מיקרופדיה תלמודית:אילונית

הגדרה^[1] - אשה שאינה ראויה לילד מטבע ברייתה, כאיל זכר^[2]

סימניה, זמנה ומציאותה

הגיל

כל אשה שהגיעה לעשרים שנה - לדעת בית הלל (נדה מז ב), וכן הלכה (רמב"ם אישות ב ד; טוש"ע אהע"ז קנה יג), או לשמונה עשרה שנה לדעת בית שמאי (נדה שם) - ולא הביאה שתי שערות (ראה ערך גדולה), הרי היא מוחזקת אילונית, כשיש לה הסימנים של אילונית (ראה להלן).

בת עשרים שאמרו אינה מיום ליום. יש מי שסבור שאפילו פחות שלשים יום חשובה כבת עשרים (רמב"ם שם), מפני ששלשים יום חשובים כתוספת לשנה הבאה לענין ערלה ושביעית, ולכן אפילו כשחסרו שלשים יום אלה היא כבת עשרים (ב"ח סי' קעב, ועי' לבוש שם). אבל רוב הראשונים חולקים על זה וסוברים שאפילו בת תשע עשרה שנה ושלשים יום היא כבת עשרים (ראב"ד ומגיד משנה שם; שו"ע קנה יב), לפי שאנו דנים בזה דין שלשים יום בשנה חשוב שנה, וכאילו מלאו לה כבר עשרים שנה (טור שם, ועי"ש שלדעתו טעות סופר הוא ברמב"ם, ועי' תוספות יום טוב נדה ה ט).

הסימנים

ארבעה סימנים נתנו חכמים באילונית:

• אין לה דדים.

• מתקשה בשעת תשמיש [קשה עליה תשמיש האדם (רש"י יבמות פ ב, ופירוש המשניות לרמב"ם יבמות א א), ולא תמצא בזה תאוה (פירוש המשניות שם)] .

• אין לה שיפולי מעיים כנשים [בשר גבוה ועגול כעין כף למעלה מאותו מקום (רש"י שם; טור אהע"ז סי' מד)].

• קולה עבה ואינה ניכרת בין אשה לאיש (יבמות פ ב)^[3].

יש הסבורים שאינה אילונית אלא אם כן יש לה כל ארבעת הסימנים, אבל אם יש בה סימן אחד, אינה אילונית (רמב"ם אישות ב ד, ועי"ש במגיד משנה ובכסף משנה)^[4].

ויש חולקים וסוברים שאפילו בסימן אחד היא אילונית (טור אהע"ז שם; רמ"א אהע"ז קעב ד^[5]), ואם הסימן אינו מבורר יפה הרי זו ספק אילונית (בית יוסף שם, ועי"ש בב"ח).

ויש שחששו לשתי הדעות וכתבו שאף בסימן אחד מבורר הרי זו ספק אילונית (מאירי קדושין ד א)^[6].

היחס בין גיל לסימנים

לא הגיעה לעשרים שנה, אף על פי שנראו בה סימנים אלו, אינה אילונית (נדה מז ב).

אם עברו עליה שלשים וחמש שנים ויום אחד, שהם רוב שנותיו של אדם - כמו שנאמר: יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה (תהלים צ י) - ולא הביאה שתי שערות, הרי זו אילונית, אף על פי שלא נראה בה סימן מסימני אילונית (רמב"ם שם ה, ושו"ע שם יג, על פי סוגית הגמ' נדה שם, ועי' טור ופרישה).

יש אומרים דוקא כשעברו עליה שלשים וחמש שנה ושלשים יום (רמ"ה בבא בתרא קנה א, הובא בבית יוסף חו"מ סי' רלה).

ויש אומרים דוקא כשהיא בת שלשים ושש שנה (רשב"ם בבא בתרא קנה ב ד"ה רוב; טוש"ע חו"מ רלה יא; טור אהע"ז סי' קנה).

מציאותה

אילונית איננה שכיחה (יבמות כ ב, וראה תוס' שם ד"ה אי; יבמות קיט א, וראה תוס' שם ד"ה מחוורתא; סנהדרין סט ב. וראה להלן).

במקרא מצינו רק שרה אמנו שחז"ל אמרו עליה שאילונית היתה (יבמות סד ב, על פי בראשית יא ל)^[7].

בתלמוד מצינו רק בתו של רבן גמליאל שהיתה אילונית (יבמות טו א).

יש מהראשונים שכתבו שאילונית אין לה רפואה בדרך הטבע (תוס' גיטין מו ב ד"ה המוציא).

גדלותה ובגרותה

קטנה, נערה, בוגרת

כל אשה שלא הביאה שתי שערות עד עשרים שנה, אפילו נראו בה סימני אילונית, או עד שלשים וחמש שנה ויום אחד, או שלשים וחמש ושלשים יום, או שלשים ושש שנה - לפי הדעות שלמעלה - ואין בה סימני אילונית, הרי היא עדיין קטנה, ואם הביאה שתי שערות בתוך הזמן הזה תהא נערה ששה חדשים, ואחר כך תקרא בוגרת (ועי' תוס' יבמות פ א ד"ה אילונית). ויש חולקים וסבורים שאם יש לה סימני אילונית דינה כאילונית אף אם הביאה שתי שערות (נמוקי יוסף וריטב"א יבמות שם).

אבל האשה שלא הביאה שתי שערות עד אחרי הזמנים האלו, בין שהביאה אחר כך ובין שאף אחר כך לא הביאה, אילונית היא, ודינה כגדולה לכל דבר; ואילונית אין לה ימי נערות, אלא מקטנותה תצא לבגרות (רמב"ם אישות ב ג,ה, על פי יבמות פ א).

גדולה

מאימתי האילונית נחשבת כגדולה, מחלוקת אמוראים בדבר: אם מכאן ולהבא, היינו משעה שנתברר שהיא אילונית; או למפרע, היינו מי"ב שנה ויום אחד, שהרי נתברר שהיתה אילונית מתחילתה, וימי גדלותה כגדלות כל הנשים (מחלוקת רב ושמואל יבמות פ א, ועי' רש"י שם ד"ה נעשה ותוס' ד"ה אכל. וראה ערך אגלאי מילתא למפרע).

ויש מפרשים שלמפרע פירושו מי"ב שנים ומחצה, וששה חדשים שאחרי י"ב שנים קטנה היא (ריטב"א קדושין ד א; רמב"ן יבמות שם).

ויש אומרים שלמפרע פירושו משעה שהביאה סימני אילונית ואילך, שמשהגיעה לעשרים שנה ולא הביאה קודם לכן שתי שערות, ומתברר עכשיו שהיא אילונית, הרי היא נעשית גדולה למפרע משעה שנולדו בה הסימנים של אילונית (רשב"א ומאירי קדושין ד א, בשם הראב"ד).

ואף להלכה נחלקו הראשונים:

• יש אומרים שהיא גדולה למפרע (רמ"ה בבא בתרא קנה ב, וטור חו"מ סי' רלה בשמו; רמ"א אהע"ז קנה יב).

• ויש אומרים שאינה גדולה אלא מאותו הזמן בלבד, ועד אז נחשבת לקטנה (רמב"ם שם, וסמ"ג עשין כ, לפי ים של שלמה יבמות פ"ח סי' לא, ונודע ביהודה מהדורה קמא חאהע"ז סי' ו; מאירי יבמות שם, בשם יש פוסקים; רש"י כתובות לה ב ד"ה אין לה; ראב"ד נערה בתולה א ט), לפי שאמרו: סימני אילונית אין עושים בהם מעשה עד שתהא בת עשרים (יבמות שם, ועי' תשו' הרא"ש כלל מו).

בנשואין ובגרושין

כשהכיר בה

• האילונית שנתקדשה - קדושין גמורים הם (רמב"ם אישות ד י; טוש"ע אבהע"ז מד ד, סז ו), אם הכיר בה שהיא אילונית (בית שמואל סי' נה ס"ק יט, לדעת הרמב"ם).

• אבל לא ישא אדם אילונית אלא אם כן קיים מצות פריה-ורביה, או שיש לו אשה אחרת לפרות ולרבות ממנה (יבמות סא א; רמב"ם אישות טו ז).

• ואם נשא – בלא התנאים הללו - כופים אותו להוציא (רמב"ם שם כד א).

• כשהוא מוציאה - יש לה כתובה ושאר תנאי-כתובה (כתובות ק ב), וכן זוכה הבעל כשהיא אצלו במה שזוכה בשאר נשים (שם).

• כתובת אילונית מאתים ככל כתובה (משנה כתובות ק ב; תוספתא (ליברמן) שם א ג; רמב"ם שם יא ד).

• יש לה טענת-בתולים [ראה ערכו] (תוספתא שם; כתובות לו א. ועי' רמב"ם שם ח).

כשלא הכיר בה

אילונית שלא הכיר בה –

• יש אומרים שקדושיה הם קדושי טעות, שאין אדם מוחל על מום גדול כזה, שאין אשה אלא לבנים, ואינה צריכה גט אפילו מדבריהם (תוס' יבמות ב ב ד"ה או, ותוס' כתובות עב ב ד"ה על; רמב"ן ורשב"א ורא"ש שם; שו"ע אהע"ז מד ד, בשם יש אומרים).

• ויש סוברים שאין קדושי אילונית קדושי טעות, והיא צריכה גט (רבנו תם בשם ר"א בס' הישר סי' קס; רמב"ן ורשב"א בשמו בריש יבמות; טור סי' מד, בדעת הרמב"ם; שו"ע שם, ועי' ביאור הגר"א ס"ק ז). ויש אומרים שאף לדעה זו אינה צריכה גט אלא מדבריהם (נמוקי יוסף ריש יבמות; לחם משנה אישות ד י).

• בזמן הזה, שאין אנו בקיאים בבדיקות, ואנו חוששים שמא אינה אילונית כלל, צריכה גט (ים של שלמה יבמות שם).

בנוגע לחיובי הכתובה ותוספת ותנאי כתובה ושאר חיובי הממון, ראה ערך מומי אשה.

ברכת חתנים

המקדש אילונית מברך ברכת חתנים (רא"ש כתובות א יב).

חרם דרבנו גרשום

מי שנשא אשה ואחר כך הוברר לו שיש לה סימני אילונית – יש מהאחרונים שהתירו לו לשאת אשה נוספת בהיתר מאה רבנים, ולא שייך חרם דרבנו גרשום במקרה כזה (שו"ת חלקת יואב אבהע"ז כד; שו"ת עין יצחק אבהע"ז ד); ויש מי שהתיר לבעל לגרשה בעל כורחה (שו"ת חסד לאברהם מהדורה תניינא מו)^[8].

מחזיר גרושתו

המגרש את אשתו משום אילונית, ר' יהודה אומר לא יחזיר (משנה גיטין מו ב), שמא תינשא לאחר ותלד ויאמר אילו הייתי יודע שכן אפילו נותנים לי מאה מנה לא הייתי מגרשך, ונמצא גט בטל ובניה ממזרים, אבל מכיון שהוא יודע שאם מגרשה אסורה לחזור לו, אף הוא נותן לה גט שלם משעה ראשונה (ירושלמי גיטין ד ח, ורש"י במשנה שם). וחכמים אומרים יחזיר (משנה שם), וכגון שלא כפל את דבריו לומר שאם לא היית אילונית לא הייתי מגרשך, ולכן אין כאן חשש קלקול (גמ' שם), ויש מפרשים לפי שסוברים שבאילונית אין חשש קלקול, שהרי כמה נשים נשואות אילוניות ועל ידי שיש להם נחת רוח מהן מקיימים אותן, וזה שגירש עילה מצא ורצה לגרשה ותלה הדבר בזה שהיא אילונית, ובאמת דעתו לגרשה אפילו אינה אילונית (ירושלמי שם, וכפירוש פני משה שם, וכן פירש בנועם ירושלמי ערובין ג ה. ועי' קרבן העדה שפירש בענין אחר).

להלכה נחלקו ראשונים אם לא יחזיר דוקא כשכפל דבריו, או אף כשלא כפל, או אף כשלא אמר לה כלל שמשום כך הוא מוציאה (עי' רמב"ם גרושין י יג וכן כו', וטוש"ע אבהע"ז י ג שכללום ביחד, ובית שמואל והגר"א שם. וראה מגיד משנה שם). ויש סוברים שבאילונית לדברי הכל אם לא אמר לה מותר להחזיר (בית יוסף שם, ועי' בית שמואל ס"ק ז).

חודשי הבחנה

אילונית שנתגרשה או שנתאלמנה צריכה להמתין שלשה חדשים עד שתהא מותרת להינשא לאחר (יבמות מב ב; רי"ף ורא"ש שם; רמב"ם גרושין יא כ; טוש"ע אבהע"ז יג א. וראה ערך הבחנה).

במאון (ראה ערכו)

הבת ממאנת כל זמן שהיא קטנה עד שתהא נערה או עד שיוודע שהיא אילונית (רמב"ם גירושין יא ד; טוש"ע אהע"ז קנה יב), שאם לא הביאה שתי שערות ונולדו בה סימני אילונית ממאנת עד עשרים שנה, ואם לא נראו בה סימני אילונית ממאנת עד שלשים וחמש שנה (עי' לעיל)^[9].

ובזמן הזה יש להחמיר שלא תמאן אחר י"ב שנה אף אם לא בעל, שאין אנו בקיאים בבדיקות, ושמא היו בה שתי שערות ונשרו.

ביבום

האילונית פטורה מן החליצה ומן היבום, שנאמר: וְהָיָה הַבְּכוֹר אֲשֶׁר תֵּלֵד (דברים כה ו), פרט לאילונית שאינה ראויה לילד (יבמות כד א).

לפיכך אילונית שחלצה לאחים לא נפסלה מכהונה (משנה יבמות עט ב), שאין זו אפילו כחליצה פסולה (ראה ערך חליצה)^[10].

במצוות וחיובים אחרים

בתשמיש המיטה

מותר לשמש עם אילונית ואין בזה משום השחתת זרע (תוס' יבמות יב ב ד"ה שלש נשים), מכיון שמשמש כדרך כל הארץ (רמ"א אבהע"ז כג ה).

במצות פריה ורביה

מי שהוליד בן ובת, והבת היא אילונית, לא קיים מצות פריה ורביה (ירושלמי יבמות ו ו; רמב"ם אישות טו ד; טוש"ע אבהע"ז א ה)^[11].

באונס ומפתה

נחלקו הראשונים אם אילונית יש לה קנס של אונס ומפתה עד שתהא בת עשרים כדין קטנה (ראב"ד נערה בתולה א ט; טור אהע"ז סי' קעז), או שאין לה קנס (רמב"ם שם)^[12].

בהשקאת-סוטה

אילונית סוטה לא שותה ולא נוטלת כתובתה (משנה סוטה כד א)^[13].

עריות

איסורי עריות חלים גם על אילונית, כי הם תלויים במעשה הביאה ולא בעובדה אם ראויה להוליד אם לאו (שו"ת אגרות משה אבהע"ז ב יא).

הערות שוליים