מיקרופדיה תלמודית:אילן
|
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - עץ, בתורת צמח הנבדל בדיניו מזרעים וירקות
מהותו
הגדרתו לענין כלאי הכרם
שני כללים נאמרו להבחין בין אילן לירקות:
- כל המוציא עלים מעיקרו - השורש (אור זרוע ח"א קעב) - הרי זה ירק, וכל שאינו מוציא עלים מעיקרו הרי זה אילן (תוספתא כלאים (צוקרמאנדל) ג טו; רמב"ם כלאים ה כ; טוש"ע יורה דעה רצו טו). ועליו שאמרו הוא לאו דוקא, אלא הכונה על הפרי והאוכל, שאם הוא יוצא מתחת לקרקע הוא ירק או עשב, ואם הפרי יוצא מהעץ שהוא הענף, הרי זה אילן (ב"ח או"ח רג, על פי הרא"ש ברכות ו כג). ולשון ראשונים: כל שמתחילת ברייתו מוציא עליו מין ירק הוא, וכל שמתחילת ברייתו מוציא עץ מין אילן הוא (רשב"א ברכות מ א, בשם רב האי; הלכות גדולות, ברכות).
- כל שהוא עולה מגזעו מין אילן הוא, וכל שעולה משרשיו מין ירק הוא (ירושלמי כלאים ה ז), וגזעו הוא הנראה מן האילן למעלה מן הארץ (כן משמע במשנה בבא בתרא פב א, ופירוש המשניות לרמב"ם שם).
יש שכתבו ששני הכללים אחד הם (כן משמע בכסף משנה כלאים ה כ; חזון איש בלקוטים לערלה יב); ויש שנראה מדבריהם שהם כללים נפרדים, שבכלל הראשון התנו שבאילן יצאו העלים מהענפים, ובשני לא הוזכרו ענפים (הר"א פולדא בירושלמי שם).
הגדרתו לענין הברכה
כללים אלה הוזכרו במקורם לענין כלאי-הכרם (ראה בערכו), שאם הוא אילן מותר לזרעו בכרם, ואם הוא ירק אסור, והראשונים למדו מזה אף לענין ברכה, שאם הוא אילן מברכים עליו בורא פרי העץ, ואם הוא ירק ברכתו בורא פרי האדמה (רא"ש שם).
וכלל אחר אמרו לענין ברכה: אם כשינטל הפרי ישאר הגווזא (ראה להלן) והוא מוציא פירות אחרים, הרי זה אילן ומברכים עליו בורא פרי העץ; וכל שאם ינטל הפרי לא ישאר הגווזא שיוציא פירות אחרים, אין מברכים עליו בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה (ברכות מ א).
ושלש דעות בפירוש "גווזא":
שורש, שאף אם כל העץ שלמעלה מן הקרקע כלה ולא נשאר קיים משנה לשנה אלא השורש בלבד, והוא חוזר ומצמיח, הרי זה אילן לברכה, ורק כשכלה גם השורש, ברכתו פרי האדמה (רא"ש שם; טור או"ח רג, בשמו).
עץ, שדוקא אם העץ נשאר קיים משנה לשנה ברכתו בורא פרי העץ, אבל אם העץ כלה כולו בחורף, אף על פי שהשורש נשאר קיים בארץ, וחוזר וצומח אחר כך מהשורש, ברכתו בורא פרי האדמה (טור שם, בשם תשובות הגאונים ורבי יוסף; רמ"א שם ב).
ענף, שאפילו אם גוף העץ נשאר קיים משנה לשנה, אלא שענפיו נושרים בחורף וחוזרים וצומחים בקיץ מהעץ, ברכתו בורא פרי האדמה (כן משמע מהמרדכי שם, בשם הר"ם).
יש מהראשונים שכתב שכלל זה לענין ברכה בלבד הוא שנאמר, שאנו דנים על הפרי אם הוא מן העץ, אבל לענין כלאים שאנו דנים על גוף העץ אם הוא בכלל אילן, אין כלל זה מוכיח על היותו ירק, וזה תלוי בכלל הקודם (שיטה מקובצת ברכת מ א).
הגדרתו לענין ברכת הריח
נחלקו ראשונים בענין ברכת הריח:
- רוב הראשונים כתבו שהכללים האמורים נוהגים אף בברכת-הריח, שאם הוא אילן מברכים עליו בורא עצי בשמים, ואם הוא עשב מברכים עליו בורא עשבי בשמים (ערוך ערך חילפא; רשב"א שם, בשם רב האי; אור זרוע ח"א קעט).
- ויש מי שכתב שבברכת הריח אפילו אם אינו אילן אלא שהוא קשה נקרא עץ, שבלשון העולם כל דבר שהוא קשה נקרא עץ, וכן מצינו: וַתִּטְמְנֵם בְּפִשְׁתֵּי הָעֵץ (יהושע ב ו), אף שפשתן אינו אילן (שיטה מקובצת ברכות מג ב).
אילנות מיוחדים
כמה צמחים הוזכרו בפירוש אם הם מין אילן או מין ירק, כגון:
- הצלף (ראה ברכות לו א; רמב"ם כלאים ה כ; טוש"ע יו"ד רצו טו).
- הכשות (תוספתא כלאים סוף פ"ג; שבת קלט א, ועי"ש ברש"י).
- החצב (כלאים א ח, ועי"ש בר"ש)[2].
- מיני תותים (ראה תוס' בכורות ח א ד|ה באילן; טור, שו"ע ורמ"א או"ח רג ב; מג"א שם סק"א; ט"ז סי' רד ס"ק ח; חיי אדם מ ט; ערוך השלחן רג ד-ה; ועוד).
חנטתו
זמן חנטת האילן הוא בחמשה-עשר-בשבט לבית הלל, ובאחד בשבט לבית שמאי, "הואיל ויצאו רוב גשמי שנה", שכבר עבר רוב ימות הגשמים, שהוא זמן רביעה, ועלה השרף באילנות, ונמצאו הפירות חונטים מעתה (ראש השנה יד א, ורש"י ד"ה אף כל וד"ה רוב מים).
לפיכך ראש השנה לאילן הוא בחמשה עשר בשבט לבית הלל, ובאחד בשבט לבית שמאי (משנה שם ב א), שהאילן שחנטו פירותיו עד ט"ו בשבט לבית הלל - שהלכה כמותם - אף שנגמרו ונאספו בשנה שלאחריה, מתעשרים כפירות השנה שעברה (גמ' שם טו ב; רמב"ם מעשר שני א ב)[3].
יניקתו
עיקר יניקת האילן בקרקע היא שש עשרה אמה (בבא בתרא כו ב, וכז ב), ולכן:
- בהיתר לקצוץ שרשי אילן של חברו שנכנסו לתוך שדהו - אם השרשים רחוקים שש עשרה אמה מהאילן, הם שלו; ואם הם בתוך שש עשרה אמה, קוצץ השרשים ונותנם לבעל האילן (רמב"ם שכנים י ז, על פי בבא בתרא שם).
- אילן של הדיוט הסמוך לשדה הקדש בתוך שש עשרה אמה, השרשים הנכנסים לשדה ההקדש אסורים בהנאה אבל לא מועלים בהם, אבל אם רחוקים יותר משש עשרה אמה, הנהנה מהם מעל; ואילן של הקדש הסמוך לשדה הדיוט בתוך שש עשרה אמה מועלים בשרשים, ויותר משש עשרה אמה לא נהנים ולא מועלים (רמב"ם מעילה ה ו, על פי בבא בתרא שם).
- יש מהאמוראים שסובר שאילן הסמוך למיצר בתוך שש עשרה אמה אין מביאים ממנו בכורים (עולא בבבא בתרא כו ב), לפי שיונקים מתוך שדה חברו, ובבכורים נאמר: אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ (דברים כו ב. רש"י שם ד"ה ואין מביאין).
אף על פי שעיקר יניקת האילן היא שש עשרה אמה, השרשים מתפשטים עד עשרים וחמש אמה (בבא בתרא כז ב), ונפקא מינה לשיעור הרחקת אילן מבור חברו, שהשרשים המתפשטים מקלקלים את כותלי הבור (ראה בערך נזקי שכנים).
מצוות שבאילנות
כמה מצוות של תורה נאמרו באילנות:
- אסור לזמור ולבצור בשביעית (מועד קטן ג א).
- אסור לקצוץ אילן מאכל (דברים כ יט-כ).
- אסור לנטוע אילן אצל המזבח (דברים טז כא).
- אסור להרכיב אילנות מין בשאינו מינו (כלאים א ז).
- הנוטע חמשה אילני מאכל חוזר מעורכי המלחמה (סוטה מג ב).
ומצוות של דבריהם:
- איסור שאר עבודות האילן בשביעית (מועד קטן ג א).
- הרואה אילנות מלבלבים מברך שלא חיסר בעולמו וכו' (ברכות מג ב).
מצוות שבפירות
כמה מצוות של תורה נאמרו בפירות:
- איסור ערלה בפירות האילנות של שלש שנים הראשונות (ויקרא יט כג).
- מצות קדושת פירות האילנות של השנה הרביעית (שם כד).
- מצות מתנות עניים מפירות האילנות (פאה א ה).
- מצות הפרשת תרומות ומעשרות מפירות האילנות (ירושלמי מעשרות א א).
- מצות הפרשת בכורים מפירות האילן של חמשת המינים שנשבחה בהם ארץ ישראל (בכורים א י).
ומצוות של דבריהם:
- ברכת בורא פרי העץ על פירות האילנות (ברכות לה א).
- ברכה מעין שלש על פירות מחמשת המינים שנשבחה בהם ארץ ישראל (שם מד א), נחלקו ראשונים אם חיובה מהתורה והיא נכללת בכלל מצות ברכת המזון, או שחיובה מדרבנן (ראה בערך ברכה מעין שלש).
בממונות והקדשות
- מרחיקים את האילן משדה חברו בשיעור שמחרשתו לא תיכנס לשדה חברו (בבא בתרא כו א).
- מרחיקים את האילן מבורו של חברו בשיעור שלא יקלקלו השרשים את כותלי הבור (שם כה ב).
- מרחיקים את האילן מן העיר בארץ ישראל משום נוי העיר (שם כד ב).
- קוצצים ענפי האילן הנוטה לשדה חברו או לרשות הרבים (שם כז ב), או שעומד סמוך לנהר שהספינות עוברות בו (בבא מציעא קז ב).
- המוכר שלשה אילנות קנה את הקרקע הראויה להם (בבא בתרא פא א).
- המוכר את השדה, אילנות שבה בכלל (שם סח ב, וסט ב).
- המחזיק באילנות הנטועים כדרכם החזיק בקרקע (שם לו ב).
- המקדיש אילנות הנטועים כדרכם הקדיש גם את הקרקע והאילנות שביניהם (שם עב א).
- מותר לקטום ענף מאילן של חברו בשביל ליטע ולהרכיב, ואינו חושש משום גזל (בבא קמא פא א).
בתורת מחובר לקרקע
כמה דינים נאמרו באילנות, שאינם מיוחדים דוקא לאילנות בהגדרתם המיוחדת, אלא לאילנות בתורת צומח או מחובר לקרקע:
של תורה:
- הנוטע אילן בשבת חייב (שבת עג ב).
- התולש אילן בשבת חייב (שם).
- האילן משמש בתורת מחיצה (ערובין טו א; סוכה כב ב).
- העושה סוכה תחת האילן פסולה (סוכה ט ב).
- ראש האילן הוא רשות היחיד לטומאה (טהרות ו ג).
- אילן שנעשה עבודה זרה ושאינו נעשה עבודה זרה (עבודה זרה מח א).
- אסור למכור אילנות לגוי בארץ ישראל (שם יט ב, וכ ב).
ושל דבריהם:
אין עולים לאילן בשבת (ביצה לו ב).
אילן סרק
אילן שאינו עושה פירות חשיבותו פחותה מאילן מאכל לענין כמה דינים:
- כשיש צורך בקציצת אילן, מקדים לקצוץ אילן סרק לאילן מאכל (בבא קמא צא ב).
- כל אילני סרק, לפי שאין אחד מהם עושה פירות, נחשבים כמין אחד, ומותר להרכיב אחד בשני (ירושלמי כלאים א ז, ור"ש על המשנה שם); ויש אוסרים (גירסא אחרת בירושלמי שם המובאת בר"ש שם).
- יש מי שאומר שאפילו לסובר שבן-נח אסור בכלאי אילן (ראה בערך בן נח) אינו אסור אלא באילני מאכל, אבל לא בסרק על גבי מאכל (מראה הפנים ערלה א ב).
- המדלה את הגפן על מקצת אילן מאכל, מותר להביא זרע תחת המותר, אבל המדלה על מקצת אילן סרק אסור (כלאים ו ג,ד), לפי שאדם מבטל אילן סרק על גבי גפנו, ואין אדם מבטל אילן מאכל על גבי גפנו (ירושלמי שם ג).
- גוי שהרכיב אילן מאכל על גבי אילן סרק חייב בערלה (ירושלמי שם ב).
- באילן סרק, הקטף - והוא השרף היוצא ממנו - נחשב כפרי לערלה ולשביעית, שקטפו זהו פריו, מה שאין כן בשרף של אילן מאכל (נדה ח ב, ללשון אחד, וראה שם מחלוקת תנאים בדבר).
- שיעור קציצת אילן סרק הנוטה לשדה חברו, נחלקו תנאים אם הוא יותר משל אילן מאכל (בבא בתרא כז ב).