מיקרופדיה תלמודית:אין אדם רואה חובה לעצמו

הגדרה^[1] - אין דעתו של אדם נוטה לחייב את עצמו

כלל זה משמש נימוק לאיסור לקיחת שוחד, שהוא אפילו כדי לזכות את הזכאי ולחייב את החייב (כתובות קה א; רמב"ם סנהדרין כג א; טוש"ע חושן משפט ט א), לפי שהמקבל שוחד דעתו מתקרבת אל נותן השוחד והרי הוא כגופו, ואין אדם רואה חובה לעצמו (כתובות קה ב, ורש"י)^[2].

אפילו כשהוא לוקח שוחד משני בעלי הדין שייך טעם זה של אין אדם רואה חובה לעצמו, שכשם שאדם קרוב לכל אבריו, ובכל זאת אינו רוצה בקיום אבר אחד כשעל ידי זה יגיע הפסד לאבר שני, כך כששניהם נתנו שוחד, אף על פי ששניהם הם כגופו, בכל זאת כשאחד חייב בדין לגמרי והשני זוכה בדין לגמרי, אינו רואה למתחייב חוב גמור, ויבוא להטות את הדין בשביל לצאת ידי שניהם (הפלאה שם. ועי' שו"ת חות יאיר סי' קלו).

מר בר רב אשי אמר על עצמו שהוא פסול לדין לתלמיד חכם, לפי שהוא חביב עליו כגופו ואין אדם רואה חובה לעצמו (שבת קיט א).

מי שיש לו דין ודברים עם חברו, אל יורה לעצמו, אלא יפנה לדיינים והם יודיעוהו אם חייב הוא או פטור, ואפילו הוא חכם גדול, כי אין אדם רואה חובה לעצמו (סמ"ג עשין צה; לבוש חושן משפט עה א)^[3].

הערות שוליים