מיקרופדיה תלמודית:אין עושין מצות חבילות חבילות

הגדרה^[1] - אסור לעשות שתי מצוות כאחת

האיסור, טעמו ותנאיו

האיסור

אין משקין שתי סוטות כאחת, ואין מטהרין שני מצורעים כאחד, ואין רוצעין שני עבדים כאחד, ואין עורפין שתי עגלות כאחת, לפי שאין עושין מצוות חבילות חבילות (סוטה ח א; רמב"ם טומאת צרעת יא ו, רוצח י ה, עבדים ג ט)^[2].

ואין האיסור אלא מדבריהם (תוס' סוטה שם ד"ה והא).

טעמו

הטעם לכך הוא שלא יהיו נראות עליו המצוות כמשא, שעושה אותם ביחד משום שהוא ממהר לפרוק מעליו משאו (רש"י סוטה שם ד"ה חבילות; תוס' סוטה שם ד"ה והא); ויש אומרים שהטעם הוא כדי שיהא לבו פנוי למצוה אחת (תוס' מועד קטן ח ב ד"ה לפי).

תנאיו

האיסור הוא רק כאשר כהן אחד משקה שתי סוטות, אבל אם שני כהנים משקים שתי סוטות - מותר (סוטה ח ב, וברש"י ד"ה בכהן, ותוס' כאן).

ויש מן הראשונים שמפרש להיפך, שלא אסרו חכמים אלא כשהמצוות נעשות בבת אחת על ידי שני אנשים, אבל על ידי אדם אחד הלא הן נעשות זו אחר זו, ולכן אין בזה משום עשיית מצוות חבילות חבילות (מגן אברהם אורח חיים קמז ס"ק יא, לדעת הרמב"ם).

יש אומרים שאסור אפילו להעמיד את הסוטות בבת אחת, אף על פי שאינן שותות, וכן להעמיד שני עבדים לרציעה בבת אחת (תוס' סוטה ח ב ד"ה אין); ויש מתירים להעמידם בבת אחת (מגן אברהם שם לדעת הרמב"ם).

לדעת המתירים, מותר להביא שני תינוקות למולם זה אחר זה, אבל אסור למול אותם בבת אחת על ידי שני מוהלים (מגן אברהם שם לדעת הרמב"ם); אבל לדעת האוסרים להעמיד את הסוטות בבת אחת, אסור להביא התינוקות בבת אחת אפילו כדי למולם בזה אחר זה, אבל למול אותם על ידי שני מוהלים מותר (מגן אברהם שם, לדעת התוס').

לדעת האוסרים להעמיד שתי סוטות, בברכת המזון של נשואין לא יביאו לפניו את שתי הכוסות בבת אחת (מגן אברהם שם לדעת התוס').

חתימת ברכה בשתים

אין חותמים ברכה אחת בשני דברים, לפי שאין עושים מצוות חבילות חבילות. לפיכך:

• אין חותמים בברכת-המזון בברכה שלישית "מושיע ישראל ובונה ירושלים" (ברכות מט א), וכן לא יחתום מנחם עמו ישראל ובונה ירושלים (רא"ש ברכות ז כב). אבל אם רצה חותם מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים (רמב"ם ברכות ב ד), ואינה חתימה בשתים, שכיון שאומר "בבנין ירושלים" הכוונה היא שינחם בו את עמו ישראל (רא"ש שם); ויש אומרים שגם זה חשוב כחתימה בשתים (רא"ש שם, בשם רבינו יונה). אבל מנחם ציון בבנין ירושלים לדברי הכל חותמים, שציון וירושלים דבר אחד הוא (רא"ש שם; טוש"ע או"ח קפח ד, ויורה דעה שעט ב), והוא הדין מנחם ציון ובונה ירושלים (ש"ך יו"ד שעט סק"ד).

• אין חותמים בברכת השכיבנו הפורס סוכת שלום עלינו ועל עמו ישראל מנחם ציון ובונה ירושלים, מפני שהיא חתימה בשתים (אוצר הגאונים ברכות שם).

היו שתי החתימות מענין אחד חותמים בהן בברכה אחת. לפיכך:

• חותמים מקדש ישראל והזמנים, או מקדש ישראל וראשי חדשים, ואף מקדש השבת וישראל והזמנים, לפי שכולם מענין אחד הן, והכל קדושה אחת היא, ואין כאן אלא ברכת מקדש, שמברך להקב"ה המקדש השבת וישראל והזמנים (ברכות מט א וברש"י ד"ה חוץ).

• אבל אין חותמים בהבדלה מקדש ישראל המבדיל בין קודש לחול, שהם שני עניינים: מקדש ומבדיל (פסחים קד ב, וברשב"ם ותוס' ד"ה ולית).

שתי קדושות על כוס אחת

האיסור

אין אומרים שתי קדושות על כוס אחת, מפני שאין עושים מצוות חבילות חבילות. ולכן מי שגמר סעודתו עם כניסת השבת מברך תחילה ברכת המזון על כוס אחת, ואחר כך מקדש על כוס שניה, ואינו מברך ומקדש על כוס אחת, שמצות הקידוש ומצות ברכת המזון שתי מצוות של תורה הן (פסחים קב ב, ורשב"ם ד"ה שני; רמב"ם שבת כט יג).

ומכל מקום יש שנהגו לקדש על הכוס, ואחר כך לברך ברכת המזון על אותה הכוס, שכיון שנעשתה בה מצוה אחת תיעשה בה מצוה אחרת, ואין בזה משום עשיית מצוות חבילות חבילות, שכן הסעודה מפסקת בינתים, והמצוה השניה נעשית לאחר זמן (שיורי כנסת הגדולה או"ח רעא הגהות הטור ד, והובא בפרי מגדים שם אשל אברהם סקי"ח).

ענין אחד

היו שני הדברים מענין אחד - אומרם על כוס אחת, כגון בליל יום טוב שחל להיות במוצאי שבת אומר הבדלה וגם קידוש על כוס אחת, לפי שבשניהם הוא מזכיר מקדושת יום טוב, שהרי גם בהבדלה הוא אומר: המבדיל בין קודש לקודש (פסחים שם, וברשב"ם ד"ה קידושא).

אבל קידוש והבדלה של חול שני דברים הם, ואינו אומרם על כוס אחת, כגון מי שלא הבדיל אחר השבת שמבדיל עד ליל ג', ואם חל בו יום טוב אינו מקדש על הכוס שהבדיל עליה (מגן אברהם או"ח רצט סק"ט).

יש מן הראשונים הסוברים שברכת המזון והבדלה גם כן חשובים כענין אחד, ויכול לברך ולהבדיל על כוס אחת (רמב"ם שבת כט יב), לפי שברכת המזון והבדלה הם על העבר: ברכת המזון על מה שאכל, והבדלה על יום השבת שעבר, ולא על החול העתיד לבוא (מגיד משנה שם); אבל רוב הפוסקים חולקים וסוברים שברכת המזון והבדלה הן שתי קדושות, ואי אפשר לאמרם על כוס אחת (הראב"ד בהשגות שם; מגיד משנה שם, בשם הגאונים; שו"ע או"ח רצט ד).

יש אומרים שברכת המזון וברכת נשואין חשובות כשני דברים, ולפיכך אין לומר שבע ברכות על כוס של ברכת המזון (תוס' פסחים קב ב ד"ה שאין; רמ"א אבן העזר סב ט); ויש סוברים שהן חשובות כענין אחד, כיון שברכת המזון גורמת לברכת נשואין (תוס' שם, בשם רבינו משולם; מחבר בשו"ע שם)^[3].

ברכת אירוסין וברכת נשואין הן שני דברים, שהרי רגילות לבוא זו בלא זו, שברכת אירוסין מברכים בבית אירוסין וברכת נשואים בבית חתנים, ולכן אין לאמרם על כוס אחת (תוס' שם; ספר המנהיג דף צב אות קיא; שו"ע אה"ע סב ט); ויש מהראשונים שסובר אף באלו הן כענין אחד, ומותר לאומרן על כוס אחד (מאירי פסחים שם).

יש לו כוס אחת בלבד

אין לו אלא כוס אחת, מותר לומר עליה שתי קדושות (פסחים קב ב; שו"ע שם). ומכל מקום ברכת המזון וקידוש אינו אומר על כוס אחת, אפילו כשאין לו כוס אחרת, שהרי הוא יכול לקדש על הפת (מאירי פסחים קב ב).

יש מהאחרונים שכתבו שדין זה שאם אין לו מותר, נאמר לא רק בשתי קדושות על כוס אחת, אלא אף על עיקר ההלכה של אין עושים מצוות חבילות; ולכן אמרו בירושלמי שאם אין לו שמן אחר מותר להדליק בשמן שרפה - שמן של תרומה טמאה - לנר חנוכה (ירושלמי תרומות יא ה), שאם יש לו שמן אחר - אסור משום אין עושים מצוות חבילות חבילות, אבל אם אין לו מותר (שו"ת פרי יצחק ב כו; שו"ת כתב סופר או"ח כו; קהלת יעקב תוספת דרבנן א).

ברכות הנהנין

יש מהראשונים שאמרו שאף כשאחת מן הברכות היא ברכת הנהנין, אין אומרים שתי ברכות על דבר אחד, ולכן אין מברכים בליל פסח ברכת המוציא ועל אכילת מצה על המצה הפרוסה, או על השלמה והפרוסה ביחד, אלא על השלמה יברך המוציא, ועל הפרוסה יברך על אכילת מצה (תוס' ברכות לט ב ד"ה הכל; מרדכי פסחים קיד א); אולם הראשונים נחלקו על זה והוכיחו שבברכת הנהנין לא נאמר דין זה, שהרי מברכים בורא פרי הגפן וקידוש היום על כוס של קידוש, וכן מי שאין לו שאר ירקות לטיבול ראשון בפסח מברך על חסא בורא פרי האדמה וגם על אכילת מרור, ואין כאן משום עשיית מצוות חבילות (תוס' ברכות שם; מרדכי פסחים שם; תוספות רבי יהודה החסיד ברכות שם; תוס' הרא"ש שם).

מצוות דרבנן ורשות

מצוה של תורה ומצוה של דבריהם מותר לעשותן כאחת (מגדל עוז שבת כט יג; מאירי פסחים קב ב), ובלבד שיקדים של תורה תחילה (שו"ת כתב סופר או"ח קלט). וכן בשתי מצוות של דבריהם מותר, אבל אם שתי המצות הם מדברי קבלה אסור לעשותם כאחת, ולכן אי אפשר לצאת ידי חובת משלוח מנות ומתנות לאביונים באותה מתנה (כתב סופר שם).

מצוות של רשות, כיון שאינן חובה על האדם לעשותן, מותר לעשות שתים בבת אחת, ואין שייך בהן עשיית חבילות חבילות (מגן אברהם או"ח קמז ס"ק יא).

מצוות שישנן בשליחות

יש מן האחרונים שכתב, שדוקא במצוות שאי אפשר לקיימן על ידי שליח אמרו שאין עושים אותן חבילות חבילות, כרציעת עבדים שהאדון בעצמו הוא הרוצע ולא שלוחו (עי' רמב"ם עבדים ג ט), וכן השקאת סוטה ועריפת עגלה וטהרת מצורע שהכהן העושה הוא המקיים המצוה לעצמו, וכיוצא בהם, אבל כל שיכול לקיים על ידי שליח, כיון שנתנה לו התורה רשות לפרוק החבילה על ידי אחר שאינו מצווה בדבר, יכול לעשות אף חבילות חבילות. ולפיכך יכול אדם להפריש תרומה ותרומת מעשר כאחת (דמאי ה ב), וכן מקדש אדם חמש נשים כאחת (משנה קדושין נ ב), לפי שתרומה וקדושין ישנם על ידי שליח, אבל חליצה שאי אפשר על ידי שליח, אין חולץ לשתי יבמות כאחת (אור שמח טומאת צרעת יא ו).

הערות שוליים