מיקרופדיה תלמודית:אמלתרא

הגדרה^[1] - קורה מצויירת על גבי פתח בנין, או קורת ארז בין נדבכי האבנים לחיזוק הבנין

אמלתרא הוזכרה במשנה, בתיאור האולם (ראה ערכו) שבמקדש (מידות ג ז)^[2]; ובברייתא, לענין הכשר מבוי [ראה ערכו] (ערובין ג א).

מהותה

נחלקו אמוראים מהי אמלתרא: קִינֵּי או פָּסְקֵי דְּאַרְזָא (עירובין ג א).

קִינֵּי

• קִינֵּי, היינו כמין קיני עופות (רש"י ערובין ג א ד"ה קיני), והיא קורה ועליה כמין קיני עופות לקנן עליה (רבינו חננאל שם ד"ה ומאי, וערוך ערך אמלתרא).

• או לווחים שעשויים תחת הקורה, ועשויים כצורת הקן, ועושים להם פתחים קטנים, ולפעמים שם צפרים יקננו (ערוך שם, בפירוש אחר).

• ויש מפרשים שציור של קיני יונים הוא (רמב"ם שבת יז טו), והיא "הקורה המפותחת שבה חופרים צורות ודמיונות" (פירוש המשניות לרמב"ם מידות וערובין שם).

פָּסְקֵי דְּאַרְזָא

• פָּסְקֵי דְּאַרְזָא, היינו כלונסאות של ארז ארוכים תחובים בכותל (רש"י עירובין ג א ד"ה פסקי; ערוך ערך אמלתרא, בפירוש אחר), ומשוכים עד שמגיעים לצידו של פתח, וכן מצידו האחר (ערוך שם).

• או לוח ארז ברוחב ארבעה טפחים (רבינו חננאל וערוך שם, בפירוש א).

• ויש מפרשים חתיכות ארזים חשובים בסמוך לקורה (מגיד משנה שבת יז טו, בשם הרשב"א)

קורות לאחיזת הקיר

בראשונים יש שביאר כי האמלתראות של האולם הן קורות לאחיזת הקיר (רבינו חננאל ערובין ג א ד"ה ולא).

במקדש

מיקומו

פתחו של אולם גובהו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה, וחמש מלתראות של מִילָא - עץ, שגדלים בו מילין, והם עפצים (רש"י ערובין שם) - היו על גביו.

התחתונה היתה עודפת על הפתח אמה מזה ואמה מזה וכו', ונדבך של אבנים היה בין כל אחת ואחת (מידות ג ז. וראה ערך אולם). יש מי שכתב שהאמלתראות בלטו גם מחוץ לכותל האולם לצד מזרח, וכל אמלתרא בלטה אמה יותר משלמטה הימנה, ובין כולם בלטה כמין כיפה של חמש אמות (ספר תבנית היכל סי' קפ).

מעל פתח האולם היה משקוף, ועליו היתה האמלתרא התחתונה (רע"ב מידות שם).

האם נחלקו באמלתרא של מקדש

• יש מהראשונים שסוברים שהמחלוקת של אמוראים במהותה של אמלתרא אם היא קִינֵּי או פָּסְקֵי דְּאַרְזָא (ראה לעיל: מהותה) היא גם באמלתראות שבמקדש (פירוש הרא"ש למידות שם, וכן משמע ברש"י ערובין ג א ד"ה קיני. וראה ריטב"א ערובין שם ד"ה ומלתראות, בשם תוספות).

• ואף על פי שפסקי דארזא היינו מעץ ארז, ושל מקדש היו של מִילָא, אף מילא הוא מין עץ שמגדלים בו עפצים ונקרא ארז (רא"ש מידות שם, וכן כתב במוסף הערוך ערך מל יג)^[3].

• ויש מהראשונים שסובר שלא נחלקו אמוראים אלא באמלתרא של מבוי, שהרי האמלתרא של מקדש היתה של מִילָא, ואי אפשר לומר שהיתה פסקי דארזא (הראב"ד, הובא בריטב"א ערובין שם).

עץ במקדש

אף שאין בונים במקדש עץ בולט כלל (רמב"ם בית הבחירה א ח, על פי תמיד סוף פ"א באכסדראות, עי' כסף משנה. וראה ערך בית המקדש), מותר לבנות את האמלתראות מעץ מכיון שאינו בולט (תוספות יום טוב מידות ג ז).

במבוי

דינו

מבוי, שהקורה המתירתו לטלטל בו בשבת צריך שלא תהיה גבוהה מעשרים אמה (ראה ערך מבוי), להלכה שהשיעור של עשרים אמה הוא מטעם היכר, שיכירו שעשו כאן תיקון ולא יבואו להחליף ברשות הרבים, אם יש לקורה אמלתרא, היא מתרת את המבוי אפילו היתה גבוהה יותר מעשרים אמה, לפי שהאמלתרא מסתכלים בה האנשים, ויש כאן היכר אפילו שגבוהה הרבה (ערובין ג א, ורש"י ד"ה משום)^[4].

איזו אמלתרא כשרה במבוי

לדעת הסובר שאמלתרא היא פָּסְקֵי דְּאַרְזָא, כל שכן שקִינֵּי מועילים להיות היכר, שמתוך חשיבותם הדבר תמוה ומסתכלים בהם אנשים ויש היכר יותר, אבל לדעת הסובר שאמלתרא היא קיני, אין פסקי דארזא מועילים להיות היכר למבוי (עירובין ג א, וראה ברש"י ד"ה כל שכן).

רוב הראשונים פסקו שההיכר הוא בקיני (רמב"ם שבת יז טו; טוש"ע אורח חיים שסג כו), ויש שפסק שאף פסקי דארזא הוא היכר (מגיד משנה שם, בשם הרשב"א).

הערות שוליים