מיקרופדיה תלמודית:אין מוקדם ומאוחר בתורה

הגדרה^[1] - אין למדים מסידור הפרשיות שבתורה, לפי שלא הקפידה תורה על סדר מוקדם ומאוחר

הכלל

אין מוקדם ומאוחר בתורה היא מידה אחת משלשים ושתים מידות של רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי (מידה לב), וביאורה שפרשיות שנאמרו תחילה, לפעמים הוקדמו המאוחרות להן^[2].

כגון:

• פרשת פסח, שנאמרה בשנה השנית בחודש הראשון (במדבר ט א) כתובה בתורה אחרי פרשת פקודים שנאמרה אחרי כן, בחודש השני (שם א א), לפי שאין מוקדם ומאוחר בתורה (פסחים ו ב, ורש"י ד"ה אין).

• אָמַר אוֹיֵב (שמות טו ט) היה ראוי להיות תחילת השירה - שהוא תחילת מחשבתו ברדפו אחריהם (רמב"ן שם, לדעה זו) - אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא בשלח שירה ז).

• וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי (ויקרא ט א) היה תחילת הפרשה, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• בִּשְׁנַת מוֹת הַמֶּלֶךְ עֻזִּיָּהוּ (ישעיה ו א) היה תחילת נבואת ישעיהו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• בֶּן אָדָם עֲמֹד עַל רַגְלֶיךָ (יחזקאל ב א), ויש אומרים בֶּן אָדָם חוּד חִידָה (שם יז ב) היה תחילת נבואת יחזקאל, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• הָלֹךְ וְקָרָאתָ בְאָזְנֵי יְרוּשָׁלִַם (ירמיהו ב ב) היה תחילת נבואת ירמיהו, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• גֶּפֶן בּוֹקֵק יִשְׂרָאֵל (הושע י א) היה תחילת נבואת הושע, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• אֲנִי קֹהֶלֶת הָיִיתִי מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל בִּירוּשָׁלִָם (קהלת א יב) היה תחילת הספר, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא שם).

• שמנה פרשיות נאמרו ביום שהוקם בו המשכן: פרשת כהנים, ופרשת לויים, ופרשת טמאים, ופרשת שילוח טמאים, ופרשת אחרי מות, ופרשת שתויי יין, ופרשת נרות, ופרשת פרה אדומה (גיטין ס א), שכל אותן הפרשיות הוצרכו לאותו יום, ונאמרו ונכתבו ונמסרו בו ביום, ונכתבו כל אחת במגילה לבדה לפי שמובדלות ורחוקות זו מזו בתורה (רש"י שם ד"ה א"נ), או שנאמרו בו ביום, ולא נכתבו עד שנאמרו אותן הפרשיות הכתובות לפניהן ואחר כך נכתבו אלו, שאין מוקדם ומאוחר בתורה (תוספות שם ד"ה תורה).

• לפיכך הוצרכנו לטעם מיוחד למה קדמה פרשת שמע לוהיה אם שמוע בקריאת שמע (משנה ברכות יג א), ולא אמרו מפני ששמע קודמת בתורה, שאין מוקדם ומאוחר בתורה (תוספות שם יד ב ד"ה למה)^[3].

בשני עניינים

נחלקו התלמודים אם אין מוקדם ומאוחר דוקא בשני עניינים או אף בעניין אחד:

• לדעת הבבלי דוקא בשני עניינים אין מוקדם ומאוחר בתורה, אבל בעניין אחד יש מוקדם ומאוחר, שהרי מהמידות שהתורה נדרשת בהן הן "כלל ופרט, אין בכלל אלא מה שבפרט" ו"פרט וכלל, נעשה כלל מוסף על הפרט" (ראה ערכיהם), ואם אין מוקדם ומאוחר אף בעניין אחד, הרי אין אנו יודעים מה קודם, הכלל או הפרט (רב פפא בפסחים ו ב). "בשני עניינים" פירושו שתי פרשיות, ו"עניין אחד" פירושו פרשה אחת (רש"י שם ד"ה בתרי וד"ה בחד); ויש שפירשו "עניין" במובן התוכן שבו מדברים הכתובים (רבנו חננאל שם).

• אכן בירושלמי מצינו שסוברים אין מוקדם ומאוחר אף בעניין אחד: וְנָתַתָּ אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה, וְאֶל הָאָרֹן תִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת (שמות כה כא) - "על דעתיה דרבי יהודה דו אמר אין מוקדם ומאוחר בתורה", שמקודם נתנו את הלוחות, ואחר כך שמו את הכפורת (ירושלמי שקלים ו א). כיוצא בו בפסוק: כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר (שמות יז יד) דרשו: זֹאת תורה, זִכָּרוֹן אלו הנביאים, כְּתֹב שיכתב בכתובים, אלא שאין מוקדם ומאוחר בתורה (ירושלמי מגילה א ה, לפי קרבן העדה שם). וכן בין שלשים ושתים מידות של רבי אליעזר ברבי יוסי הגלילי נמנית אף המידה מוקדם שהוא מאוחר בעניין (מידה לא)^[4].

בעניין אחד, כשיש דרשה וטעם לדבר

במקום שיש דרשה וטעם לדבר, הכל מודים שאף בעניין אחד אין מוקדם ומאוחר.

לכן:

• דוחפים את המחויב סקילה קודם שסוקלים אותו באבנים, אף על פי שבתורה כתוב כִּי סָקוֹל יִסָּקֵל ואחר כך אוֹ יָרֹה יִיָּרֶה (שמות יט יג), אלא שיש דרשה אחרת שהסקילה מאוחרת, ולכן אומרים כאן אין מוקדם ומאוחר בתורה (תוספות פסחים שם, וסנהדרין מה א ד"ה מנין).

• למי שסובר שבן-נח אסור בכישוף צריך לומר שאליעזר עבד אברהם לא נתן הצמידים לרבקה עד שהגידה לו בת מי היא, ואף על פי שלפי סדר הפסוקים נראה להיפך, אין מוקדם ומאוחר בתורה (תוספות חולין צה ב ד"ה כאליעזר).

במשנה תורה

יש מהראשונים שכתב שבמשנה תורה יש מוקדם ומאוחר, שדוקא בכל התורה שנאמרה מפי הגבורה אין מוקדם ומאוחר, אבל משה שסידר משנה תורה סידר פרשה אחר פרשה (ראב"ן לד); ויש שחלקו עליו (תוספות ברכות יד ב ד"ה למה), ולא עוד אלא שאף בנביאים וכתובים אומרים אין מוקדם ומאוחר בתורה (מכילתא בשלח שירה ז; ירושלמי ראש השנה א א; ירושלמי נדרים ז ו; תוספות יומא לח ב ד"ה דלא).

פסוקים שנכתבו שלא במקומם

פסוקים שנכתבו שלא במקומם יש שלא נאמר עליהם הלשון אין מוקדם ומאוחר בתורה, אלא לשונות אחרות, כמו: עירוב-פרשיות כתוב כאן (בבא קמא קז א), קראי שלא כסדרן כתיבי (בבא בתרא קט א) ועוד.

בלשון חכמים

אף בלשון חכמים במשנה אמרו: כל מקום ששנו חכמים דרך מנין, וסדרו דבר אחר דבר, אין מוקדם ומאוחר, שלא דקדקו להקדים במשנתן את המוקדם ולאחר את המאוחר, חוץ ממקומות מיוחדים שיש הוכחה שדקדקו בסדר (סנהדרין מט ב, ורש"י ד"ה אין מוקדם).

הערות שוליים