מיקרופדיה תלמודית:אין קנין לאשה בלא בעלה

הגדרה^[1] - דבר הנתון לאשה, יש לבעלה קנין באותו דבר

קנין האשה מאחרים

הנותן מתנה לאשה, קנה אותה הבעל, שאין קנין לאשה בלא בעלה (קדושין כג ב). ותקנת חכמים היא זו (נמוקי יוסף גיטין עז א; מקנה קדושין כג ב; שו"ת נודע ביהודה ב יורה דעה קנח)^[2].

אין קנינו של הבעל אלא לפירות, אבל גוף הנכסים שייך לאשה (רמב"ם זכיה ומתנה ג יב; טוש"ע אבן העזר פה יא); ויש סוברים שהבעל קונה גם את גוף הנכסים, לפי שדין המתנה כדין המציאה שכולה לבעל (רש"י קידושין כג ב ד"ה קנין).

במה דברים אמורים כשנתנו לה מתנה סתם, אבל אם הנותן התנה על מנת שאין לבעלה רשות בה, נחלקו אמוראים בגמרא אם הבעל קנה (קידושין שם), ואף להלכה נחלקו הראשונים:

יש סוברים שאין הבעל קונה (ר"ן נדרים פח ב, בשם רב עמרם גאון ורמב"ן; רשב"א קדושין שם); ויש סוברים שאף בזו קנה הבעל (ר"ן שם, בשם רבינו תם וראב"ד; רמב"ם זכיה ומתנה ג יג; שו"ע אה"ע פה יא).

אפילו לשיטת הסוברים שהבעל אינו קונה, אם מתה - יורשה, כמו שיורש כל שאר נכסיה (רשב"ם בבא בתרא נא ב ד"ה יחזיר; רא"ש שם סי' נג).

אף בבן נח כתבו אחרונים שאין קנין לאשה בלא בעלה (שו"ת שבות יעקב א כ).

ולא בלבד נכרי שנשא נכרית, אלא אף ישראל שנשא נכרית, שהנשואין אינם תופסים, מצדדים האחרונים שלענין ממונות קנין הבעל חל, וקנה הבעל (שבות יעקב שם).

קנין האשה לשם דבר מיוחד

מה שתרצי עשי

יש פוסקים שאם אמר על מנת שאין לבעלך רשות בה אלא מה שתרצי עשי, לא קנה הבעל (רמב"ם נדרים ז יז). ואף על פי שאם אמר על מנת שאין לבעלך רשות, לדעתם קנה הבעל (עי' לעיל), מכל מקום אם הוסיף ואמר: "ומה שתרצי עשי", הרי זה כאילו לא נתן לה לגמרי, שנאמר שמידה זכה הבעל, אלא נעשה כאומר לה לא תהא שלך אלא לדבר שתרצי לעשות בה בכל שעה ושעה, ולפיכך אין הבעל יכול לזכות מידה (ר"ן נדרים פח ב, לדעת הרמב"ם).

ויש חולקים וסוברים, שאף בהוסיף ואמר לה מה שתרצי עשי אין זה יותר מאילו אמר לה על מנת שאין לבעלך רשות בה, וקנה הבעל (ראב"ד נדרים ז יז; ר"ן נדרים שם, בשם רבינו תם).

נתינה לדבר אחד

נתנו לה במתנה לשם דבר מיוחד, ופירש הנותן לשם מה נתן, כגון שאמר על מנת שתלבשי או תתכסי, או על מנת שתאכלי ותשתי וכדומה, נחלקו אמוראים בגמ' (קידושין כג ב), ואף הראשונים נחלקו להלכה:

יש אומרים שלא קנה הבעל (תוספות קידושין שם ד"ה ורבי אלעזר, בשם רבינו תם; ריטב"א קידושין שם, בשם יש אומרים; רמב"ם זכיה ומתנה ג יד; שו"ע אה"ע פה יא).

ויש פוסקים שגם באופן זה קנה הבעל, ורק אם אמר לה על מנת שאין לבעלך רשות בה, בנוסף לאמירה של על מנת שתלבשי - לא קנה הבעל; וכן אם אמר לה בפירוש שאין לה רשות במתנה זו אלא לשם לבוש או אכילה, לא קנה הבעל. הטעם: כיון שסילק רשות הבעל, או גם רשות האשה, מן המתנה ולא נתן אלא לדבר מיוחד, אין הבעל קונה; אבל אם רק נתן מתנה לשם דבר מיוחד, ולא התנה ביחוד שלא יהא לבעל או לאשה רשות בה אלא לשם אותו דבר – קנה הבעל (ש"ך יורה דעה רכב סק"ב. וראה ריטב"א ורשב"א קידושין שם).

זכויות הבעל במתנה

כשמייחד המתנה לאיזה דבר באופן שלא קנה הבעל - יש אומרים שאף אם מתה אין הבעל יורשה (ספר התרומה שער ו ד); ויש אומרים שכיון שהמתנה היא של האשה, אם מתה הבעל יורשה (בית שמואל אה"ע פה ס"ק כד, בדעת רש"י והרא"ש).

אם התנה הנותן שתהא המתנה שלה רק למה שנותנת לתוך פיה, יש מן האחרונים סוברים שאסור לבעל ליהנות ממנה, וכל מה שנהנה הרי זה גזל, שהרי לא נתנו לה לשם כך, וגם האשה לא קנתה אלא כשהיא נותנת לתוך פיה (מחנה אפרים זכיה ומתנה יג); ויש חולקים וסוברים, שמותר לבעל ליהנות, שאין הנותן מקפיד אפילו אם תתן אותה מתנה לבעלה, ולא התנה כך אלא כדי שלא יקנה בעלה מידה נגד רצונה (שער המלך נדרים ז יז).

קנין האשה מהבעל

זכות הבעל במתנתו

אף על פי שאין קנין לאשה בלא בעלה, מכל מקום אם נתן הבעל בעצמו מתנה לאשתו - קנתה האשה, ואין הבעל אוכל פירות ממנה (בבא בתרא נא ב).

דין הפירות של המתנה כדין נכסי-מלוג - ממון שהביאה האשה מבית אביה ולא נכתב בכתובה (רש"י יבמות סו א ד"ה אלמנה. וראה ערכו) - וילקח בהם קרקע, והבעל אוכל פירות (תוס' בבא בתרא שם ד"ה במתנה; טוש"ע אה"ע פה ז). ומכל מקום אין האשה יכולה למכור את מתנתה, אף שאין הבעל אוכל פירותיה, לפי שאנו אומדים דעת הבעל שנתן לה בעין יפה שלא לאכול אף את פירותיה, אבל אין רצונו שתצא המתנה מרשות אשתו, ואם האשה מכרה או נתנה את הפירות - הבעל מוציא מיד הלקוחות (תוס' שם, בשם רבינו תם; רא"ש שם ס' נד).

ויש חולקים וסוברים שכיון שאינו אוכל פירות יכולה היא למכור, ואם מכרה ונתנה - קיים (טור אה"ע שם, בשם רמ"ה).

זכייה לאחרים

לדעת הסוברים שלא קנה הבעל במתנה שניתנה לאשה על מנת שאין לה רשות בה, יכולה אשה שתזכה מיד בעלה לאחרים, שהרי כשנותן לה לזכות לאחרים, הרי זה כנותן על מנת שלא תהיה לו רשות באותו דבר, ולכן יכולה האשה לזכות עירובי-חצרות שלו לכל בני החצר (מאירי קדושין כג ב; שער המלך נדרים ז יז; שו"ע אורח חיים שסו י דעה א).

אבל לדעת הסוברים שהבעל קונה אפילו במתנה שניתנה על מנת שאין לו רשות בה, אם נתן לה שתזכה לאחרים - אינה זוכה, ולכן אין האשה זוכה בעירובי חצרות מידו לאחרים (נדרים פח ב, ובר"ן שם; שו"ע או"ח שסו י, לדעה השניה).

הערות שוליים