מיקרופדיה תלמודית:אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין
|
עורך ראשי: הרב פרופ' אברהם שטינברג
הערך הוגהּ ע"י הגרז"ן גולדברג זצ"ל וצוות ת"ח ולא ניתן לעורכו ישירות.
הינכם מוזמנים להשתתף בעריכתו באמצעות דף השיחה.
הפרוייקט מתקיים בשותפות עם מפעל הפיס התומך ומסייע לקידום האמנות והתרבות בישראל.
הגדרה[1] - אין הבעל רוצה שאשתו תזדקק לבית דין, שאין זה לכבודה.
הקפדה זו של הבעל אמורה בשני מובנים:
- כשדנים על המעשה, שיש בו משום בזיון האשה בבית דין.
- כשדנים על האשה שצריכה להתבזות בבית דין.
באופן הראשון אנו אומדים דעתו של הבעל שמוותר הוא על הופעת אשתו בבית דין, ובאופן השני אנו אומרים שאינו רוצה באשה כזאת שצריכה להתבזות בבית דין.
במעשה הבזיון
אלמנה
אלמנה, אפילו מן האירוסין, המוכרת מנכסי בעלה לגביית כתובתה, מוכרת שלא בבית דין (משנה כתובות צז א) של מומחים, ודיה בבית דין של הדיוטות (בבא מציעא לב א), שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין (כתובות שם ב לר' יוחנן. לעולא שם טעם אחר בזה), ונוח לו לבעל שתמכור כתובתה שלא בבית דין של מומחים, כדי שלא תתבזה ויאמרו זוהי אלמנת פלוני שהולכת בשוקים וברחובות ובאה לפני בית דין לתבוע (שיטה מקובצת שם).
ולא עוד אלא שאין אדם רוצה אפילו שיורשי אשתו יתבזו בבית דין, ולכן אף כשמתה - יורשי כתובתה מוכרים שלא בבית דין (כתובות שם).
ר' שמעון חולק על דין זה, ואינו סובר הכלל של אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין (משנה כתובות שם). הלכה כדעה הראשונה (רמב"ם אישות יז יג; טוש"ע אהע"ז קג א).
גרושה
גרושה מוכרת בפני בית דין מומחים דוקא, בין גרושה מן הנשואין ובין גרושה מן האירוסין, שמכיון שגירשה - אינו חס על כבודה (כתובות שם לר' יוחנן; רמב"ם שם; שו"ע שם ג).
ובירושלמי אמרו שאדם חס אף על כבוד גרושתו, שנאמר: וּמִבְּשָׂרְךָ לֹא תִתְעַלָּם (ישעיה נח ז), זו גרושתו (ירושלמי כתובות יא ג. ועי"ש בקרבן העדה ובפני משה).
באשה המתבזית
בקידושין
המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים, ונמצאו עליה נדרים, שהדין הוא שאינה מקודשת (משנה כתובות עב ב), אם הלכה אצל חכם והתיר לה - יש אומרים שאף על פי שהחכם עוקר את הנדר מעיקרו (ראה ערך נדרים), בכל זאת אינה מקודשת, שאין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין (ברייתא לפי ר' אלעזר כתובות עד ב). מידת ההקפדה כאן היא יותר גדולה מאשר באופן הראשון, שהרי שם היא צריכה לבוא לפני בית דין מומחים, ואילו בנדרים אין אנו צריכים בית דין מומחים דוקא ודיה בבית דין של הדיוטות (ראה ערך נדרים), שיכולה להביאם לביתה, ואף על פי כן לדעה זו אין הבעל רוצה שתתבזה אשתו אף באופן זה.
ויש חולקים וסוברים, שאדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, כלומר: לא איכפת לו בכך (שם לפי ר' מאיר, ועי"ש ברש"י ד"ה דאמר).
וכן הלכה (רמב"ם אישות ז ח; טוש"ע אהע"ז לט ב), שאין אדם חושש על ביזוי קל כזה, שתוכל להביא שלשה הדיוטות לביתה (רא"ש שם סי' יג. ועי' קהלת יעקב מדות חכמים אות א סי' ט). ואף אם הלכה לחכם והתיר לה, לא בטלו הקדושין, שהרי בידה להביא בית דין של הדיוטות לביתה ולא להתבזות (עי' רא"ש שם).
בגירושין
המוציא את אשתו משום נדר שאין הבעל יכול להפר אותו (ראה ערך הפרה), וצריך שאלה לחכם, נחלקו תנאים: ר' אלעזר סובר שאין כאן קלקול, שאין אנו חוששים שמא יתברר לבעל שהנדר יש לו תקנה, ויערער ויאמר: אילו הייתי יודע כן לא הייתי מגרשך, ונמצא מוציא לעז על הגט, שחזקה אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, כלומר: אינו רוצה באשה הצריכה להתבזות בבית דין, ואף אם מערער על הגט אינו נאמן, אלא שאף על פי כן לא חילקו חכמים וגזרו שלא יחזירה משום נדר שאינו צריך שאלה לחכם (משנה גיטין מה ב; ברייתא שם מו א. ועי"ש בגמ'); ור' מאיר סובר שאדרבה בנדר הצריך חקירת חכם יש קלקול מן הדין, לפי שאדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, כלומר לא איכפת לו (שם). אף כאן הביזוי קל, שדי בשלשה הדיוטות (עי' רא"ש כתובות שם).
הערות שוליים
- ↑ א, טור' תקעא – תקעג.