מיקרופדיה תלמודית:אין אדם מתפייס במומין

הגדרה^[1] - טבעו של אדם שאיננו רוצה לישא אשה ולקנות חפץ שיש בהם מומים

בנשואי אשה

חזקה זו משמשת הוכחה לברר אם הבעל שמצא מומים באשה אחר הנשואין ידע מהם קודם נשואיו ואין כאן מקח טעות, או שלא ידע מהם והוא יכול לגרשה בלי כתובה, בטענה שמקח טעות הוא. ומכח חזקה זו שאין אדם מתפייס במומין, אומרים שבודאי שלא ראה מקודם אותם המומים, ואילו ידע לא היה רוצה באשה זו, ונחשב מקח טעות, ולכן יכול לגרש את אשתו ללא כתובה (כתובות עה ב)^[2].

אין חזקה זו של אין אדם מתפייס במומין מועילה במקום שברור לנו שהבעל נתפייס ונתרצה לישא את האשה למרות שידע שיש בה מומים. ולכן אם הביא האב ראיה שהבעל ראה את המומים ושתק, או שהיו בה מומים שבגלוי שבוודאי ראה אותם, או שיש מרחץ בעיר והיה יכול לבדוק את האשה על ידי קרובותיו, אינו יכול לטעות טענת מקח טעות (רמב"ם אישות כה ב; טוש"ע אבן העזר קיז ט).

וכן כשבא על אשתו ושהה כמה ימים, ואחר כך טען שלא ראה מום זה עד עכשיו, אינו יכול לטעות מקח טעות, שמסתמא ידע במום ונתרצה בו (רמב"ם שם ו; טוש"ע שם י)^[3].

במקח וממכר

המוכר לחברו קרקע או מטלטלין ונמצא במקח מום שלא ידע בו הלוקח, מחזירו אפילו לאחר כמה שנים, שמקח טעות הוא (רמב"ם מכירה טו ג; טוש"ע חו"מ רלב ג), לפי שחזקה אין אדם מתפייס במומין (מחנה אפרים אונאה ד; שו"ת גליא מסכת ד).

אפילו אם אחרי שנודע לו המום שתק זמן מה, כל שלא נשתמש במקח אחר שידע מהמום, יכול לחזור בו (מחנה אפרים שם, מדיוק לשון הרמב"ם; משנה למלך על הרמב"ם שם); ויש חולקים וסוברים שאם שהה אחרי שידע מהמום ולא תבע את המוכר מיד, אינו יכול לחזור בו (מחנה אפרים שם, מדיוק לשון הגאון שהביא בשו"ת הרדב"ז סי' קלו).

ודוקא מום שאינו ניכר אלא לבקי, שאין דרך בני אדם להראות מקחם לבקיאים לידע אם יש בו מום אלא סומך על ראייתו, אבל מום הניכר בראייה בעלמא אנו אומרים שראה ונתפייס ואינו יכול לתבוע את המוכר (שו"ת הרי"ף קנג; הגהות מרדכי כתובות רמז רצב, בשם הר"י מגא"ש).

הערות שוליים