מיקרופדיה תלמודית:אליהו

הגדרה^[1] - אליהו הנביא, שעלה חי לשמים, יתגלה לפני ביאת המשיח ויברר ספקות

הסתלקותו

אליהו הנביא, לא טעם טעם מיתה (בראשית רבה כא; ילקוט שמעוני יחזקאל שסז), ונכנס בחייו לגן עדן (ילקוט שמעוני שם; תנא דבי אליהו זוטא א), ככתוב: וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם (מלכים ב ב יא), ועדיין הוא קיים (בבא בתרא קכא ב, וראה מועד קטן כו א) בגופו ונפשו (רמב"ן ויקרא יח ה), ונראה לראויים לראותו (ראה ברכות ג א, שבת קט ב, ובמקומות רבים. וראה שיטה מקובצת בבא בתרא שם).

קריעה

דינו כמת לענין קריעה (ראה ערכו), שנאמר באלישע תלמידו: וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים (מלכים ב ב יב), לפי שמכיון שנאמר: וְלֹא רָאָהוּ עוֹד (שם), לגבי אלישע כמת הוא (מועד קטן כו א). ומכאן למדנו שתלמיד קורע על רבו שמת קרעים שאינם מתאחים, שנאמר "לשנים קרעים", ללמד שהם קרועים לעולם (שם). ומכל מקום אין ללמוד מכאן לקרוע על אדם חי, אף על פי שידוע בו בודאי שלא יראנו עוד (מאירי שם).

היתר אשתו

וכן אין דינו כאדם חי לענין אשתו שתהא אסורה להינשא, שנאמר באשת איש: אֵשֶׁת רֵעֵהוּ (ויקרא כ י), ולא אשת מלאך, ונפקא מינה לדורות, אם יזכה אחד כמותו (תרומת הדשן פסקים וכתבים קב; דרכי משה אבן העזר יז סק"ה, ובית שמואל שם ס"ק יא. וראה על אליהו כמלאך בברכות ד ב, ובזוהר א רט א).

חיובו במצוות

כשנראה בעולם הזה הוא חייב בכל המצוות, ולמי שסובר שפנחס זה אליהו (ראה פרקי דרבי אליעזר מז ורד"ל שם לז, ילקוט שמעוני פנחס תשעא, ורש"י בבא מציעא קיד ב ד"ה לאו), הוא נזהר מטומאת מת (בבא מציעא קיד ב, וראה שם בתוספות ד"ה מהו), ונזהר אף בהלכות תחומין (ראה ערובין מג ב), אף על פי שאינם אלא מדרבנן (תרומת הדשן שם). ויש שכתב שמתגלה בשני אופנים: בצורה רוחנית בלא גופו, ואז דינו כמת שפטור מכל המצוות; או לבוש בגופו, ואז הוא חייב במצוות ככל אדם מישראל, וכן נתגלה לחכמי התלמוד, וכן יתגלה לעתיד לבוא (שו"ת חתם סופר ו צח).

התגלותו

לפני ביאת המשיח

אליהו יתגלה יום אחד לפני ביאת המשיח לבשר את בואו (ערובין מג ב, ותוספות ד"ה דלא; רמב"ם מלכים יב ב. וראה משנה עדיות ח ז לדעת חכמים, ובפירוש הראב"ד שם. וראה ירושלמי שבת א ג וספרי ברכה שמב וסדר עולם רבה יז), שנאמר: הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא (מלאכי ג כג).

בערב שבת ויום טוב

מובטח לישראל שאינו בא בערבי שבתות ובערבי ימים טובים מפני הטורח (ערובין מג ב), שמניחים צרכי שבת והולכים להקביל פניו (רש"י שם ד"ה מפני). ולפיכך מי שאמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא - מותר לשתות יין בשבתות ובימים טובים, ואינו חושש שמא בא אליהו אתמול לבית דין הגדול והוא אינו יודע עדיין, והיום יבוא משיח, שאין אליהו בא בערב שבת וערב יום טוב (ערובין שם).

בשבת

בשבת יש ספק אם אליהו יבוא, שהדבר תלוי אם יש תחומין למעלה מעשרה, ואז לא יוכל לבוא לבית דין הגדול בשבת, או שאין תחומין למעלה מעשרה, ויוכל לבוא (בעיא שלא נפשטה בערובין מג ב; רמב"ם שבת כז ג: הרי זה ספק. וראה ערך תחומין)^[2], ולפיכך מי שאמר הריני נזיר ביום שבן דוד בא, אסור מספק לשתות יין ביום ראשון (ערובין שם). ומכל מקום קודם זמן סעודה אינו בא בשבת, אפילו אם אין איסור תחומין, מפני הטורח של סעודת שבת (תוספות ערובין שם ד"ה האי).

מטעם זה שאין אליהו בא בערב שבת אמרו שכשחל ערב פסח בשבת שורפים חמץ של תרומה תלויה - ספק טמאה - לפני השבת, אפילו לסוברים שאין שורפים תרומה טהורה, ואין חוששים שמא יבוא אליהו ויטהרם (פסחים יג א), שהיום ערב שבת ולמחר ערב יום טוב (רש"י שם ד"ה לא בערבי), או שלמחר בשבת אינו בא קודם זמן הסעודה (תוספות ערובין שם).

התרתו את הספקות

במקומות רבים מצינו שאליהו מברר ספקות בהלכה, בדין ובמציאות.

בדין

מצינו שאליהו בא ובירר דינים לחכמים, כגון:

• לימוד בגזרה שוה ודרשת הפסוקים (בבא מציעא קיד א-ב),

• ומתוך דבריו למדו שלשה דינים (ברכות ג א),

• והורה להחמיר ממידת חסידות נגד תוספתא (ירושלמי תרומות ח ד).

ומצינו במקומות רבים שעתיד הוא לבא ולברר דינים, כגון:

• דרשות פרשיות ופסוקים (מנחות מה א: פרשה זו אליהו עתיד לדרשה),

• ולהשוות המחלוקת בין חכמים בדברי תורה - שלא תהיה עוד מחלוקת ביניהם (רבי שמעון עדיות ח ז, ראה שם בראב"ד^[3]),

• ואמרו על ספק בדין: עַד יָבוֹא וְיֹרֶה צֶדֶק לָכֶם (הושע י יב. בכורות כד א), היינו: עד שיבוא אליהו ויורה אם מותר אם אסור (רש"י בכורות שם ד"ה עד יבא),

• ויגלה גם טעמי הדינים שאמרו חכמים (שם ד"ה ומיהו),

• ובכל הבעיות בגמרא שמסיקים ב"תיקו" (ראה ערכו) רגילים לפרש ש"תיקו" הוא ראשי תיבות: "תשבי יתרץ קושיות ואיבעיות" (של"ה חלק תורה שבעל פה; תוספות יום טוב עדיות שם).

במציאות

מצינו שבא אליהו להודיע עובדה שהשפיעה על ההלכה, לגבי גינה של גוי, ואליהו הודיע שהוא גזלה מישראל, בנוגע לאיסור שמיטה (ירושלמי דמאי ב א).

במקומות רבים אמרו שאילו יברר אליהו עובדות ומעשים לאמיתותם, יתברר הדין, כגון:

• תרומה שמסופקים בה אם נטמאה או לא, כשיברר אליהו שלא נטמאה היא טהורה (פסחים יג א).

• מעוברת הזקוקה ליבם, אם יבוא אליהו ויאמר שהעובר הוא נפל, הרי היא בת חליצה ויבום (יבמות לה ב).

• בשר שנתעלם מן העין (ראה ערכו) כשיאמר אליהו שהבשר אינו של נכרים הוא כשר (ראה תוספות חולין ה א ד"ה על פי), וכדומה.

וכן אמרו שכאשר יברר טבעם של דברים, יתברר הדין:

• הקובע סעודתו על היין אם זה נקרא קביעות סעודה לענין ברכת המזון (ברכות לה ב).

• טבע עורו של דג טהור, אם יש בו זוהמא או לא, לענין אם הוא כשר לכתוב עליו תפילין (שבת קח א).

וכן בספקות של מציאות בדיני ממונות:

• באותם שאמרו עליהם: יהא מונח עד שיבוא אליהו (ראה שקלים ב ה; משנה בבא מציעא לז א, ועוד).

• או בספק בדעתו של אדם שמת אם הוא מוחל זלזולו לגבי יורשיו, לענין כשגבו צדקה לצורך קבורתו ונשתייר מהמעות, שיתנו המותר ליורשיו, או שאינו מוחל (שקלים ב ה. וראה ערך יהא מונח עד שיבוא אליהו).

סמכותו בבירור הספקות

הבדל יש בין בירורי הספקות שעל ידו בדין, לבירוריו במציאות:

• בדין הוא מברר בתורת חכם גדול בתורה, והלכה כמותו (ראה נמוקי יוסף בבא מציעא קיד א: ומי לנו גדול ממנו), ולא בתורת נביא, שבכח הנבואה אי אפשר להורות שום דין, כי לא בשמים היא (ראה בבא מציעא נט ב), ואין נביא רשאי לחדש דבר (שבת קד א, וראה רמב"ם יסודי התורה ט א. וראה ערך נביא), ואף אליהו "היתר ואיסור אין תלוי בו, דלא בשמים היא" (רש"י שבת קח א ד"ה מאי), ואינו יכול לבטל אפילו גזרת חכמים אם פשט האיסור בכל ישראל (עבודה זרה לו א. וראה ערך אין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חברו), ולא מנהג שנהגו העם (יבמות קב א), והוא לא יגרע ולא יוסיף על מה שכתוב בתורה (פירוש המשניות לרמב"ם עדיות ח ז).

• אבל בבירורי הספקות במציאות סומכים עליו, כשיברר אותם בנבואה (תורת נביאים למהר"ץ חיות ב, וראה בהוספות לספרו דרכי ההוראה. וראה משנה למלך אישות ט ו^[4]).

בירורי יוחסין

בבירורי ספקות שבפסולי יוחסין (ראה ערכו), נחלקו תנאים:

• רבי יהושע בשם רבן יוחנן בן זכאי אמר שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק את המקורבים בכח הזרוע, ולקרב את המרוחקים בכח הזרוע (עדיות ח ז).

• רבי יהודה סובר שבא לקרב אבל לא לרחק (עדיות שם).

• ויש אומרים שבא לרחק אבל לא לקרב (תוספתא שם ג ד בשם רבי יהודה: חילוף הדברים, וראה שם במנחת בכורים פירוש אחר).

• מקור חילוקי דעות אלו בפירוש מה שנאמר שיעשה אליהו ביום שיבוא, 'וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם' (מלאכי ג כד).

• אבל תנאים אחרים פירשו את הפסוק לעניינים אחרים (ראב"ד עדיות שם):

• רבי שמעון אומר שבא להשוות המחלוקות (משנה עדיות שם, וראה לעיל).

• וחכמים אומרים שבא לעשות שלום בעולם - בין ישראל לאומות, ולבשרם על ביאת הגואל (שם, וראב"ד שם).

סמיכת החכמים לעתיד

נחלקו חכמי צפת וחכמי ירושלים אם אליהו הוא שיסמוך את חכמי ישראל כשיבוא, כדין הסמוכים איש מפי איש עד משה רבנו ע"ה, או שהוא כמלאך שאינו יכול לסמוך, והסנהדרין יוסמכו על פי הסכמת כל חכמי ישראל (ראה דעות מהרלב"ח ומהר"י בי רב בשו"ת מהרלב"ח בקונטרס על עניני סמיכה. וראה ערך סמיכה).

לזכרו ולכבודו

כסא של אליהו

נוהגים בשעת ברית מילה להכין כסא לאליהו שנקרא מלאך הברית (תניא רבתי צו; אבודרהם הלכות ברכות שער ט; טוש"ע יורה דעה רסה יא), לפי שכשנחלקו ישראל לשתי ממלכות מנעו מלכות אפרים את המילה, ועמד אליהו וקנא קנאה גדולה, ונשבע על השמים שלא להוריד טל ומטר על הארץ, ושמעה איזבל וביקשה להרוג את אליהו וכו', ואמר לו הקדוש ברוך הוא חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים שיהיו עושים מושב כבוד למלאך הברית (פרקי דרבי אליעזר כט; זוהר א צג א). וכשמניחו אומר שזהו כסא של אליהו (הקדמת זוהר יג א; שו"ע שם).

תפלת תענית גשמים

בין שש הברכות שמוסיפים על תפלת שמונה עשרה בתענית גשמים, החמשית היא: מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפלה (משנה תענית טו א).

פיוטי מוצאי שבת

במוצאי שבת נוהגים לומר זמירות ופיוטים שהוזכר בהם אליהו הנביא, וכמה טעמים נאמרו לזה:

• לפי שאין אליהו בא בערבי שבתות (ראה לעיל), ומבקשים שבזכות השבת יבוא במוצאי שבת (המנהיג, הלכות שבת עא; לבוש אורח חיים רצה: ואנו מתפללין כיון שעבר השבת יכול לבא ולבשרנו בשורות טובות).

• שכשם שהבדלה הוא סימן להבדיל בין קודש לחול, כך אליהו הנביא יבדיל בין כשרים לפסולים בישראל.

• כיון שאמרו: אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, על כן אנו אומרים להקב"ה הרי שמרנו את השבת מעתה שלח לנו את אליהו הנביא (אבודרהם סדר מוצאי שבת).

• לפי שאמרו שבמוצאי שבת יושב אליהו תחת עץ החיים וכותב זכויות של ישראל שומרי שבת (מהרי"ל הלכות שבת).

מנהגים בליל הסדר

בליל פסח נוהגים למזוג כוס נוספת יותר מהמסובים (ראה ערך ארבע כוסות וערך סדר של פסח), וקורים אותה כוס של אליהו הנביא, ויש נוהגים לא לנעול החדרים שישנים שם, כי בניסן נגאלו ובניסן עתידים להיגאל (ראה ראש השנה יא א), ואם יבוא אליהו ימצא פתח פתוח ונצא לקראתו מהרה, ואנו מאמינים בזה ויש באמונה זו שכר גדול (מהרי"ל הלכות פסח; חק יעקב ושו"ע הרב תפ).

יש נוהגים לעמוד מהסיבה בשעה שפותחים הדלת לומר "שפוך חמתך" (ראה ערך סדר של פסח), ולומר "ברוך הבא" (ערוך השלחן אורח חיים תפ: "והכל לחיזוק האמונה כי כך אנו מקובלים שבניסן נגאלו ובניסן עתידים להגאל").

תפילת מנחה

לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר (מלכים א יח לו): וַיְהִי בַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וַיִּגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר וגו' (ברכות ו ב).

הערות שוליים