סק"ה).

• יש מי שכתב, שעדיף שהש"ץ יקח הספר בימינו גם אם הוא אטר, אלא אם כן ידו הימנית חלשה ויש חשש שיפול, שאז יקח בשמאלו (שערי אפרים שם).

• ויש מי שכתב, שאין לשנות אצל הש"ץ, אלא תמיד תהיה נתינת ספר התורה בימין (משנה ברורה סי' רפב סק"א).

כשמוליכים את ספר התורה מההיכל לבימה, וכשמחזירים אותו מהבימה להיכל, מוליכים אותו דרך ימין, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין (ראה ערכו). ולפיכך, אין הבדל בזה בין אטר לבין מי שאינו אטר (ראה לעיל).

עלייה לתורה וקריאה בתורה

העולה לבימה לקריאת התורה והיורד משם, אם שתי הדרכים שוות, עולה בפתח שהוא לו בדרך ימין, ויורד בפתח שכנגדו, משום כל פינות שאתה פונה לא יהיו אלא דרך ימין [ראה ערכו] (בית יוסף או"ח סי' קמא; טושו"ע קמא ז). ולפיכך, אין הבדל בזה בין אטר לבין מי שאינו אטר (שו"ת באר משה ח"ב סי' ג אות טו. וראה לעיל).

ברכת הנהנין

מצוה לאחוז את הדבר שמברך עליו בימין (ברכות מג ב; טושו"ע או"ח רו ד), וכמחלוקת בלולב כך מחלוקת בזה, אם האטר אוחז בשמאל או בימין (עי' פרי מגדים שם אשל אברהם סק"ו; חידושי רבי עקיבא איגר או"ח רו ד; משנה ברורה שם ס"ק יח; כף החיים שם ס"ק לא).

כוס ברכת המזון

כוס של ברכת המזון אוחז האטר בימינו, שהיא שמאל של כל אדם (שבלי הלקט סי' קנו; שו"ע או"ח קפג ה. ועי' מגן אברהם שם ס"ק ט). ואם הוא שולט בשתי ידיו – אוחז הכוס ביד ימין (משנה ברורה שם ס"ק כ).

הסיבה בליל הפסח

הסיבה בליל פסח, שצריכה להיות על שמאלו, מפני שצריך לאכול בימינו, וגם שמא יקדים קנה לושט שהוא בצד ימין (ראה ערך הסבה), אף האטר מיסב על שמאלו (טור או"ח תעב, בדעת רש"י שכתב הטעם השני בלבד, ולדעת הטעם הראשון כתב שאטר יטה לימינו; רמ"א בשו"ע שם ג; שו"ע הרב שם ט; ערוך השלחן ה), ואף על פי שאוכל בשמאלו, מכל מקום הטעם השני עדיף שלא יבא לידי סכנה (תרומת הדשן קלד).

ויש סוברים שהאטר מיסב על ימינו, מפני שהם מפרשים שאף סכנת קדימת קנה לושט באה מפני שידו הימנית למטה, ואי אפשר לו להביאה לפיו אלא אם כן זוקף את עצמו ומקדים על ידי זה קנה לושט, ולכן האטר שמשתמש בשמאלו, צריך להסב על ימינו, כדי שלא יקדים קנה לושט (שבלי הלקט ריח, ועי' בבאור הלכה שם ד"ה ואין; שו"ת הרדב"ז ח"ג סי' תקפד; סידור הגריעב"ץ).

תקיעת שופר

תקיעת שופר שנוהגים בצד ימין של הפה (רמ"א או"ח תקפה ב), לפי שבשמאל התפילין של יד מגינות (מגן אברהם שם סק"ד, בשם הגהות מיימוניות. וראה שם טעמים נוספים), האטר יתקע בימין שלו (מגן אברהם שם; מטה אפרים שם. וראה הליכות שלמה ח"ב ב ה). ויש מי שכתבו, שאין הבדל בדין זה בין איטר לאינו איטר (ערוך השלחן שם ו; שער הציון שם סקי"ח, בשם חמד משה).

לולב

בנטילת לולב - נחלקו הראשונים:

• יש סוברים שהאטר נוטל ככל אדם את הלולב בימין ואתרוג בשמאל (העיטור שער א הל' תפילין נט ד; טוש"ע או"ח תרנא ג), לפי שהולכים אחר רוב בני אדם בדבר זה (בית יוסף שם, ועי' באור הגר"א שם), כיון שאין הדבר אלא משום חשיבות בלבד (העיטור שם. וראה עוד שו"ת שואל ומשיב מהדורה תנינא ח"ג סי' קכג).

• ויש סוברים שאף בזה האטר מהפך (ספר המכתם סוכה לו ב ד"ה לולב; שו"ת הרשב"א ח"א סי' אלף קכ; רא"ש סוכה פ"ג סי' כה; רבנו ירוחם נתיב שמיני ח"ד; רמ"א או"ח תרנא ג, וכתב: 'וכן נהגו וכן עקר'. וכן פסק בקיצור שו"ע קלז ב). ואם הוא רב קהילה, או גדול הציבור, בכל מקרה ינהג בבית הכנסת ככל אדם, היינו יטול הלולב ביד ימינו והאתרוג ביד שמאלו (הליכות שלמה על מועדי השנה תשרי-אדר, יא טז. טעמו: כל דבר שעושה בפני הרבים המביטים אחריו והמתבוננים במעשיו, יש לנהוג בזה כרובא דעלמא, מפני כבוד הציבור).

אם נטל האטר להיפך ממה שקבעו הפוסקים - יש מי שכתב, שחוזר ונוטלם בלא ברכה (קיצור שו"ע שם. וראה בבאר היטב תרנא סק"ט. וראה שו"ת יביע אומר ח"ו סי' ב אות ה שכתב שבדיעבד אין בכך כלום).

באגד הלולב - שנוהגים לשים ההדס בימין והערבה בשמאל (ראה ערך ארבעת המינים), באטר הולכים אחר ימין ושמאל של העולם (פרי מגדים או"ח תרנא אשל אברהם ס"ק ב; משנה ברורה שם סקי"ב); ויש מי שסבור, שהאיטר יהפוך סדר הקשירה כימין ושמאל שלו (בכורי יעקב שם סק"ט).

בנענועי הלולב שמקיף דרך ימין בנענעו (ראה ערך ארבעת המינים), אין חילוק בדין זה בין אטר לאינו אטר (מגן אברהם שם ס"ק כא; משנה ברורה שם ס"ק מז; בכורי יעקב שם ס"ק לז).

שוחט

אטר ישחוט ביד שמאל, שהיא כימין כל אדם (שו"ת בית שערים חיו"ד סי' כב. וראה בשו"ת חבצלת השרון מהדו"ת סי' יט-כ).

מזוזה

אף על פי שקובעים את המזוזה בצד ימין מפני שהיא דרך ביאתו, שנכנסים ברגל ימין תחלה (ראה ערך מזוזה), מכל מקום אין אטר רגל משנה מקום המזוזה, לפי שהמזוזה היא לשימור כל בני הבית (מרדכי הלכות קטנות סי' תתקסב; בית יוסף וב"ח יו"ד סי' רפט; ש"ך שם סק"ה), ועוד שהמזוזה אינה מצוה שבגופו אלא חובת הבית, ולכן אפילו היו כל בני הבית אטרים אינו משנה, שהולכים אחרי רוב בני אדם (ש"ך יו"ד רפט ס"ק ה. ועי' שאילת שלום לשאילתות, פ' עקב אות קמ).

מום באשה

יש מי שהסתפק אם אטרת יד או אטרת רגל נחשב כמום באשה (ראה אוצר הפוספקים סי' לט סקט"ז אות ד).

גט

בדין כתיבת הגט – ראה לעיל.

נתינת הגט שצריכה להיות ביד ימין (ראה ערך גט), האטר יתן ביד שמאל (שו"ת באר משה ח"ב סי' ב).

בחליצה

חליצת הנעל של יבם צריכה להיות מרגל ימין (ראה ערך חליצה). ונחלקו ראשונים באטר:

יש סוברים שהוא חולץ משמאל שהוא ימינו, שהרי בתפילין אטר מניח בימין שהיא שמאלו, כמו כן שמאלו היא כימינו (טור אהע"ז סי' קסט. ועי' רשב"א חולין ריש פרק גיד הנשה).

יש סוברים שהוא חולץ מימין, כיון שלמדנו חליצה בימין ממצורע, והרי במצורע נאמר גם אוזן, ואין אטר לאוזן, ודאי שהקפידה התורה על ימין כל אדם ולא על ימין שלו (סמ"ג עשין נב; סמ"ק סי' קפה).

יש מחמירים וסוברים שהוא חולץ בשתי רגליו, לפי שהדבר ספק היכן ימין שלו, והספק הוא אם הולכים אחריו, או אחרי רוב בני אדם (ר"ן ומרדכי חולין ריש פרק גיד הנשה; שו"ע אהע"ז שם כה, בשם יש אומרים, וכן היא הכרעת רמ"א). ובשיטה זו יש מי שכתב, שתחלוץ בשתי הרגלים בבת אחת (בית יוסף שם), ויש מי שכתב, שתחלוץ בשתיהן בזה אחר זה (מהרש"ל, הובאו דבריו בב"ח שם).

ויש אומרים שאין האטר חולץ כל עיקר, שכשם שהכהן פסול לעבודה מפני שאין לו ימין (עי' לעיל), כך אין האטר חולץ לפי שאין לו ימין (רמב"ן יבמות שם. ועי' רשב"א חולין שם; שו"ע שם: יש מי שנסתפק); ויש מי שחילק בין אטר מלידה שהוא כשר לחליצה ברגל שמאל, שהיא רגלו הימנית, לבין מי שנעשה אטר, שהוא פסול לחליצה (שו"ת נודע ביהודה תניינא חאבהע"ז סי' קנה. וראה בשו"ת קול מבשר ח"א סוף סי' יב)^[16].

חיילים שהורגלו לעקור תחילה רגל שמאל כדרך אנשי הצבא, אך כל כוחם ברגל ימין נחלקו הפוסקים בדינם:

• יש מי שכתב שיחלצו בשתי הרגליים (שו"ת חבצלת השרון ח"ב חאבהע"ז סי' פא).

• יש מי שכתב, שאם הרגיל עצמו, דינו כאטר מלידה לכל דבר (שו"ת רבי עקיבא איגר מהדורה תניינא סי' סא).

• יש מי שכתבו, שהרגיל עצמו לא משנה כלל, ונשאר כדינו (שו"ת צפנת פענח ח"א סי' סו; שו"ת יביע אומר ח"ב חאבהע"ז סי' כ).

• יש מי שכתב, שאם הדבר ברור שהוא ימני, אלא שהורגל על ידי הצבא לעקור תחילה רגל שמאל, יחלוץ ברגל ימין, ורק אם הוא ספק שהורגל על ידי הצבא, יחלוץ בשתי הרגלים (שו"ת הרב"ז סי' סד, ובהגהת בן המחבר שם).

• ויש מי שכתב, שיבדקו אותו בבעיטה בכותל או בעליה במדרגות, ואם מתברר שעדיין רוב כוחו ברגל ימין, יחלוץ בימין של כל אדם (שו"ת מנחת יצחק ח"א סי' לה)^[17].

יבמה שחולצת הסנדל בימינה (ראה ערך חליצה), אם היא אטרת יד חולצת בימין שלה, שהיא שמאל של כל אדם (מרדכי, הובא בדרישה אבה"ע סי' קסט אות טו; רמ"א שם כד), ולא מחמירים שתחלוץ פעמיים (בית שמואל סי' קסט ס"ק כד; סדר חליצה אות נד). השולטת בשתי ידיה חולצת בימין (טור בשם יש אומרים; שו"ע שם).

בדין דייני חליצה - יש מי שכתב, שאטר איננו פסול כדיין (שו"ת חתם סופר חאבהע"ז ח"ב סוף סי' צג. וראה שו"ת קול מבשר ח"א סוף סי' יב שפקפק בכך)^[18].

הערות שוליים